רק דמיון – פרק 33

אני בחלום הכי הזוי שהיה לי מעולם, שפשפתי עיניים בחוזקה וצבטתי את עצמי עם כל הכוח, למרות שלי אף פעם לא עזר השטויות האלו שרואים בסרטים, הפעם הייתי מוכנה לנסות הכל, אני חייבת להתעורר.
איך זה יכול להיות שריק ואני..? אני אפילו לא מעיזה לחשוב על כך, ולהיכן רומי נעלמה? אני חייבת למצוא אותה.. למרות שאף פעם לא הודיתי על זה בקול היא ממש חשובה לי, מה גם שבתקופה האחרונה אני חושבת שקצת התחברתי אליה יותר מתמיד, עצם העובדה שהיא באה איתי לפנימייה רק כדי לעזור לי לצאת מהדמיון שלי.
הדמיון שלי!
הוא לא יכול לאכזב אותי, לפחות לא הפעם..
עצמתי את עיניי ודמיינתי בכל כוחותיי את רומי עומדת פה לידי, הבזק אור חדר לתת מודע שלי ופקחתי את עיניי כאשר מולי ריק יושב באותה תנוחה שבה הוא היה כאשר עצמתי עיניים..
זה לא יכול להיות, הדמיון שלי לא עובד? אני באמת בחלום?
דמיינתי את החלון של החדר נפתח בעוצמה מרוח קרירה.. כלום לא קורה.
"דוריאן? הכל בסדר אתך?" שאל ריק.
הנהנתי בראשי באיטיות, אני לא אבקש עזרה ממנו, כי אם יש מישהו שאירגן את כל זה, אז אין לי ספק מי זה יכול להיות.. אני אמצא את רומי לבד..
אני מרגישה כל כך חנוקה להיות עם ריק בחדר לבד… אני חייבת לצאת מהבית עכשיו.
"אני הולכת.." אמרתי וקמתי מהמיטה, התקרבתי לדלת במהירות כשהיד שלי נופלת על הידית אך הדלת נשארת עומדת מולי.
"לאן?" הבזק קול מרושע בצבץ מקולו של ריק, סובבתי אליו את ראשי במהירות והצבעתי עליו בהפתעה.
"אתה.. את.. אתה" גמגמתי מבולבלת מהגילוי.
"אני מה?" היתמם, יכול להיות שאני רק דמיינתי את הקול שמזכיר את השמש האדומה, את מה שקרה ביער.. את רומי.
התפרצתי בבכי חד וסוער, שוב.. ליד ריק.. משהו בו לא מוצא חן בעיניי, חוץ מזה שהוא השמש האדומה יש לו עוד סודות שאני חייבת לגלות.
"למה הדלת נעולה?" שאלתי חנוקה מבכי..
"לא יודע.." ריק התקדם לדלת משעין את ידו על הידית שוב ושוב, אך גם מולו הדלת נשארה סגורה..
"איך נצא מפה עכשיו?" שאלתי מוחה את הדמעות שאט אט חדלו, אני חייבת להיות חזקה, נמאס לי לבכות ליד ריק, אסור לי להראות לו שאני מיואשת וחלשה.. לא אכפת לי מה הוא רוצה, או מה הוא מנסה להשיג, אני חייבת להחזיר את רומי.
קולות של ריצה במדרגות הבית נשמעו.. מתקרבים במהירות לכיוון החדר שלי..
הדלת של החדר נפתחה מבחוץ בבת אחת, צ'יס וסן נעמדו מולי מתנשפות והמומות..
ידעתי!
הן זוכרות את רומי, הן יעזרו לי.. הן באו במהירות כי הן לא מבינות לאן היא נעלמה.
צ'יס התנפלה עלי בחיבוק די אכזרי שממש לא תאם את האופי שלה "התגעגעתי אליך כל כך" צרחה בצורה מוזרה למדי..
סן עמדה מהצד וחייכה אלי חיוך צדדי ולא מחייב..
"סן? מה קרה לך? תחבקי את דוריאן.." דחפה אותה צ'יס באופן ידידותי למדי, סן בלית ברירה התקרבה וחיבקה אותי בקרירות לא אופיינית לה.
"סוף סוף הגעתן, אתן בטוח תעזרו לי" אמרתי להם בשמחה..
"בטח שחיכית לנו" אמרה צ'יס בחיוך, זה די התחיל להפחיד אותי שהיא מחייכת כל הזמן.
"כל כך דאגנו לך ששמענו על התאונה שהייתה לך.." היא הסתובבה והסתכלה על ריק בבושה "לכם.."
תאונה? גם הן עם השטויות האלו? אין סביבי אדם אחד שפוי שזוכר את רומי? או שאני המשוגעת היחידה?