מעבר לחרב- חלק ג'

מספר העצים התדלדל אט אט ככל שהמשיכו להתקדם אל מעבה היער. איב לא שמה לב לבית שנגלה מעט מאחורי העצים בקרחת יער קטנה. רק כשהגיעו אל דלת הבית, והיא הרימה את עיניה, היא הבינה שלא הגיעו אל ביתה של המרפאה.
היא חשבה להגיד משהו, אבל רובין פתח את הדלת ונכנס בלי לומר דבר. היא לא ידעה אם להיכנס או להישאר בחוץ, ולבסוף החליטה שעדיף לה להיכנס אל הבית ולבדוק אם רובין זקוק לעזרה עם אוון.
היא הייתה בטוחה שרובין יעזור לאוון ככל יכולתו, היות ואוון היה בן חסותו מאז שהריו נעלמו כשהיה ילד קטן.
"רובין, אתה צריך עזרה עם משהו?" היא שאלה כשראתה את רובין יוצא מביתו, ואוון לא מונח עוד על כתפיו.
הוא לא ענה לה והמשיך ללכת לכיוון אחורי הבית. היא לא הלכה אחריו, אלא תפסה אומץ ונכנסה פנימה.
בבית היו הרבה ספרים וחלקם היו ישנים שכותרותיהם היו על עשבי מרפא, היסטוריה, סיפורי עם ודרכים אפשריות לציד ארנבות. באמצע החדר היה שולחן קטן ומרובע מעץ אלון חזק ומנורת שמן בוהקת הייתה תלויה מעליו על וו שיצא מהתקרה.
היא תהתה מה רובין עושה מחוץ לבית כל כך הרבה זמן. אוון לא היה במצב טוב, והיא לא הייתה בטוחה שהזמן שלוקח לרובין לחזור ולטפל בו מועיל לאוון. היא התלבטה בליבה אם להיכנס לחדר בו רובין הניח את אוון, או להישאר ליד שולחן העץ ולחכות שרובין יגיד לה מה לעשות. כשהחליטה לבסוף להיכנס אל החדר כדי לבדוק אם אוון צריך משהו, רובין נכנס אל הבית, "איב, תוכלי בבקשה להרתיח מים בסיר קטן? הסירים בארון הפינתי, במדף השני." הוא שאל ולא חיכה לתשובה.
רובין נעמד מול שולחן העץ, לקח סכין חדה והחל לחתוך את השורש שהביא מהחצר. איב הוציא את הסיר הקטן מהארון, ויצאה החוצה למלא אותו במים מהבאר שראתה בדרכם אל הבית. כשחזרה האח דלקה, ושורש קצוץ היה מונח על קערית עץ קטנה. היא הניחה את הסיר בתוך האש, על כן ברזל.
"כשהמים ירתחו, שפכי את השורש הקצוץ פנימה, ואז את האבקה הזו. כשהמים יהפכו כתומים, שפכי אותם לקערה שעל השולחן והביאי אותה אל החדר." אמר רובין שהופיע מאחוריה וגרם לליבה לקפוץ.
הוא הניח בידה שקיק בצבע כתמתם ונכנס בחזרה אל החדר בו שכב אוון.
איב תהתה מה עם אוון, מה רובין עושה בחדר החשוך, ואם בעלה בסדר. היא כמעט שכחה עד כמה היא דואגת לו, היות ואוון היה בסכנה.
רעש בעבוע שלף אותה ממחשבותיה. היא פתחה את השקיק הקטן ושפכה את תוכנו אל הסיר, יחד עם השורש הקצוץ. המים נצבעו בצבע שחור פחם וקפצו לכל עבר. רובין צעק מהחדר החשוך שעליה להיזהר מן הטיפות השחורות, אך הוא לא פירט. איב תמרנה בין טיפות רותחות עד שהגיעה מחוץ לטווח פגיעתן.
כעבור כמה שניות המים הפסיקו להשפריץ, ואיב שמה לב שצבעו השתנה משחור לכחול עמוק. כעבור כמה דקות שנראו כמו נצח, המים נצבעו בצבע כתום.
איב לא עצרה לחשוב מה גורם למים לשנות את צבעם. אוון היה בראש מעייניה. היא לקחה את הסיר מכן הברזל, אף על פי שהחום צרב את ידיה. היא שפכה את תוכן הסיר אל תוך הקערה שעל השולחן, על פי הוראותיו של רובין. כשפגעו המים בחומר הלבן והמבריק שממנו עשויה הקערה, המים רתחו קצת והתיזו כאילו נגעו במשהו קפוא, אך באופן מפתיע הטיפות לא הכאיבו לה, הן אף גרמו לידיה להפסיק לצרוב מהכוויות שקיבלה מהסיר הרותח.
היא הרימה את הקערה מהשולחן בזהירות, כדי לא לשפוך מהנוזל. והלכה לאט אל החדר החשוך. אוון שכב על מיטה נמוכה, וידו השמאלית תלויה על סד שנקשר מוו על התקרה, כדי שרובין יוכל לחטא אותה מבלי לפספס אף חלק. "הינה המים." מלמלה איב בשקט, כמפחדת להפריע לעבודתו של רובין, אף על פי שנראה רגוע מאוד בעבודתו.
"תודה. שימי את זה על השידה הקטנה פה בבקשה." אמר רובין והצביע על שידה קטנה מעץ עם מגירה יחידה שנחה ליד רגלי המיטה.
הוא קם והלך לארון הקטן שהיה בפינת החדר והוציא ממנו חתיכת בד בלוייה וקצת קרועה.
איב הסתכלה סביב. החדר היה קטן והיה בו חלון יחיד הממוקם על הקיר שמאחורי המיטה. הדלת הייתה ממוקמת מול רגלי המיטה, והארון הונח לידה. הרצפה הייתה עשויה עץ כמו שאר הבית, אך משהו בה היה שונה. היא לא הצליחה להבין מה, משום שהחדר היה חשוך.
רובין התיישב בחזרה מול מיטתו של אוון על שרפרף עץ נמוך, טבל את הבד בקערה שאיב הניחה על השידה וטפח על ידו של אוון. החדר אמנם היה חשוך, ובכל זאת איב הצליחה לראות כיצד ידו של אוון כבר נראית טוב יותר. השריטות כבר לא דיממו, ובמקום שבו נגע הבד הן נראו כמו פס דק ואדום במקצת, והפרשת החומר הירוק מהפצעים חדלה.
רובין שם לב להבעת פניה המופתעת וחייך. "האבקה הזו עושה פלאים."
"כן. ממה היא עשויה?" היא שאלה, אך הוסיפה במהירות, "אם מותר לי לשאול."
"מתכון סודי שעובר במשפחתי במשך דורות. לא עשיתי בו שימוש מעולם, אך אני שמח שאני עוד מסוגל לזכור אותו." הוא חייך לעצמו וחזר לטפוח על ידו של אוון בבד הספוג בתמיסה המוזרה.
איב שתקה, מכבדת את סודותיו של האיש, ובמקביל מפחדת ללחוץ עליו.
"ניתן לו לנוח. הוא אמור להתעורר לקראת הבוקר, וכדאי שאני אתחיל להכין אוכל. הוא יתעורר רעב." רובין קם על רגליו ויישר את גלימתו.
הוא הלך לפינה הרחוקה של החדר ולקח את כלי הנגינה שלו.
"תרצי להישאר לארוחת לילה איב? אני בטוח שלא תזיק לך חברה, וללכת עכשיו עד ביתך זה מסוכן."
הוא לא חיכה לתשובה ויצא מהחדר מבלי להביט בה. היא שמעה את הדלתות במטבחו הקטן של רובין נפתחות ונסגרות, ואת קרקוש הסירים. היא נשארה לעמוד בחדר החשוך, מופתעת מהמחווה של רובין. היא חשבה על בעלה ועל ביתה.. "אם נשאר לי בית…" היא מלמלה לעצמה, התיישבה על הכיסא מול מיטתו של אוון וטחבה את פניה בידיה הרועדות מלחץ ועייפות.