מה יהיה איתי?

02/07/2014 716 צפיות אין תגובות

דבר ראשון אני רוצה להגיד שזה הסיפור הראשון שאני כותבת.. ואם יש לכם טיפים הערות וביקורות אני יקבל הכלל באהבה.

טוב אז היי קוראים לי סופיה אני גרה בניו יורק. אל תתלהבו, ממש לא. אני גרה באחת משכונות העוני והפשע של ניו יורק. אני בת 16 לומדת בכיתה י'. אני נמוכה ורזה יש לי צלקת בגב באזור הכתף בצד שמאל. יש לי שיער ארוך גלי בצבע חום ועיניים ירוקות. אני גרה עם אימא שלי – איזבלה, אחותי הקטנה – אמה ואחי הגדול – מייק. אבי נרצח בזמן שאמי הייתה בהריון כך שלא זכיתי להכיר אותו. את שאר הפרטים תגלו בהמשך הסיפור..

פרק 1:

חשוב לי לציין שכל השיחות הן באנגלית.

אני ואמי הלכנו לאורך המסדרון הארוך ובסופו הייתה דלת זכוכית מרשימה אמי דפקה עלייה ופתחה אותה מיד לאחר שקיבלה את אישורה של האישה שישבה בחדר, נכנסנו לחדר, הוא היה גדול מכפי שציפיתי, הוא היה מעוצב בטוב טעם, האישה שהייתה בו ישבה מאחורי שולחן גדול מעץ כהה מצדו השני של השולחן היו 2 כיסאות הוא היה נראה יקר, כל פריט בחדר שבו היינו נראה כי עלה הון.
"שלום" היא אמרה לנו וחיוך ענקי היה מרוח על פניה אם הייתם שואלים אותי החיוך שלה היה גדול מדיי ובמקום לענות לה 'שלום' או משהו בסגנון לצורכי נימוס הייתי שקועה בשיניים הלבנות שלה, הן היו מסודרות בצורה מושלמת. "היי" שמעתי את אמי אומרת וקוטעת את מחשבותיי. הסתכלתי עלייה וגם על פניה היה מרוח חיוך, החיוך המוכר של אמי.
"שבו בבקשה, אני טלייה" אמרה האישה והציגה את עצמה. אני ואימא שלי התיישבנו
"אני איזבלה" אמי הציגה את עצמה והמשיכה "וזאת סופיה הבת שלי"
"אנחנו באנו לפה לאמ.." אמי אמרה ולא הספיקה לסיים את המשפט וטלייה קטעה אותה בחוסר טקט, באותו הרגע היה נדמה לי שמעולם אינה שמעה על נימוסים "אני יודעת למה באתם לפה" אמרה ועצרה לרגע וחייכה ולאחר מכן המשיכה "הגעתם לכאן בשביל לאמץ ילד".
"איך בדיוק זה עובד" נדחפתי לשיחה שלהם, שאלתי בתמימות וציפיתי לתשובה, אך הבנתי ישר שגם לאימא שלי הייתה אותה השאלה בראש כאשר הפניתי את המבט אליה וראיתי אותה מסתכלת על טלייה ומחכה תשובה. מפה והלאה שמענו דקות ארוכות על תהליך אימוץ ילדים "אז אנחנו צריכים לבחור ילד על פי הסיפור שלו ומה שעבר בחייו? זה לא קצת אכזרי" אמרה אמי "אני מצטערת אם ככה את חושבת, אך זאת השיטה פה אני לא יכולה לשנות זאת. אך כמובן שאת נפגשת עם הילד לפני לעשות היכרות ויש לכם תקופת התנסות איתו לראות איך הוא מסתדר במשפחה בסביבה וכו'" אמרה טלייה.
הקשבנו לסיפורים של הילדים ראיתי איך אמי הזדעזעה, אם היא רק הייתה מסתובבת בשכונה שלנו קצת ולא יוצאת מוקדם בבוקר לעבודה וחוזרת מאוחר בלילה, הייתה מבינה שהסיפורים האלה מגיעים מאיתנו יכול מאוד להיות שיש כאן ילדים שההורים שלהם הכו אותם וכל זה התרחש 2-3 קומות מעלינו בבניין שלנו. היא סימנה לעצמה כמה ילדים ולאחר ששמענו מספר סיפורים היא אמרה "כעיקרון באנו לכאן כדי לאמץ ילדה, אך יש סיפור של ילד שאני מרגישה שכל מה שאני רוצה עכשיו זה לחבק" "זה מעוד מרגש שיש אנשים שעוד מוכנים לאמץ כיום רוב הילדים האלו מוצאים את עצמם בפנימיות מוסדות ובתי כלא לנוער. מתדרדרים לפשע ולסמים" אמרה טלייה. "אפשר לקבוע מפגשים עם 3 הילדים האלו" אמרה אמי ונתנה לה דף בו שמות 3 ילדים – 2 בנות ובן. "אין צורך לקבוע אפשר לפגוש אותם בעוד כמה דקות.." אמרה טלייה בהתלהבות "אם אתם לא ממהרות כמובן" הוסיפה במהירות. "כן אנחנו נשמח" אמרה אמי בחיוך. "תחכו במסדרון, אני מיד יקרא לכם" אמרה טלייה והובילה אותנו אל מחוץ לחדר המפואר אל המסדרון התיישבתי על שפה שהייתה שם ולאחר כמה שניות אמי עשתה כמוני, וישר התחלתי לדבר "מה קרה שפתאום בחרת לפגוש גם בן" שאלתי את כל זה במהירות ולאחר מכן לקחתי נשימה עמוקה קצת חששתי שהשאלה הזאת לא במקום "תחושת בטן סופי שלי" היא ענתה בחיוך די אדיש יש לומר, והתחלתי לדמיין בראשי איך כל אחד מהילדים הקטנטנים האלה נראה.. "אתם באות?" טלייה קטעה את מחשבותיי הלכנו אחריה במסדרון הייתה שתיקה. היא פתחה דלת ונכנסנו לחדר מפואר גם הוא והיא ישר אחרינו.. 'וואו' היא הייתה הילדה הכי חמודה שראיתי בכל החיים שלי "תכירו זאת אמה, היא בת 4 ההורים שלה נהרגו בפיגוע" טליה הציגה לנו את הילדה המתוקה, ישר שאמרה את זה הרגשתי את פני מתעקמים ריחמתי עלייה. היה לך שיער שטני בהיר כמעט בלונדיני הוא היה חלק וארוך הוא הגיע לה עד הישבן, ובאמצע הגב ומטה הכל היה בקבוקים יפיפיים היה לה פוני בובה והיא לבשה שמלה כחולה שנראתה מעט גדולה עלייה והחזיקה בידה דובי גדול לבן שהיה כחצי מגובהה. דיברנו איתה קצת היא הייתה נורא פתוחה איתנו ואפילו אני ואמי שיחקנו איתה בקוביות. "אמה תחזרי לחדרך" טלייה אמרה לה כמו מפקדת, היא הסתכלה עלי ועל אימא וחייכה לעברינו חיוך מלא בעצב ולחשה "בבקשה תיקחו אותי איתכן".
"תכירו זאת דניאלה היא בת 10, אבא שלה חולת סרטן ואימא שלה היכתה אותה" בלי לחשוב פעמיים אמי הלכה וחיבקה אותה, והיא פשוט ברחה מאיתנו והתחילה לבכות, אני מודה קצת נבהלתי "תעיפי אותם ממני, היא מזכירה לי את אימא שלי" אמרה במהירות השתחררה מאימא שלי וברחה מהחדר. יצאנו למסדרון בעקבותיה אך היא נעלמה, "היא הלכה לחדרה, נמשיך למייק?" "כן" אני ואמי ענינו מיד היינו עוד מבועתות מתגובתה של דניאלה אלינו. את מייק דמייני כבר בראשי, ילד בסביבות גיל 10 הכי הרבה 11 חיוך מסתורי כזה, הבאדבוי נכנסנו לחדר ואני חושבת שדי צדקתי, חוץ מעניין הגיל, וכמו שאימא שלי הבטיחה היא ישר רצתה אליו ונתנה לו חיבוק תחילה הוא ניראה טיפה מבוהל אך לאחר שנייה וחצי התעשת והחזיר לה חיבוק. זה לא עניין אותי כל כך, אני הייתה עסוקה בלהבין בן כמה הוא. "תכירו זה מייק הוא בן 15 ההורים שלו מכורים לאלכוהול וסמים הם יושבים בכלא עכשיו" אמרה טלייה ופתרה לי את התעלומה. על פניו חיוך קטנטן ומסתורי בדיוק כמו שדמיינתי, היה לו התחלה של זיפים קטנטנים שיער חום עיניים ירוקות מדהימות ועורו היה שזוף מעט, די חתיך יש לומר, הוא חיבק את טלייה ולאחר מכן התקרב אליי הוא קרע לי את חוט המחשבה כאשר נתן לי חיבוק כזה של היכרות "את בסדר?" שאל בלחישה לתוך אוזני תוך כדי שחיבק אותי.. לא יודעת למה, אבל זה העביר בי צמרמורת. יכול להיות שבהייתי בו שניסיתי להבין בן כמה הוא? אמרתי משהו בלי ששמתי לב? מיליון שאלות הציפו אותי.. "כ…..כ..כן" עניתי מבולבלת.
ואז שמעתי צעקה "ס-ו-פ-י-הההה!!!!!!!!!" פתחתי את עיני בבהלה ורק אז הבנתי מה קרה הרגע..


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך