מטורפת\\ פרק 18

"כן ליאר" אני עונה לה לטפון בשעה 6 בבוקר
"קרה משהו אתמול אבל זה הסתדר" עונה ליאר באדישות
"מתי את חוזרת ללמד?" מוסיפה
"בשישי הבא" אני עונה במרירות
ליאר מנתקת ואפילו לא אומרת 'ביי' מתוך נימוס או כבוד.
אני לא מצליחה לישון אז אני פשוט יושבת במבטבח וצופה בזריחה דרך החלון הקטן.

_________

אני מתהפכת במיטתי בכבדות, הנשימות שלי קצרות והראיה של מעורפלת.
אני מנסה לקרוא לאליס אך חוץ מצליל זיוף קל אני לא מצליחה לומר שום דבר.
ראשי כואב וכך גם בטני, אני מנסה להפיל דברים כדי שאליס תוכל לשמוע שאני לא בסדר.
אני בוכה ודוחפת את ראשי אל בין הכריות, יושובת על ברכיי ועוטפת את ראשי בכפות הידייים.
אני מנסה לאסוף כוחות ולצעוק לאליס, אחרי הרבה ניסיונות כושלים אני מצליחה לצעוק לה.
דמות נכנסת במהירות לחדר, אני משערת שזו אליס.
אני בקושי רואה משהו, הכל מטושטש.
אליס מדליקה את האור ומתיישבת לידי, עוטפת אותי בגופה.
"טיה את שומעת אותי?" לוחשת באוזני
אני מהנהנת בראשי ואליס נשכבת לידי, ואני עדיין בחיקה.
"את מצליחה לנשום?" שואלת ואני מהנהנת בראשי, מנסה לנשום עמוק ולהפסיק לבכות.
"הכל יהיה בסדר" היא לוחשת ומעבירה את ידה בשיערי.
ראשי כואב, צפצופים צורמים באוזניי ואני מזיעה זיעה קרה.
"אל תקחי אותי לשם" אני לוחשת. מקווה שאליס תדע מה לעשות ולא לקחת אותי לבית החולים.
ההתקפים שלי נוראיים בזמן האחרון, זה מרגיש כמו התקף לב.

_______________________

"אל תדאגי טיה" אני לוחשת באוזנה.
"אליס, אליס, אליס!" היא זועקת ותתופסת את ראשה בחוזקה
"אני כאן טיה, הכל בסדר" אני מנסה להישמע רגועה.
אני כל כך דואגת לה, היא כנראה עדיין כועסת עליי כי לא סיפרתי לה.
"זה לא ייגמר בחיים" טיה אומרת ונשמעת די רגועה
"זה לא ייגמר בחיים" היא נאנחת.
ואז היא נרדמת, ואני אחריה.
וצלצול פעמים מעיר אותי בבהלה. כמה עוד אורחים אקבל היום? אני תוהה מי הגיע הפעם.