מאז ולתמיד – עונה 2 – פרק 2

לוקאס (לוק) טיירי- 

כבר שעות שאני יושב באותה התנוחה על המיטה בחדרי, חוזר על אותם הפעולות, שוב ושוב…
הכדור הקופצני ניתז מידי מתנגש בקול חבטה מעומם בקיר שמולי וחוזר בקפיצה בחזרה לידיי. 
כך, שוב ושוב בלי הפסקה בזמן שמוחי במקום אחר לגמרי. 
תומי חזר אל העיירה, החבר הכי טוב שלי מאז ילדות שב בחזרה אל העיירה השכוחת אל שלנו, כמעט אחרי יותר משנה שעבר לגור בוושינגטון הבירה. 
אני לא יודע אם לשמוח, זה הדבר היחיד שטורד את מחשבותיי כבר כמה ימים. 
כמה ימים מאז שהם חזרו אל העיירה. 
אלכס חזר דפוק לגמרי, אחרי שחתם בבירה על טופס התגייסות למארינס, אין לי מושג מה עבר במוח של המטומטם הזה בזמן שהוא חתם. 
איך הוא יכול לשכוח את הזוועות שאחיו הגדול עבר על בשרו. 
אבל זה לא הדבר שמעסיק את מחשבותיי, משהו אחר תופס מקום כל כך גדול במרכז מוחי. 
מאז החתונה של ג׳ונתן ורוז בשנה שעברה התאהבתי עד מעל הראש בליסה, באיך שהיא חייכה לכל אורך הערב.
אבל שוב זה חוזר כמו בומרנג לתודעתי, עד עכשיו הצלחתי להסתיר את זה מתומי, חברי הטוב ביותר. 
תומי מאוהב בליסה כבר שנים, ואחת הסיבות שבגללן הוא עזב את העיירה מלכתחילה הייתה היא… ששברה את ליבו לרסיסים. 
ואני בתור החבר הכי טוב שלו, איך נתתי לזה לקרות? להתאהב במושא אהבתו?
זה כל כך שגוי, עד כמה שאני אוהב אותה בכל ליבי, אני צריך לבחור… 
בין החבר הכי טוב שלי מאז שאני מכיר את עצמי, שנתן את כל כולו למעני או לבחורה הראשונה שבאמת הצלחתי להתאהב בה? 
אני ממשיך לזרוק את הכדור שוב ושוב על הקיר הלבן ומחכה באיזה שהיא דרך נס לתשובה שתגיע. 
וכמה שיותר מהר אם אפשר. 

הזמן לא זז, אני מתחיל להתחרפן בחדר הסגור. 
בהחלטה של רגע אני קם מהמיטה עליה אני יושב שעות באותה התנוחה, זורק את כדור הגומי אותו אני מקפיץ שוב ושוב על הרצפה וחוטף את מפתחות הרכב שלי מעל שידת העץ הקטנה הצמודה למיטה הזוגית והגדולה שלי. 
יצאתי מחדרי, עושה את דרכי אל דלת הכניסה הגדולה. 
״לאן אתה הולך?״ קולה הרך של ריילי אחותי הקטנה בוקע מכיוון הסלון, היא מציצה לעברי מבעד לדופן הספה. 
״לעשות סיבוב״ אני קורץ לעברה וממהר לצאת מהבית ומהאווירה המחניקה שבתוכו אל עבר רוחות סוף הקיץ המכות ברחובות. 
אני נכנס אל רכבי הכסוף, מכניס את המפתח לחריץ המנעול ומסובב אותו, רעש המנוע המתעורר לחיים גורם לחיוך קטן לעלות על פניי. 
סגרתי את דלת הרכב בקול טריקה עמומה, עולה על הכביש ונוסע לכיוון הבית של ג׳ונתן ורוז, רוז תדע מה לעשות. 
היא תמיד יודעת.

אני עומד מול דלת דירתם הרחבה והכהה, שלט עץ יפה עם עיטורים כסופים תלוי מולי. 
כאן גרים – רוז וג׳ון. 
זה מעלה חיול קטן על פניי, קשה להאמין שהם באמת נשואים גם אחרי כמעט שנה, וגם אחרי שרוז ילדה את מיילי הקטנה. 
אני לוחץ על הפעמון, קולות צילצול בוקעים מבעדה השני של הדלת ואני ממתין בסבלנות. 
כעבור רגע קל, רוז פותחת למולי את הדלת עם חיוך ישר ולבן, מחזיקה בידייה העדינות את מיילי התינוקת הכי יפה שאי פעם ראיתי. 
״מה קורה?״ אני שואל בחיוך ונכנס אל הדירה, סוגר את הדלת הרחבה והכהה אחריי. 
״הכל בסדר לוק, מה איתך?״ היא שואלת ואני לוקח מידייה את מיילי הקטנה, היא מסתכלת עלי בעינייה הגדולות והחומות ובעזרת אצבעותייה השמנמנות אוחזת בשרשרת הענודה סביב צווארי, משחקת בתליון הזהוב. 
״לא טוב רוז, אני חייב את העזרה שלך״ אמרתי באנחה ועקבתי אחריה אל המטבח הבהיר. 
היא מזגה לשתינו כוסות מלאות במיץ תפוזים טרי והגישה לי אחת מהן, היא הסתכלה עלי במבט תוהה. 
״מה קרה?״ היא שואלת בבלבול, שנינו חוזרים בחזרה אל הסלון, מיילי עדיין בידיי ומשחקת בשרשרת הזהב הענודה לצווארי. 
התיישבנו בסלון והשענתי את מיילי לחיקי ביציבות כדי שלא תיפול. 
היא התינוקת  הכי רגועה שיצא לי להכיר. 
״אני יגיד לך את האמת רוז, אני לא יודע מה לעשות…״ אמרתי בקול אנחה קל, משחק עם אצבעותייה הקטנות והשמנמנות של מיילי. 
״אל תמתח אותי ככה, תספר לי מה קרה!״ היא אמרה בנימה סקרנית ונשענה אחורה טובעת בריפוד הספה. 
״זה תומי, הוא חזר לעיירה כמו שאת יודעת…״ התחלתי לספר לה מה מעסיק את מוחי כבר כמה ימים מאז שתומי ואלכס חזרו. 
״אני יודעת מה קורה כאן לוק…״ אמרה בחיוך מנחם, חיוך תומך, היא יודעת למה אני מתכוון…
״זה בגלל תומי, בגלל שהוא עדיין מאוהב בליסה ולא מוכן להרפות״ אמרה בדיוק את מה שעלה בדעתי. 
״הוא החבר הכי טוב שלך לוק, אם הוא ידע שאתה יוצא עם ליסה זה ישבור את ליבו השבור גם ככה״ אמרה שוב בדיוק אותו הדבר כמו מחשבותיי, כאילו היא קוראת אותי בלי מאמץ. 
״מה אני עושה רוז? איך אני פותר את זה בלי לאבד את שניהם?״ שאלתי אותה נואש, זה הדבר היחידי ממנו כל כך פחדתי. 
לאבד מישהו מהם. 
״אני יגיד לך את האמת לוקאס, היא לא נעימה אבל כדי שתתמודד איתה עכשיו מאשר שיהיה מאוחר מידי״ אמרה במשיכת כתפיים קלה, לוקחת מידיי את מיילי התינוקת הקטנה ומשכיבה אותה על ידייה, מנדנדת אותה מצד לצד בזמן שעינייה מתחילות להיעצם לאט לאט. 
״בבקשה״ אמרתי לה, מסמן לה בראשי שזה בסדר לומר לי את כל האמת המרה. 
״ברגע שיצאת עם ליסה לראשונה איבדת את תומי, אתה לא יכול להישאר החבר הכי טוב של מישהו שמאוהב אנושות בחברה שלך״ אמרה לי בכנות, וזה כל מה שרציתי לשמוע, אני צריך את זה, בשביל לדעת מה לעשות לבסוף. 
ידעתי שרוז תדע מה לעשות, מה לומר, היא תמיד יודעת… 
״לפי דעתי יש לך שתי אפשרויות, הראשונה לספר לתומי על הקשר שלך עם ליסה ורוב הסיכויים שהתגובה שלו תיהיה ניתוק מוחלט ממך״ אמרה בנשימה אחת מהירה. 
״או להיפרד מליסה לשבור את ליבה, זה הרי  יוודע לתומי איך שהוא… אנחנו גרים בעיירה קטנה שהשמועות בה מתפשטות כל כך מהר, שרגע אחד אחר כך אתה מאבד את שתיהם״ אמרה לי במשיכת כתפיים קטנה ומובנת מאליו. 
לא משנה מה אני יעשה, בכל מצב אני יאבד מישהו.
זה או לאבד את תומי ולהישאר עם ליסה, או להיפרד מליסה ולאבד את שניהם. 
אני לא חושב שאני מסוגל לשאת בשתי התוצאות. 
״מה אני עושה רוז? אני לא יודע איך לצאת מזה!״ שאלתי בשקט כשראיתי שמיילי הקטנה נרדמה בזרועותיה העדינות של אימה. 
״תבחר את מה שעל ליבך לוק, אני לא יכולה לבחור בשבילך, ואתה יודע שאני קצת משוחדת תמיד אני אבחר בליסה לא משנה מה״ אמרה בשקט וקמה מהספה לידי , נכנסת פנימה אל תוך הדירה לכיוון המסדרון הקטן שמקשר את החדרים לכניסה. 
עקבתי בשקט אחריה לחדר הילדים הקטן הצבוע בורוד ולבן. 
היא הניחה אותה בעדינות בלול העץ הגדול שבמרכז החדר, מכסה את גופה הקטן בשמיכה דקה ומניחה לידה בובה כחולה וצמרית. 
היא שחזרה את צעדייה ויצאה מהחדר הקטן, סוגרת את הדלת למחצה. 
״אין שום מצב בו אני יוכל להשאיר את שניהם לצידי?״ שאלתי אותה בשקט בכיווץ גבות ולב דופק, אולי תיהיה לה תשובה אחרת בשבילי. 
״אני כל כך מצטערת לוק… אתה לא יכול לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה״ אמרה במשיכת כתפיים קטנה, מניחה יד מנחמת על כתפי הגדולה.