קים1178
זהו. מקווה שאהבתם(: תגובות יתקבלו בשמחהD:

כי מחר חיי יסתיימו אולי… (אפילוג)

קים1178 31/01/2015 589 צפיות אין תגובות
זהו. מקווה שאהבתם(: תגובות יתקבלו בשמחהD:

אני לא מאמינה.
מה עשיתי?
הרטבתי את השמלה של אמנדה?
מזלי שאני יודעת לחקות מצויין את הקול של אוליבר.
אני מתקשרת לכל השכבה ממספר חסוי אחד ואומרת: "מסיבה בבית של אוליבר בתשע, חכו למטה, אני יפתח את הדלת".
אבל כשאני מתקשרת לסטפני היא ישר מזהה אותי ושואלת: "דיי מלני. אני מזהה אותך. אני אבוא, אבל אני עולה. את זוממת משהו. נכון שהזמנת רק אותי?"
"לא…" אני אומרת, בקולי האמיתי.
"שקרנית ****" היא אומרת ואני מנתקת.
מסטפני?
שסטפני תגיד לי את זה?
זה הדבר שהכי פוגע בי, מכל העניין הזה.
השעות חולפות, ואני לוקחת את בקבוקון הנצנצים ומתכוונת לצאת.
"ביי מיילו" אני נושקת לו ואומרת: "אני אוהבת אותך", אבל הקטן רק מנסה לחמוק ולרוץ לחדרו.
אני יוצאת.
אני עולה לבית של אוליבר, חומקת מבין מלא ילדים שמחכים למטה.
"מה כולם עושים פה?" שואל אותי כשאני מגיעה, אני עולה לדירתו, סטפני נכנסת.
"היא תכננה מסיבה בבית שלך בלי לשאול אותך" אומרת סטפני ומצביעה על כך הילדים למטה.
היא מפוצצת בלון מסטיק בזמן שאוליבר מביט בי ואומר: "את ממש חצופה! תגידי להם ללכת!"
"חכה רגע! אני רוצה לדבר איתם!" אני אומרת לו.
"נו מהר" הוא אומר.
אני נעמדת על גדר המרפסת ומאזנת את שיווי משקלי כדי לא ליפול וצועקת: "היי! כאן למעלה!"
"שתקי!" מישהו צועק, וכולם עושים לי סימון "לא כך כך נאות" בידיהם.
"אני צריכה דף ועט, דחוף" אני אומרת ואוליבר רץ לתוך ביתו בזמן שאני מכסה את פניי בידיי ומחניקה דמעות, שיוצאות בכל זאת.
אני כותבת משהו ומושיטה את הדף לסטפני ואומרת: "תני את זה להורים שלי".
היא קוראת את זה בזמן שאני מסתכלת למטה וצועקת: "שינוי בתוכנית אז, אממ.. ביי!"
"מלני, לא!" אני שומעת, אבל אני כבר בדרכי למטה, מפזרת את הנצנצים של סטפני באוויר בזמן שאני שומעת את אוליבר וסטפני צורחים.
כולם מזועזעים כשאני נופלת על גבי, זה כל כל כואב.
המסטיק של סטפני נפל מפיה ונחת על ידי, הפעם הראשונה שאני כל כך אוהבת אותו.
המון דם יורד, וחולפות כמה דקות עד שאני שומעת סירנות, אבל אני שומעת במעורפל.
לפחות הספקתי לכתוב פתק להורים שלי.

"שלום אמא ואבא, ומיילו.
אתם לא הייתם מודעים לכמה סבלתי בשבועיים האחרונים.
בבקשה אל תהיו עצובים, אני בטוחה שעכשיו אני אהיה שמחה.
מאתמול אני ידעתי שהמפתח לאושר הוא הנצנצים שפיזרתי, ועכשיו הרבה יותר טוב לי.
עד היום הייתי בטוחה שהמשפט הבא הוא הכי נכון:
להעריך את מה שיש זה דיי כדאי, כי מחר חיי יסתיימו אולי…
הסטטוס שלי השתנה.
להעריך את מה שיש זה דיי כדאי, כי מחר חיי יסתיימו, ודיי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך