כי מחר חיי יסתיימו אולי… (פרק 2)

אני פותחת את עיני וחיוך מתפשט על פניי.
אני מתארגנת כמו רובוט, וישר יוצאת לבית הספר.
כשאני מגיעה, אני רואה את אמנדה עומדת באמצע המסדרון על כתפיים של ילדה אחרת, דבי, שיש לה שיער ג'ינג'י ונקודת חן מעל השפה העליונה, ואמנדה צועקת: היום המסיבה שלי, כל המוזמנים תביאו את ההזמנה ורק ככה יכניסו אתכם! תהנו!".
ההזמנה!
אני מהר מכניסה את היד לתיקי, ונרגעת כאשר אני מרגישה בידי את המעטפה.
אני פולטת אנחה וסטפני מאחוריי ושואלת: "מה כל כך מרגיע?" אני קופצת בבהלה ומסתכלת לאחור. "חתיכת כלבה, הבהלת אותי!" אני אומרת לה. עוד בועת מסטיק שמתפוצצת. משום מה, הרעש של התפוצצות המסטיקים של סטפני ממש מעצבן אותי. בכללי, נמאס כבר הקטע, המסטיקים שלה מעצבנים אותי נורא. "דיי כבר עם המסטיקים האלה!" אני צועקת האלה.
"מאיפה באו העצבים האלו?" שואלת סטפני, מפוצצת לי בלון מסטיק מול הפרצוף והולכת.
אני הולכת בעצבים ואני לא שמה לב שאני נתקבלת באוליבר. "סליחה" אני אומרת לו, אבל הוא מרים אותי תוך כדי חיבוק ואומר: "הכלללללל בסדר", והולך.
WTF ?!
אני ממשיכה ללכת, מגבירה את קצב הליכתי, וטרנס עוצר אותי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" שואל אותי.
"לשיעור, לאן?" אני שואלת בזמן שאני מחבקת אותו.
"טוב, אז אני אראה אותך הערב במסיבה" אומר לי וממשיך ללכת.
אני נכנסת לשיעור.

***

אני יוצאת מהשיעור במהירות ומגיעה לביתי,
ומחכה
ומחכה
ומחכה
ומחכה
ומחכה
ומחכה
נכנסת למקלחת
מחכה
מתלבשת
מוכנה
יוצאת סוף סוף!!!

אני עולה על האוטובוס, והמון אנשים שם הם משכבה שלי, שון יושב מאחורה. אני מתיישבת לידו.
"את ממש יפה" אומר לי בעוד הוא בוחן אותי, וכשהוא רואה את מבטי הוא אומר: "אבל בקטע של ידידים…. את מבינה נכון?"
אני מהנהנת ואומרת: "כן, גם אתה נראה טוב".
אנחנו מגיעים.
"בוא, בוא כבר!" אני מושכת את ידו.
"הזמנה בבקשה" מבקש השומר, בחור כבד.
אנחנו מושיטים את ההזמנות והוא אומר: "תיכנסו".
המועדון עצום, הרחבה מפוצצת, האוכל גורמה שלא אכלתי בחיים, אין לי מילים, ואני מושכת את שון איתי, כמו כלב.
"הנה את!!" רצה אליי אנג'ל. צמוד שחור מחמיא לשערה השטני ולעיניה שבצבע דבש.
היא מושכת אותי ואת שון לבר ומושיבה אותנו.
"3 יין אדום בבקשה" אומרת אנג'ל, מסתכלת על שנינו, קורצת ואומרת: "נתחיל בקטנה".
"אני לא בטוחה…" אני אומרת.
"נו בחיית, קצת" אומרת לי אנג'ל, ושון מסתכל עליי במבט של: 'תנסי-נו-מה-כבר-יקרה'
אז אני נכנעת ואומרת: "טוב, ניצחתם".
הברמן מגיש לנו את היין ואני לוקחת את הכוס באיטיות. 'לחיים' אנחנו מפגישים כוסות וכל אחד שותה.
לא רע.
"תביא עוד אחד" אומר שון.
"שתיים" אני מחייכת אל הברמן, אחר כך אל שון ואחר כך אל אנג'ל.
בדיוק כשאני מקבלת את הכוס אנג'ל מושכת את ידי ואומרת: "בואי, תשתי ברחבה!" אני מחזיקה את הכוס, בדיוק כשאמנדה נכנסת עם דבי ועוד אחת ששמה טריאנה, ואמנדה לובשת שמלה קצרה וצמודה בצבע לבן עם אבני חן קטנות עליה.
"וואו" אומרים כולם, חלקם שורקים, אמנדה מסתכלת בגאווה על שמלתה וממשיכה לצעוד, והשביל נחצה לשניים, כמו ים סוף. "יאללה לרקוד!" צועקת לבסוף וכולם מתחילים להתפרע.
לרוע המזל, אחד מהאנשים דחף אותי, וכל המשקה נשפך.
על אמנדה.
"מה את עושה?!?!?!" היא צועקת וכולם משתתקים פתאום.
"אוי… סליחה!" אני אומרת, מנסה לתקן את טעותי.
"זו שמלת מעצבים! יש לך מושג כמה היא עלתה?! אני לא מאמינה שהזמנתי אותך!" צועקת עליי ורצה לשירותים עם דבי וטריאנה, מקללת קצת בדרך, כולם מסתכלים עליי, ואני לא יודעת מה לעשות. אני רואה את טרנס מסתכל עליי, אני לא יודעת מה המבט שלו אומר. אחד מהשניים: 'אני-יודע-שזה-לא-בכוונה-אבל-אל-תתקרבי' או: 'זו-לא-באמת-חברה-שלי-נשבע-לכם'. אני מקווה שהראשון.
הוא צועק: "יאללה בלגן!" והמוזיקה ממשיכה, אבל אני מתיישבת בצד, בזמן שכולם חוגגים.
זה יעבור עד מחר… נכון?