התיק – חלק 1

תיק 150493 נסגר. לא ציפיתי שכל זה יילך כמו שזה הלך אם ציפיתי לכך בכלל. התיק הזה היה אחד מהמסובכים ביותר שלי עד כה. השם הוא אדג'י, מוריס אדג'י. לא תכננתי להגיע לעסק משטרתי אי פעם, אבל זמנים נואשים קראו לכך. הרבה בוודאי מכירים אותי בתור הבמאי של סדרת סרטי "אראן". הרבה יגידו שהסדרה הזאת פרצה דרך, קשקוש במיץ. היא פרצה את הדרך כשחמשת הסרטים הראשונים הראשונים היו בצלחות ביקורתיות וקופתיות אבל לגמרי לא כשהסרט השישי והמסכם נחשב לנפילה גדולה יותר מבאטמן ורובין. הביקורות שברו אותי ופרשתי מעולם הקולנוע. אני מתגורר כיום עם חברי הטוב תיאו ואשתו אלינור וחבר נוסף בשם אייבו. מאז הפרישה מהקולנוע עברתי לעסק שבו אני נמצא כבר 5 שנים, בלש פרטי. לא דרך רעה להתפרנס אם יורשה לי להעיר. עד היום לא היו לי מקרים קשים במיוחד עד לאותו תיק… תיק 150493…

הכל התחיל כשחזרתי מארה"ב לאחר סגירת התיק האחרון שלי, הגעתי הבייתה בידיעה שאני לוקח שבוע של חופש לפני שאקבל עוד תיק. הו הו כמה טעיתי. בזמן שהתעדכנתי עם חבריי באירועים האחרונים שפספסתי נשמעה דפיקה בדלת. הייתה זו בריטני, ידידת נעורים שלנו אם תרצו, שהרבה בטח מכירים כזוכה הזוגית הראשונה של כוכב נולד יחד עם חברתה ג'נט. היא באה עם מקרה שלא נתקלתי בו בעבר… הבן שלה נחטף. ממש שנייה לאחר מכן הגיע עוד חבר נעורים שלי שעזר לי עם הסרט שלי במגמת קולנוע בתיכון, מון שאמר לי שהוא מבקש את עזרתי עם מקרה דומה. כאילו כל זה לא הספיק לי, כשישבתי לדון איתם עוד על המקרים, אייבו הדליק את הטלוויזיה ושם גילינו כי בריטני ומון הם רק 2 מתוך כמה אלפים שילדיהם חסרים. המשטרה פרסמה שאין זה צירוף מקרים ושכל החטיפות קשורות לאותו חוטף מסתורי. מתוך רצון לעזור לחבריי יצאתי לברר עוד פרטים. כמה אני מתחרט שלא אמרתי להם שאני בחופש ושיתנו למשטרה לטפל בהכל. מצד שני… מי יודע אם היינו מגיעים למה שהגענו לבד אם היינו נותנים למשטרה לטפל בזה.