פרק 1 – מיאמי סמית' בית ספר משונה.

פלורה עברה יחד עם אביה ואחיה לפלורידה והיא צריכה ללכת לבית ספר חדש שבוע אחרי המעבר.
כעבור שבוע, פלורה התעוררה מצלילי השעון המעורר שלה ובאי רצון הושיטה את היד לכבות אותו בשביל לישון עוד טיפה.
כשפלורה סוף סוף התעוררה, היא נזכרה שהיא צריכה ללכת היום לבית הספר החדש, מיאמי סמית', היא נבהלה כי היא לגמרי שכחה שהיום היא צריכה ללכת לבית ספר, ומה שחסר לה זה צרות על היום הראשון, לכן היא התארגנה מהר.
היא לבשה את הג'ינס קרעים הכהה שלה וחולצה חורה עם גולגולת מפייטים כסופים עליה. היא נעלה נעלי ד"ר מארטינס שחורות ואספה את שיערה לחצי קוקו (קוקו בלוף).
היא זרקה מהר לתוך תיק ה- JANSPORT השחור שלה, סנדוויץ' עם נוטלה, ספר שהיא אוהבת, אזניות ופלאפון, ורצה מהבית אל תחנת האוטובוס הקרובה.
אביה ואחיה כמובן לא היו בבית כך שהיא רגילה להתעורר לבד ולנסוע רק בתחבורה ציבורית.

כאשר פלורה הגיעה לבית הספר, היא התפעלה מגודלו המרהיב של הבניין, הוא היה ענק, 4 קומות ועליית גג, ששם תמיד נפגשים וישנים בסופי שבוע, על הגג הונפו 2 דגלים עם הסמל של בית הספר, צבע הבניין היה באז' מלוכלך, כמבנה עתיק ככל הנראה, השער כניסה היה גדול, חום ועשוי מעץ, ליד השער היה ביתן קטן לשומר בריון שעמד לצידו, והמון אבל המון, תלמידים מתרוצצים עם מדי בית ספר.
פלורה לא ידעה שיש מדי בית ספר, לכן היא לא לבשה אותם. היא הראתה לשומר את אישור הכניסה שהיה צריך להביא, ונכנסה לשטח המסדרון של תוך הבניין. בתוך הבניין היה לא פחות מפואר מבחוץ, על הרצפה, היה מרופד שטיח אדום, שהתפרס על כל הקרקע, השטיח היה נקי יחסית להמון תלמידים שדורכים עליו, על הקירות היו הרבה תמונות של אנשים שונים ומשונים שככל הנראה היו מנהלים קודמים או מורים מסוימים, בהמשך המסדרון היו הרבה חדרים,שעל כל דלת היה כתוב מקצוע ושם של מורה, ובסופו של המסדרון היו מדרגות שהובילו למעלה.
פלורה לא ידעה לאן ללכת והיא פחדה לשאול מפני שכולם היו עם מדי בית ספר והיא לא.
פתאום פלורה הרגישה יד נוגעת לה בכתף ופלורה הסתובבה בבהלה, וראתה אישה עם שיער בלונדיני אסוף לקוקו ועיניים כחולות, המרכיבה משקפיים ולובשת חולצה לבנה מכופתרת, וחצאית קרם צמודה עד הברכיים, עם נעלי עקב חומות, עומדת עם חיוך רחב ומביטה על פלורה בחינניות, "שלום, את אני מניחה, אחת מהתלמידים החדשים. אני ג'קלין ואני סגנית המנהל. מה שמך?" , פלורה לא כל כך אוהבת לדבר עם אנשים, אבל היא ענתה לג'קלין בלחישה "אני… אמממ.. פ.. פלורה .. ווילי..אמס… פלורה וויליאמס." ג'קלין חייכה אל פלורה בחיוך אמיתי ואמרה: "נעים לי מאוד פלורה. בואי איתי אני יראה לך את הדרך לאיפה שכל התלמידים החדשים הולכים ואת יודעת שאת מאחרת טיפה? לא נורא, פעם הבאה תקפידי יותר מפני שאם לא תקפידי אז את עלולה לקבל ריתוק, עונש או אפילו להסתלק מבית הספר, אצלנו התנאים מוקשים מאוד ולכן חשוב לשמור על התנהגות נאותה. אנחנו הולכות עכשיו לחדר הראשי, ששם כל התלמידים החדשים נאספים ושם המורה הבכיר, מר רובין, יסביר לכם על הבית ספר ועל התקנון ועל צוות המורים ועל הכל, לאחר מכן הוא יקח אתכם לסיור בכל בית הספר, בזמן שכל התלמידים הוותיקים, לומדים כדי שלא תתערבבו." פלורה חשבה באותו רגע שזה בית ספר נורא בגלל שהתנאים כל כך מוקשים ושהאנשים שם כמו בכל מקום שהיא למדה, משעממים, חופרים ושחצנים.
כשפלורה וג'קלין הגיעו לחדר הראשי, ג'קלין אמרה לפלורה "אני צריכה ללכת עכשיו. אם תצטרכי עזרה או משהו, אל תהססי לפנות אלי או אל אחד מהצוות. יעזרו לך בשימחה." פלורה הנהנה ואפילו לא אמרה תודה.

כשפלורה נכנסה לחדר הראשי, כל העיניים הופנו אליה והיא רק ישבה בכיסא הכי מרוחק שאפשר מכולם, ומר רובין אמר "אל תדאגי, ג'קלין שלחה לי סמס שאת חדשה ומעט איחרת. אני מבקש שפעם הבאה זה לא יקרה, כי בדרך כלל איננו נותנים צ'אנס אפילו לא אחד, אבל מפני שאת חדשה, רק הפעם נוותר לך." פלורה הורידה את התיק שלה על הרצפה וישבה עם הרגליים ישרות ורק הנהנה ולא דיברה.
מר רובין, הוא רגזן שכזה עם הבעת פנים כעוסה והוא לא נראה נחמד בכלל. הוא היה נמוך מאוד, עם שיער מסביב לקרחת חשופה, הוא לבש מכנסיים עד הקרסוליים בצבע באז' וסוודר פסים בצבע בורדו, שמתחתו, בצבצה חולצה עם צווארון אפור.
מר רובין סיים לספר את הסטוריית בית הספר, ועבר לתקנון, "אני יתן לכם ספרון של התקנון שלנו, שאותו תצטרכו לקרוא היום אחרי בית ספר, ומחר אתם תצטרכו לדעת את כולו מפני שיעשו לכם בוחן עליו." מר רובין חילק סיפרון לכל אחד ואחת, וברגע כל החדר היה רועש מתלמידים שצעקו, ופלורה עיינה בתקנון, והייתה בהלם ממספר העמודים רק בשביל תקנון בית ספר.
מר רובין הוסיף: "שקט!!! .. אל תדאגו, רק מה שמסומן בכוכבית אדומה הוא לבוחן, כך שלא תצטרכו ללמוד היום את כל הסיפרון, אלה רק את הכוכביות." פלורה הרגישה הקלה מועטת אבל עדיין הייתה המומה מהתקנון הארוך.
כולם יצאו מהחדר אחרי מר רובין בשביל הסיור בכל בית הספר.
פלורה הלכה והתפעלה מהגודל של הבית ספר וכשהגיעו לקראת סוף הסיור, הם הלכו לחצר בית הספר והמקום הזה הימם את פלורה. היתה מזרקה באמצע עם פסל מלאך ש"יורק" מים, מסביב למזרקה היו פרחי ורדים לבנים, ורחבה ענקית של דשא ירוק ויפה.
במרחק לא גדול במיוחד, היה יער ענק ועצים עם עלים אדומים, צהובים וכתומים כעלי השלכת בסתיו. הדבר היחיד שלא היה מתאים לאיזור, הוא בקתה קטנה, ככל הנראה נטושה, השוכנת על שפת היער.
בסך הכל פלורה ממש התפעלה מהיופי, והבטיחה לעצמה שבשעות הפנאי, היא תרוץ פה כל בוקר ותבלה פה בקריאת ספרים והאזנה למוזיקה.
המקום האחרון שמר רובין לקח את התלמידים החדשים, היה בעליית הגג. עליית הגג הייתה גדולה מאוד, שונה מעט מהחדרים השונים בבניין, היא הייתה עם פרקט חום בהיר, 4 חלונות פצפונים, שמשקיפים ליער, 6 ספות בשביל כולם, טלוויזיה ענקית על קיר אחד בעלייה, שטיח ירקרק מלוכלך, מטבחון, שולחן מעץ מהגוני כהה וחלון גדול עם וילונות לבנים ארוכים עד הרצפה, שמהחלון הזה אפשר לצאת למרפסת שיש גדולה עם 4 כיסאות לבנים ושולחן קטן ולבן.
בכל סוף שבוע, כיתה אחת שמר רובין בוחר, הולכת לבלות שם, למשל, אם מר רובין בוחר את כיתה י', אז רק כיתה י' בעליה, ושאר הכיתות, הולכות הביתה. אפשר להשיג תור בעלייה, מפני שיש ניקוד שכל כיתה צוברת במהלך השבוע, והכיתה עם הכי הרבה ניקוד, משיגה את התור שלה בסוף שבוע. במידה ויש תיקו בין כמה כיתות, מר רובין עושה הגרלה מיוחדת והכיתה הנבחרת זוכה.

כדי להשיג ניקוד, על כל התלמידים בכיתה לקבל ציונים טובים, להתנהג כמו שצריך ולמלא את כל ההוראות.
פלורה חשבה שזה לא נחמד, מפני שאם כיתה אחת לא מקבלת אף פעם ניקוד מספיק גבוהה בשביל העלייה בסופ"ש, אז הם אף פעם לא יהיו בעלייה. אבל יש רק 4 שכבות בבית ספר (מכיתה ט' עד יב') שבכל שכבה יש 2 כיתות בלבד ובכיתה אחת יש ממש קצת תלמידים, 25 תלמידים בכל כיתה, מה שמוזר זה שכשפלורה רק הגיעה לבית ספר, ועדיין לא נכנסה, היה ניראה הרבה יותר תלמידים.
מסתבר שלא כולם זכאים להתקבל לבית ספר, מיאמי סמית', ופלורה לא מבינה איך היא, פלורה וויליאמס, שאף פעם לא מייחסים אליה חשיבות, התקבלה לבית ספר הזה שנראה של ילדים ברמה גבוהה ונראה מפואר כל כך.

הסוף של הפרק ה 1 :) סליחה אם הוא ארוך מידי.. מקווה שתמשיכו לקרוא :)