Belijin722
השתדלתי לתקן עד כמה שאפשר אבל אני יודעת שזה לא ממש מוצלח, ובכל זאת הייתי רוצה ביקורת. עם רק תחכו בסבלנות עד כמה פרקים תראו שזה שווה את זה :) בכל מקרה איך יצא? מה אתם חושבים שיקרה? ומה בכללי אתם חושבים על ניקול? כל תגובה או ביקורת או דירוג יתקבלו בברכה :)

זה ששומר עליי- פרק 1 ביקורת תתקבל באהבה :))

Belijin722 18/09/2014 724 צפיות אין תגובות
השתדלתי לתקן עד כמה שאפשר אבל אני יודעת שזה לא ממש מוצלח, ובכל זאת הייתי רוצה ביקורת. עם רק תחכו בסבלנות עד כמה פרקים תראו שזה שווה את זה :) בכל מקרה איך יצא? מה אתם חושבים שיקרה? ומה בכללי אתם חושבים על ניקול? כל תגובה או ביקורת או דירוג יתקבלו בברכה :)

[אזהרה- השתיים שלוש פרקים הראשונים לא יצאו משהו אבל אחר כך הסיפור ממכר. ראו הוזהרתם…]

פרק 1-ניקול-

ראשה של ניקול הסתחרר סביבה בעוד היא גמרה את הכוס השישית שלה באותו ערב.
'זה מה שעושים כשרוצים לשכוח,' ג'וליה תמיד הייתה אומרת כשראשה היה פועם מכאבי ההנגאוובר.
זה מה שצריך לעשות כדי לשכוח, וניקול רצתה לשכוח. היא רצתה לשכוח איך בכל לילה מחדש היא הייתה נותנת את גופה לגבר זר אחר וכל זה כדי לשלם את שכר הדירה או לקנות לעצמה עד אלכוהול.
"את בסדר?" שאל הברמן והוציא את ניקול ממחשבותיה.
ניקול נשמע נשימה קצרה ומרחה על פניה חיוך מזויף, חיוך שנראה טבעי כל כך שכל אדם בעולם היה יכול לחשוב שהוא אמיתי.
"כן, תודה ששאלת." ענתה ובחנה את דמותו של הברמן.
הוא היה גבוה וחסון בעל שיער חום כהה ועיניים באותו הצבע, עיניו היו מרהיבות לא בשל צבען, הפשוט למדי, אלה בגלל מה שנקרן מהן, דרך התבוננות בעיניו בלבד יכלה ניקול לראות שהוא אדם טוב, אדם טוב שעושה בדיוק את מה שהוא אוהב.
היא שנאה אותו מהרגע הראשון, היא שנאה אנשים כאלה, שאהבו את מה שהם עושים.
"את בטוחה? אני יכול להביא לך מים, זה בחינם." הוא שאל בחיוך נדיב.
"או-קיי." אמרה ניקול שלא יכלה לסבול יותר את התחושה המאוסה בבטנה.
הברמן חייך עד חיוך אחד והסתובב אל הצד השני של הבר, הוא לקח כוס זכוכית ומילאה אותה במים קרים מהברז.
"בבקשה."הוא הגיש לה את הכוס החיוך וניגש אל הצד השני של הבר לעזור ללקוחות נוספים.
ניקול שתתה את המים בתחושת הקלה עצומה, היא אף פעם לא הייתה מאלה שנהנים לשתות. הסיבה היחידה שהיא עשתה את זה הייתה לשכוח, את העבר ואת ההווה.
ניקול הרימה את מבטה מהכוס וראתה את הברמן מגניב עליה מבטים חפוזים, הינה זה בה, חשבה ניקול בליבה.
לא חשוב עד כמה טוב היה האדם, עד כמה כנה הוא אדיב הוא היה כלפיה, בכל הסופים שנוגעים עליה זה תמיד היה נגמר באותה הדרך. דרך שניקול כבר שיננה בעל פה.
"את בטוחה שאת בסדר?" שאל הברמן שהגיע עליה במהירות מדהימה מהקצה השני של הבר.
"כן,"אמרה ניקול והשתדלה לשמור על נימה רגועה, היא לא רצתה להיות גסת רוח אבל לא התחשק לה לגמור עד סיפור במיטה, לפחות לא במיטה של גבר זר. "אני צריכה ללכת הביתה." המשיכה וקמה ממקומה על הבר.
ניקול ניסתה להישאר יציבה, מה שהיה קשה אחרי שש כוסות של אלכוהול טהור.
"אולי בכל זאת אקח אותך הביתה?" שאל כשעל פניו חיוך משועשע מעט.
"אני אזמין מונית." אמרה ניקול ותפחה קלות על כיס המעיל הצבאי שלה, שהשמיע רשרוש קל ומתכתי.
"עם ככה," הברמן, פתח דלת קטנה בבר ויצא החוצה אל ניקול. "אם תצטרכי משהו, כל דבר, תתקשרי עלי." הוא שלף מכיס הג'ינס השחור שלו כרטיס ביקור. למרות החושך והעשן שהיו בבר ניקול יכלה לראות בבירור את האותיות השחורות על גבי הכרטיס הלבן, 'פלין פורטר' ותחתיו את מספר הטלפון שלו.
ניקול חייכה אל פלין חיוך אחרון, טחבה את הכרטיס לכיס מכנסיה ויצאה מהבר אל הלילה הקר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך