puma161
וכך נגמר הפרק השלישי :)

מי אני ומה שמי- פרק 3

puma161 31/03/2015 806 צפיות 4 תגובות
וכך נגמר הפרק השלישי :)

נסוגתי לקצה הסמטה והענק התקדם לעברי, שולף תוך כדי את האולר מכיסו. זה לא היה אולר כמו שאמר, זו הייתה סכין. סכין משוננת וארוכה. הוא הניף את ידו שאחזה בסכין והתכונן לחתוך את פני ככל הנראה, אם דקטר לא היה קופץ וסופג את הלהב במקומי, לא הייתי כאן לספר לכם את זה היום. הוא זינק מולי ולהב הסכין עבר על פניו, הוא נחת על קיר הסמטה כשדם זולג מעיניו, אפו ופיו. שיני הסכין נתפסו בעורו והוא נתלש מעל פניו, זה היה מראה מחריד.
"מטומטם אחד, מה עשית?" צרחתי. ספק עליו, ספק על הענק.
"הוא לא יענה לך, הפגיעה חמורה יותר משאת יכולה לראות. עכשיו, אם את לא רוצה שאותו הדבר יקרה גם לך, תני את הכסף," הוא אמר בקול עבה שנשמע לי לא אנושי.
"לא. במיוחד לא אחרי מה שעשית." עכשיו הייתי בטוחה שאני מדברת אליו.
"אז את מתכוונת לספוג את אותה מכה כמוהו?" שאל באי הבנה. בצדק, מעניין כמה פעמים פגש מישהי שלא פחדה ממנו.
"גם לא," עניתי בקול יבש, דקטר לא היה הראשון שנהרג בגללי ואני בטוחה שהוא גם לא האחרון.
"אז מה את מתכוונת לעשות?" לא יכולתי לפרש את הבעת פניו. משהו בין בלבול לכעס ולזלזול.
"אתה באמת שואל?" מבטי הפך מזוגג וקולי נהייה אדיש, הרגשתי איך זה שוב קורה לי. "אני חושבת שארצח אותך באותה הדרך בה רצחת אותו."
"באמת? איך?" הוא עדיין זלזל בי, טיפשי מצידו.
הרמתי את ידי מולו והבעת פניו הפכה לתדהמה גמורה, הסכין היקרה שלו הייתה עכשיו אצלי. "ככה." חיוך מטורף התפשט על פניי והתחלתי לרוץ לכיוונו, מחזיקה את הסכין ומתכוננת. הגעתי אליו והנפתי את ידי, משספת את פניו עם הסכין באותה התנועה בה השתמש לשיסוף פניו של 'דוק', הכינוי כבר לא נשמע לי נכון.
הצרחה שלו הייתה מבעיתה. עד אז, בכלל לא ידעתי איך נשמעת צרחה של גבר. לאחר רגע קרס גם הוא על רצפת הסמטה כשעל פניו כבר לא נמצא עור, רק הבשר המדמם שנמצא מתחתיו.
"גם אתם רוצים?" הפניתי את מבטי מגוף הענק השרוע על הקרקע ללא רוח חיים אל שאר חבריו.
"מפלצת…" כולם מלמלו ונסוגו לאחור בסמטה עד שכבר היו מספיק רחוקים וברחו משם כל עוד נפשם בם.
"תעשו מה שבא לכם למי שבא לכם, אבל בסופו של יום כולכם מתים," מלמלתי לעצמי והתקרבתי לגופתו של דקטר. הרגשתי כל כך רע, עוד אחד שמת בגללי והפעם לא רציתי שזה יקרה. אבל אולי זה היה לטובה, הרי הוא בעמו אמר לי שהוא לא שמח על החיים שקיבל, אז אולי עכשיו הוא במקום טוב יותר.
קול הסירנות נשמע מרחוק, דמיינתי לעצמי מה יקרה מחר, שלטים ומודעות יהיו תלויים בכל מקום בעיר הזאת ועליהם כתוב: "רוצח מסתובב בעיר, אנא שימרו על עצמכם וחפציכם!" ומתחת לכתוב יהיו תצלומים של גופותיהם של דקטר והענק שאת שמו לא ידעתי. אז אני ומשפחתי שוב נצטרך לעבור למקום אחר בו שמנו עדיין לא הוכתם ולנסות להתחיל שם חיים חדשים.
קולות הסירנות התחזקו והתחלתי גם לשמוע קריאות ממכשירי הקשר של המשטרה. בטח חבריו של הענק התקשרו אליהם והספיקו לעוות את הסיפור כרצונם, הם בטח סיפרו לשוטרים שזה היה בסך הכל 'ביקור ידידותי' בינם לבין הנער שנרצח ופתאום אני באתי והתחלתי לתקוף אותם. האנשים התמימים שלא נראה לי מן הראוי לקרוא להם שוטרים בטח האמינו ל'ניצולים' מן המקרה ומיד התחילו ב'מירוץ אחר הרוצח', כפי שנאמר.
הבזקי אורות סנוורו את עיני ואליהם התלוו קולות של אנשים הקוראים לי להתרחק מזירת הרצח. הסתובבתי אליהם ובעיני אותו מבט מזוגג שהיה לי כאשר רצחתי את הענק והסכין עדיין הייתה בידי, זה בטח עורר בהם חשד כי הם כיתרו אותי והתחילו לצעוק דברים בלתי מובנים לתוך מכשיר הקשר שלהם.
"ידיים למעלה!" צעק אחד מהם.
"למה לי?" שאלתי אותם בקול אדיש. הרגשתי חלשה, כמו כל פעם אחרי שהטירוף עובר לי ותנועותיי היו מגושמות.
"היא שיכורה לגמרי, תיזהרו!"
טעיתי במשהו בפתיחה של הסיפור; זה קורה לרוב האנשים בגללי, אחר כך כולם מתים. בי, זה פוגע רק נפשית. חבל שהם כל כך מטוטמים שהם לא מנסים אפילו לעצור את זה…


תגובות (4)

פרק סוחף לגמרי, אני כל כך שונאת עכשיו את ה"ענק" הזה והחברים שלו!
תמשיכי דחוף :)

31/03/2015 18:46

אז את כן אוהבת את הסיפור?

31/03/2015 19:16

אמרתי שאני לא אוהבת?

31/03/2015 23:04

עזבי…

01/04/2015 02:25
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך