אנונימיתב
אתן חושבות שזה שם מתאים לסיפור או לשנות?
אשמח לחוות דעתתתתת ((:
תגובות ממשיכה ואל תדאגו בעוד כמה דקות אמשיך גם את השני ♥

ולהילחם. אל תשכחי להילחם – פרק 4

אנונימיתב 08/02/2014 1029 צפיות 8 תגובות
אתן חושבות שזה שם מתאים לסיפור או לשנות?
אשמח לחוות דעתתתתת ((:
תגובות ממשיכה ואל תדאגו בעוד כמה דקות אמשיך גם את השני ♥

"תתחילו בעבודה" פתחתי את דלתות המפקדה בחוזקה והתפרצתי לחדר בהליכה מהירה.
"שמעתי נכון?" מיטשל גיחך וכרסם עוגיית שוקולד.
"שמעת נכון. תתחילו בעבודה" התיישבתי על אחד הכיסאות מאבן.
ההוא קרא לליונה והיא תוך רגעים ספורים הורידה שיערות מגופי, מרחה את ציפורניי בשמן..
לעזאזל, למה זה נחוץ בדיוק?
"אין לנו זמן לבזבז… אנחנו נשלח אותך לממלכה עם תעודת זהות שזייפנו, תעודת זהות של אזרחית 'פרדייס' כמובן. כפי שכולנו כבר יודעים, המלך מחפש לבן שלו כלה. התהליך עד החתונה הוא ארוך ולכן לא תצטרכי להתחתן איתו אלא רק להגיע לשלב בו הוא אמור להכיר את משפחתך. אל דאגה, את לא תקחי אותו עד העיירה, בשלב הזה כבר נבצע את החטיפה. אנחנו נהיה איתך בקשר כל הזמן" מיטשל לא הפסיק לדבר ולמען האמת היה קשה לי לשמוע בצורה טובה כשליונה השתמשה בפן שנתן לשערי צורה חלקה מתמיד.
"למה בחרתם דווקא בי?" הרגשתי את הסקרנות לתשובה גוברת בי.
"את היחידה שאין לה…" הוא החל לומר ונעצר.
"אין לי מה?" חיכתי לתשובה.
"אין לך מה להפסיד" הוא אמר את המשפט בפשטות שהזרימה בגופי גלי חום, הפשטות שבקולו לעומת המשפט הכואב הזה עיצבנה אותי כל כך.
"אני מצטער אבי, אבל המשפחה שלך לא בחיים, נכון?" הוא אמר וניסה להרגיע. אולי רעדתי. "הבית שלך נהרס… את גם לא לומדת ו.."
"הבנתי מיטשל הבנתי!" צעקתי כשלא הפסיק.
הוא מלמל איזו התנצלות וקם ממקומו.
הרגשתי דקירות קטנות בגבי כשליונה תפרה את המחוך השחור בעזרת חוט ומחט.
היא הורתה לי ללבוש חצאית ארוכה ותכולה מסאטן כפי שראוי בממלכה.
עמדתי מול המראה, מרגישה מגוחכת כמו שלא הרגשתי מעולם בבגדים האלה בעוד שליונה מניחה על ראשי סרט זהוב.
"טוב מאוד, עכשיו את נראית אזרחית פרדייס רגילה לחלוטין" מיטשל חייך לעצמו.
"איזה כיף, זה מה שאני צריכה בדיוק" גילגלתי עיניים.
"את תצאי מכאן בעוד כמה דקות, בנתיים קחי" הוא הושיט לי אוזנייה בגודל עכבר שרק נולד.
"שימי את זה באוזן" הוא הסביר.
"לא נפרדתי מרוי ורוז.." זה הדבר היחידי שעניין אותי.
בין רגע הם נכנסו לחדר המפקדה. רוז בשמלה הצהובה חיבקה אותי ולחשה שאני נראית מדהים.
הלוואי שהייתי חושבת כך על עצמי.
"אני מוכנה" אמרתי לאחר שנשמתי נשימה עמוקה, כאחת שעומדת לצלול אל מעמקי הים וצריכה המון חמצן.
מיטשל ניגש אליי:
"עד החטיפה ייתכן שיעבור זמן רב. שחקי אותה, מעכשיו את כבר לא נערת עיירה אלא נערת ממלכה. לחייך, לשחק, ולהילחם. אל תשכחי להילחם."
הוא טפח על שכמי וזז אחורה.
רוז נתנה לי עוד חיבוק ולחשה לי שהיא סומכת עליי. רוי נופף לי לשלום.
ליונה ואני נכנסנו אל קרוואן גדול במיוחד. תוך כדי הנסיעה לממלכה ניתן היה לראות את העיירה חולפת על פניי, ומצמחייה ירוקה ומיני פרחים השביל נהיה שביל עפר.
לאחר כחצי שעה מתחילת שביל העפר הדרך התחלפה במבנים צבועים בשחור ולבן, גבוהים וחלקים – בנאלי עד כדי מחריד.
שומרים רבים היו באיזור, עם מדים בצבע כחול כהה מאוד ולפחות סוג אחד של נשק על כל אחד מהם. אבל הם לא עשו מאומה. היו מסכי טלוויזיות גדולים על חלק מהבניניים ובצידי הדרך. מבזקים מהמלך מדי פעם על דברים שטחיים ביותר, למשל, פתיחת מרכזי קניות.
לא קשה להבחין שאין להם במה להתעסק. יש להם הכול, הם לא מוטרדים משום דבר. ויש אותנו, שבניגוד לממלכה אנו חייבים לגנוב מעיירות אחרות או לגדל גידולים חקלאיים, או לצוד בשביל לשרוד.
הגענו לכיכר גדולה, כיכר הממלכה כניראה, ומאחוריה ניצב לו הארמון המפואר ביותר שראיתי מימי.
טוב, לא ראיתי המון ארמונים. לא ראיתי בעצם ארמון מעולם…
אבל אני מתארת לעצמי שמרשים כמוהו לא קיים.
אנשים רבים הסתובבו בכיכר וכולם לבושים בחליפות או בבגדים מחויטים.
"ניכנס עם הקרוואן לשער הארמון" שמעתי את ליונה אומרת. הינהנתי להסכמה, אך כששמעתי את מיטשל אומר באוזנייה שלדעתו זה בסדר הבנתי שהיא כיוונה את זה אליו.
ליונה המשיכה לנהוג לכיוון שער עצום, אך לפתע ראיתי את כל השומרים מתאספים סביב הקרוואן.
"זו חיילת מהעיירה" צעק אחד השומרים ובתוך שניות ספורות לפחות עשרה רובים היו מכוונים לשמשת הקרוואן.


תגובות (8)

או מיי גאד, איך עוד לא נתקלתי בסיפור המדהים הזה?!
ווי, פרק ראשון שאני קוראת ואני כבר מכורה!
+5+

08/02/2014 04:22

תמשיכי זה מושלם לקחת השראה ממשחקי הרעב?
בכל מקרה זה מדהים

08/02/2014 06:38

תמשיכיי

08/02/2014 07:01

יאווו תמשיכיייי

08/02/2014 07:32

המשךךךך

08/02/2014 09:42

תמשיכייייייייייייייייייייי

09/02/2014 02:26

תמשיכי

09/02/2014 06:28

תמשיכייי יפה

13/02/2014 10:38
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך