מהצד שלי- פרק 1
"אז," דאלאס נכנס לחדר שלי, הוא לפת את רצועת התיק שלו ונשכב על המיטה שלי, "מה הסיכויים שיהיה לי חבר בסוף השנה?"
"יכולתי להיות עירומה." אמרתי לו בכעס ומרחתי עוד קצת לפיסטיק. לא רציתי להתאפר יותר מדי- אז קצת ליפסטיק, מייק-אפ ומסקרה.
"זה לא יזיז לי, ייל," אמר והתיישב, "זה אני, זוכרת? וחוץ מזה, פעם היינו מתקלחים ביחד."
"בכיתה א' לא הייתי נראית כמו שאני נראית היום." הערתי והתיישבתי על כיסא מולו. "אתה חושב שיהיו חדשים חתיכים?"
"אני מקווה." דאלאס עיקם את אפו. צחקתי. "את לחוצה?" שאל.
"כן אבל יותר מתרגשת."
"גם אני." הטלפון שלי צלצל. דחפתי את עצמי לשידה ולקחתי את הטלפון שלי, זה היה דייב.
"הלו?" עניתי בשעמום.
"ייל, מה קורה?" דייב התנשף, דמיינתי אותו עומד בחדר שלו ובוהה בשק איגרוף שלו.
"בסדר." עניתי, לא היה בסדר, היה הרבה יותר מבסדר. הסתובבתי להסתכל על דאלאס.
"תנתקי לו!" אמר ללא קול. גלגלתי את עיניי ונשכתי את לשוני. "דייב?"
"לחץ של מבחני קבלה לנבחרת." אמר אוטומטית. דייב לא שקרן טוב, הקול שלו משתנה כשהוא משקר והוא בהחלט שיקר. "אממ… רוצה שניפגש במגרש ליד בית הספר?"
"לא!" דאלאס אמר שוב ללא קול, העיניים שלו היו פקוחות ממש לרווחה והוא נראה די פסיכופט.
"עוד עשר דקות?" אמרתי בכוונה.
"ייל!" דאלאס לחש בכעס, התאמצתי מאוד להבליע צחוק.
"כן, כן, נתראה." דייב אמר וניתק. הנחתי את הטלפון ונעמדתי.
"את ממש מעצבנת." רטן דאלאס.
"יאללה בוא, רגזני." עמדתי להרים את התיק שלי אבל דאלאס לקח לי אותו.
"אומרים שבכיתה י"א הם נהיים ג'נטלמנים." אמר ורץ למטה. לקחו לי כמה שניות לצאת מההלם, אבל מיד אחר כך רצתי אחריו.
"היי, ייל!" דייב קלט אותי. "ודאלאס." אמר בקצת פחות התלהבות.
"גם אני אוהב אותך, דייב." אמר דאלאס בכעס. הם לא סבלו אחד את השני. דייב ושאר הבנים מהכדורסל (שעמדו כמו טמבלים והסתכלו עלינו) תמיד צחקו על דאלאס בגלל שהוא הומו.
"דייב לא הומו, דאלאס." העיר נער מהצד, קוראים לו סטיב ואיך נגיד במילים עדינות? הוא לא גאון הדור.
"ואתה לא חכם, סטיב." אמרתי. אני לא אוהבת שיורדים על דאלאס, בדרך כלל הם לא עושים את זה לידי כי הם יודעים שאני מגנה על דאלאס בכל מחיר. אולי עכשיו בגלל כיתה י"א הם החליטו להמשיך.
"את תבואי לראות את המבחנים?" דייב שאל אותי, הוא חייך ושיחק עם השעון על היד שלו.
"ברור שנבוא!" צרח קול מוכר. דאלאס נאנח, אבל שאר הבנים חייכו. "אנחנו נראה הכול." אמרה בוני ושלחה חיוך אל הבנים, היא לבשה ג'ינס ארוך וגופיית בטן, היא הייתה מאופרת יותר מדי והשיער שלה היה אסוף בזנב סוס כל כך הדוק שהיה כואב רק להתסכל על זה.
"אנחנו כבר רואים הכול," אמר דאלאס בכעס והחווה בראשו על הגופיית בטן- שכן, חשפה יותר מדי כדי שנבין שבוני לובשת חזייה קטנטונת, "אולי אפילו יותר מדי."
לא יכולתי שלא להסכים איתו.
"בחייך, ייל," דאלאס הסתכל עליי בעיניים כחולות גדולות, "הסתובבות ליד שישה בריונים מגודלים ופרוצה אחת לא עושה לי טוב." צחקתי. כולם אוהבים את דאלאס חוץ מהבנים בכדורסל ומבוני, אבל גם הוא לא אוהב אותם- אז הם די שווים בעניין. "אני ממש חייב…" הוא השתתק והסתכל על מה שהיה מאחוריי. הסתובבתי גם אני.
"היי," אמר הנער בשקט, "אני מאט, אני חדש."
"היי, אני דאלאס." דאלאס עבר אותי ונעמד ליד החדש.
"אני ייל." אמרתי ונעמדתי במהירות ליד דאלאס. דאלאס צדק, הנער היה חתיך בטירוף.
"אתה סטרייט?!" בוני צרחה מאחורינו. מאט זקף לרגע גבות ואז הנהן.
"כן." אמר. דאלאס נאנח.
"טוב, אני סיימתי פה." אמר. מאט צחק.
"אני מבין שאתה לא סטרייט." אמר.
"אתה מבין טוב," אמרתי וחייכתי אל דאלאס, "אבל דאלאס חמוד."
"כן, גם ייל חמודה." דאלאס הוסיף, "ואני לא אומר את זה רק בשביל שייל תתחבר עם מישהו אחד נורמלי."
"אתם לא נורמליים?" שאל מאט בלחץ.
"אני הומו, הבנים שם הם בריונים חסרי מוח והנערה ששם היא- במילים מעודנות- שרמוטה ללא כבוד." אמר דאלאס בשעמום, הוא נתן לי את התיק שלי, "דבר איתי אם תצא מזה חי." אמר לנער והלך לכיתה. לא יכולתי שלא לצחוק.
"רוצה שאני אראה לך את הבית ספר?" שאלתי את מאט. הוא הנהן בהתלהבות. העפתי מבט אחורה, דייב רץ אלינו.
"אני דייב." אמר במהירות, "לא אכפת לכם שאני מצטרף?" הוא אמר את זה כעובדה יותר מאשר כשאלה. אז מאט משך בכתפו ואני התחלתי ללכת.
תגובות (1)
רותם, הפונטציאל שלך אדיר! הכתיבה מדהימה, מושכת את הקורא לתוך הסיפור .
יש לי הערה קטנה, שאגב לא רואים בסיפור לשעבר שלי אבל היא תתבסס בסיפור הבא, וזה להאריך את הפרק קצת .
גם אני מכירה את התזזיות הזאת שאתה רוצה רק לעלות ולראות מי מגיב, אבל בשביל שיגיבו צריך איכות .
אני אשתדל לעקוב, אבל זה באמת התחלה יפה ומושכת .
המון בהצלחה, רותם :)
תהל