סבבה כשמכירים אותה (: פרק 2

" חן" נדנדדתי (טוב זה דיי רגיל).
" בואי, אנחנו מארחות!" רצתי לכיוונה.
הילדה הזאת מסוגלת לשגע פילים.
נכון שאנחנו בנות, אבל ראבק – כמה זמן לוקח לזרוק עלייך שימלה ועקבים ולהיתאפר?
" נראה שלא באלך ללכת…" חן ציינה שהיינו בדרך.
" כן.. אולי זה בגלל שבאמת לא באלי ללכת ?״ גילגלתי עניים.
" איך ?! איך זה שאת לא אוהבת מסיבות? זה לרקוד ולקפוץ ולשמוח ו..״
קטעתי אותה, כשזה מגיעה למסיבות עדיף שחן תסתום..
״אז למה את באה?״ חן שאלה, נוו באמת, מה אני יענה לה עכשיו?
״סתם רציתי להיות קרובה לאחותי הקטנה,״ אמרתי לה בחיוך מאולץ.
״באמתת?!?״ חן התלהבה, אוחח אחות את סתומה..
״לא,״ צחקתי, כמה שזה נדוש תמיד כיף לעשות לה את זה.
***
נשענתי על הקיר שהיה מאחור הקלעים, וסידרתי את השיער שלי.
לבשתי שימלת מיני שחורה בעלת כתיפיות עבות. נעלי עקב שיכולות לרמוס בתים.
השיער החום שלי התפרע על כתפיי וגבי. והדגשתי את עיניי הירוקות עם אילינר שחור ( חן הכריחה אותי אל תתלהבו)
" אוי.. באת בשבילי?" שמעתי את רוי מאחורי
" לא… הגעתי רק בגלל שאני חמודה, אני הורדתו מהאגו שלי, וכמו סתומה היתערבתי .." הסתובבתי והבהרתי את נקודתי.
" אז למה באת?" רוי התגרה בי.
" כי אני בניגוד להרבה אנשים… עומדת.בהסכמים.." עניתי בפשטות.
וחזרתי למראה הקטנה כדי למרוח גלוז' על השפתיים.
(אם את יפה, תהיא יפה עד הסוף)
***
" שני אדרי…" הקול בקע מהמקרופן.
הלב שלי דפק כמו בוקסות על 100 . עליתי על שלשה מדרגות כדי להגיע לזירת הבמה בספונטניות וחיוך רחב כדי לא להפגין חולשות.
הפרוזקטורים נדלקו מעליי. הכל היה חשוך ורק אני הייתי מוארת.
המוזיקה החלה להתנגן, מבטי לכד את רוי מסתכל עליי וצוחק, גלגלתי עניים ונשפתי לבוז.
הגיעה תורי לשיר…
מנגינת הפתיחה תמה. והתחלתי לשיר את השיר דימונס.
***
הישר בסיום השיר קדתי קידה וירדתי מהבמה (אני רשמית אני יודעת.)
רשמתי לעצמי לא לעשות את זה שוב. למרות שאנשים אהבו את הקול שלי, וקיבלתי מחיאות כאפיים…
אני חושבת שעצם העובדה שאני לא מכירה אותם, והם לא אותי… גרם לי ביטחון עצמי גבוה…
מוזר. אה?