מלאך הצללים
גגררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!! בא לי לגמור כבר עם הסיפור הזה!!!!!!!!!!!!11 נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!11

עיר מעופפת פרק 67

מלאך הצללים 22/12/2013 627 צפיות תגובה אחת
גגררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!! בא לי לגמור כבר עם הסיפור הזה!!!!!!!!!!!!11 נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!11

"אימא!" קראתי והתפרצתי לחדר. "יש לי דייט!!"
באותו רקע העיניים שלה נדלקו ואני הבנתי שעשיתי טעות. אסור. בשום פנים ואופן לספרא לאימא שלי על דייטים. כי אז..
אימא שלי התחילה לקפץ סביבי. היא חיבקה ונישקה אותי בעודה מזמרת ל-'בן שלי יש דייט! וכאילו זה לא מספיק היא מזמרת שוב ומוחא כפים-לבן שלי יש דייט! היא צווחת. לבן שלי יש דייט עכשיו אני צריך לסדר את העניינים. "זה לא ממש דייט." תיקנתי את עצמי ואת הרושם הראשוני והשקרי שהמצאתי. "ג'ילי רק אה ללמוד ואני רק עוזר לה בפיזיקה ו.."
"למי אכפת?!" צווחת אימי שלי ומחבקת אותי ומקפצת מסביבי. "זה נהדר!! זה מעולה!" ואז היא המשיכה לזמר שוב ושוב את ה-לבון של יש דייט. ואני רק רציתי לקבור את עצמי מתחת לאדמה.

היא דופקת על הדלת. אני מנסה לשלוט על הרגליים שלי. להכריח אותם ללכת לאט. אבל לא. הם רוצות לרוץ. לפתוח את הדלת במהירות. כן. זה מה שהן רוצות. לראות את ג'ילי. לעשות לה סיור בבית ולצחוק עליה שלא תיכנס אלא אם כן היא תדפוק קודם. אבל אני הולך לאט. אני אדיש. אני לא מתרגש.
כן. בטח.

"היי ג'ילי."
"היי טיילור."היא קוראת. ואני מחייך חיוך קטן. אני יוצא החוצה וסוגר את הדלת באיטיות ובדממה.
"בואי." אני אומר. "בואי ינשב על הנדנדה. יש רוח נעימה בחוץ."
ג'ילי נועצת בי מספר מבטים שוונים אך, לבסוף-למזלי הרב והגול מאוד. היא מהנהנת. אני נאנח בהקלה. יורד במדרגות וכעבור רגע היא עוקפת אותי ומתיישבת על הנדנה.
אני הולך אחריה ומתיישב לידה. היא החליפה בגדים. עכשיו היא לובש גופייה שחורה סוודר פתוח אפור שרשרת עגולה שחורה וקטנה ומכנסי ג'ינס ארוכים. היא אספה חצי מהשיער ואספה אותם בסיכת קליפס כחול. אהבתי את המראה החדש. אופנתי וקצת קול.
ג'ילי מתחילה להתנדנד קלות והנדנה חורקת. אני לוקח את הספר לימוד, מניח אותו בינינו ומתחיל למזוג לימונדה. טלאח. ג'ילי מזיזה במהירות את הנדנדה וחצי מהמיץ נשפך לי על המכנסיים. ג'ילי, בעודה צוחקת ניסתה להתנצל. "יו." היא קראה מעל שאגת הצוחק. "יו. אני מצטערת. לא התכונתי. מצטערת. אוי. מצטערת. לא התכוונתי.."
אני מחייך חיוך קטן. "זה רק מיץ." אני עונה ומושיט לה את הכוס ששרד את המיץ שנשפך. "רוצה לשתות?"
היא מביטה בי. וכעבור שנייה-פורצת בשאגת צחוק. האוזניים שלי מאדימות קצת. ואני מוזג לעצמי ושותה.

"יאללה." אני אומר כבדרך אגב. "שנתחיל ללמוד?"
ג'ילי מהנהנת. גם בזה אין לה ממש בררה.

הספקנו שני נושאים, כתבתו חיבור אחד ביחד ועכשיו עבדנו על הנושא השלישי. היה כבר קר והשמיים התחילו להחשיך. הצעתי לג'ילי לעשות הפסקה קצרה. היא הסכימה ואנחנו נכנסנו לבית. הושבתי אותה בסלון על אחת הכורסאות.
"את רוצה לאכול משהו?"שאלתי. מקווה להצניע את העובדה שהבטן שלי גוועה למוות במשך השעה האחרונה.
"לא." היא ענתה. "זה בסדר תודה."
באותו רגע הבנתי. היא מתביישת. היא לא רוצה להטריח אותי.
"בטוחה?" שאלתי. "|את אצלי כבר שעתיים..כבר ערב. את רוצה נודלס או חביתה? אני יכול להכין טוסטים. אני בכל מקרה רוצה כמה לעצמי.. אז להכין עוד מנה לא יכולה להזיק."
ג'ילי פתחה את פיה אך לא אמרה כלום.
"זה בסדר." הרגעתי אותה. "זה לא כזה סיפור גדול."
הרימה את ראשה ושאלה:"בטוח?"
"אהה..לא. סתם כן. אני בטוח. מה בא לך לאכול?"
ג'ילי הרכינה את ראשה. מחייכת חיוך קטן.ושותקת.
"אז..את רוצה שנזמין פיצה?"
ג'ילי הרימה את ראשה באחת.
"אני משלם!" הכרזתי לפני שתתחרט.


תגובות (1)

למה לגמור?
הוא דווקא אחד האהובים עליי :)

22/12/2013 09:09
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך