מלאך בלי כנפיים – פרק 1

"איימי, לכי לישון!" קראה הסבתא. ההורים של איימי עובדים עד מאוחר, האומנת של איימי יצאה לירח דבש מפני שהתחתנה לפני זמן מה, ולכן, הסבתא הזקנה של איימי נשארה לטפל בה. "רגע, סבתא! אני צריכה לסיים את המלאך!" אמרה איימי. איימי היא בסך הכל בת 6, איימי ממש אוהבת מלאכים. היא מציירת אותם ביומן, במחברות של בית הספר, היא מציירת אותם על דפים ומדביקה את הציורים על קירות החדר. היא ניסתה לסיים את כנף המלאך, אבל הסבתא עלתה לחדר ולקחה את הציור. היא אמרה: "כבר תשע, תכבי את האור ותלכי לישון." והניחה את המלאך על השידה. איימי אמרה: "טוב… ביי סבתא, לילה טוב." וכיבתה את האור. היא הביטה בחלון, וראתה דמות קטנה, לבנה וזוהרת יושבת על הענן. איימי כיווצה את עייניה במטרה לראות טוב יותר, והענן נראה מתקרב יותר ויותר. הדמות שישבה על הענן קירבה אותו לעבר החלון של החדר של איימי, החלון נמצא ממש מול הפנים של איימי. הדמות פתחה את החלון, וקירבה את ידה אל איימי….. והוציאה את איימי לטיול קטנטן..
-כעבור 7 שנים-
"איימי, את עומדת לאחר! תלבשי את מדי בית הספר שלך ותיקחי מהר את התיק שלך!" צעקה האומנת. איימי שאלה: "מה, לא ארוחת בוקר?" איימי מהר לבשה את החולצה הארוכה והירוקה של בית הספר, החצאית, גרבה את הגרביים הלבנות, שמה את נעליה השחורות ולקחה את התיק., האומנת אמרה: "איימי, לפחות קחי את זה…" ונתנה לאיימי חטיף אנרגיה. "ממש משביע." אמרה איימי. האומנת אמרה: "פעם הבאה תשימי לב לשעון המעורר… אה, ויש לך בתיק כסף לארוחת צהריים בבית ספר… הפעם תיזהרי, שלא תיתני לאוגוסט לקחת לך שוב את הכסף…" אוגוסט היה בריון… הוא אהב מאוד להציק לאחרים… ובמיוחד, לקחת להם את הכסף. "אוקיי! תודה ליילה!" אמרה איימי ורצה מהר לתחנת האוטובוס. אם יהיה לה זמן, תוכל להשיג את האוטובוס השלישי שיוצא מהתחנה ועוצר קרוב לבית הספר. השעה שמונה קרבה… בשמונה בדיוק נסגרים השערים האוטומטיים בבית הספר. האוטובוס נעצר בתחנה ב-7:59.. איימי רצה אל השער…. אבל פתאום… הוא נסגר. איימי נאנחה, הניחה את התיק וישבה על הרצפה, מחכה שהשומר יבוא ויפתח את השער. "היי לך, רונית המאחרת, באלך להיכנס פנימה ולהספיק לשיעור הראשון בזמן?" שאל קול מאחורי איימי. היא הסתובבה אחורה. "אוי, מאי! את מצילת חיים! אבל איך אני אכנס?" שאלה איימי. מאי אמרה: "איימי, קודם כל, זרקי אליי את התיק, אני אכניס אותו לבית ספר, ואז נמשוך אותך למעלה!" בחיוך. איימי זרקה את התיק מעל לשער, ומאי תפסה אותו והניחה ליד העץ. מאי טיפסה על השער, ואמרה: "תושיטי ידיים, ותטפסי!" איימי הנהנה, והתחילה למשוך את איימי למעלה. "תגידי, במה האכילו אותך אתמול?! את ממש כבדה!" אמרה מאי בצחקוק קל, איימי התחילה לטפס ושתיהן נפלו לצד השני של השער, בתוך הבית ספר. "טוב, זה הצליח." אמרה מאי. איימי אמרה: "לא ימשיך להצליח אם נאחר לשיעור הראשון! בואי!" השיעור הראשון מתחיל בשמונה ועשר דקות. איימי לקחה את התיק ושתיהן רצו לתוך הכיתה.
-כעבור שעתיים-
איימי הלכה לשירותים, ומאי בינתיים הלכה לעבר ארון השרת. "התגעגעתי אלייך……" אמר קול. "מעניין אותי. תעביר את המעטפה." אמרה מאי. הקול אמר: "תירגעי… אני רוצה קודם כל לנשק את החברה שלי…." "אני לא החברה שלך! עכשיו תעביר את המעטפה!" כעסה מאי. הוא אמר: "לא." ביד של מאי הופיע כדור לבן זוהר, ואמרה: "עכשיו." האיש העביר למאי את המעטפה. מאי אמרה: "יופי." היא פתחה את המעטפה החומה, והיו בפנים כמה מסמכים. השניים הראשונים היו תמונות שכתוב עליהן: "נעדרות", על אחת תמונה של איימי בתור תינוקת, על השנייה תמונה של מאי בתור תינוקת. בשאר, היו מסמכים, שכתוב בתחילת כל מסמך "אישורי כנפיים", מסמך אחד לא היה חתום. "אומייגאד…… זה נכון……" ופתחה את הדלת. היא טרקה אותה כשיצאה, ורצה מהר במסדרון לעבר הקפיטריה, ונתקלה באיימי. מאי ניגבה את הדמעות מעיניה. כל הזמן הזה שהיו לה כנפיים, שגדלו עם הזמן, היא חשבה שזאת הייתה מתנת יום הולדת… כי פעם אחת קיבלה תחפושת של מלאך כשהייתה קטנה… אבל עכשיו היא מגלה, שבעצם… היא והחברה הכי טובה שלה הן מלאכיות נעדרות. היא חשבה שהאור הקטן הזה, היה פנס קטן שהיה חבוא, ככה הסבירו לה כשהיא הייתה ילדה קטנה. "או, מאי, מה קרה?" שאלה איימי ועזרה למאי לקום. איימי לא ידעה מה להגיד, היא לא רואה את מאי בוכה לעתים קרובות.. ובכלל, לא בכתה לעתים קרובות בעצמה. איימי הבחינה באגרוף בידיים של מאי. "מאי? הכל בסדר?" שאלה איימי. "א…….ה…. אני בסדר! ממש בסדר, רק חטפתי מכה…" אמרה מאי. היא ניגבה את הדמעות מעיניה. "זה לא נראה ככה… את נראית כאילו ברחת." אמרה איימי. מאי הביטה לרצפה, ואמרה: "זה כלום. אני חושבת שאני לא מרגישה טוב, אני אלך הביתה." מאי התקשרה לאבא שלה, והוא בא לקחת אותה. איימי לא ידעה מה קרה… והלכה לקפיטריה.
-כשאיימי חזרה הביתה-
היא התיישבה ליד המחשב, ונכנסה לרשת החברתית. מאי כתבה בחשבון הטוויטר שלה "#anangelwithoutwings". ככה היא כתבה גם בפייסבוק.. והיא לא ענתה לשיחות בנייד. ופתאום… היא התחברה לפייסבוק. "מאי? הכל בסדר?" כתבה איימי. מאי החזירה: "אני רק מרגישה לא כל כך טוב.." איימי כתבה: "מאי, זה לא נראה ככה. את מסתירה ממני משהו." "אני לא." היא קיבלה מענה מיד. איימי כתבה: "מאי… את מסתירה. תגידי לי מה את מסתירה ממני… בבקשה." מאי כתבה בחזרה: "אני מאוד רוצה! אבל… לא…" והתנתקה.