שורדים – הקדמה + הרשמה

מה עם שם?
גם כן לרשום?
(כי פעם אחת, אני רוצה להתנהג כמו מפגרת. גם לי מותר.)

כן, תרשמי שם… :)

אז אני רואה שיש לך סיפור במשכים D:
אהבתי את הכתיבה מאוד.
ולמה אתה לא רוצה לעשות סיפורים בהמשכים?
זה יותר קל מסיפור קצר לפי דעתי (:
אז תוסיף קצת כוח רצון ותכתוב! אתה תגלה שזה כיף לכתוב בהמשכים (:

תמיד חשבתי לעצמי למה אתה לא כותב סיפור עם כתיבה כמו שלך… טוב הרגע הזה הגיע! ואני שמחה וההקדמה פשוט… אין איך לתאר את זה.

מין: בת
גיל: 15
מראה: שיער חום בהיר עד הכתפיים, עיניים חומות וגובה ממוצע.
אופי: בשעת לחץ מדברת המון. עקשנית, פזיזה, בורחת מבחירות קשות ומנסה להראות שהיא חזקה.
רקע: ברחה מההורים המאמצים שלה כי הרגישה לא שייכת. הסתבכה בהרבה צרות ונדדה ממקום למקום ועדיין נודדת.
נ.ב. אתה לא ביקשת לכתוב שמות אז אני לא יודעת אם צריך או לא… אז לא כתבי.

שם: לילי פולאר
מין: נקבה
גיל: 16 זה בסדר?
מראה: שיער ארוך לבן, עיניים שחורות גדולות, בהירה כמעט לבנה לגמרי. רזה וגבוה. נוהגת ללבוש חולצה לבנה ארוכה מעט, עם סימן השלום עליה בכחול. ג'ינס תכול, ונעליי ספורט משופשפות אפורות-לבנות-כחולות.
אופי: נחמדה, חכמה, מצחיקה, מתבודדת מעט, לוקח לה זמן להתחבר עם אנשים, אוהבת טכנולוגיה, נוהגת "להיעלם" לאנשים, ביישנית.
רקע: לא יודעת. אין לי רעיונות. גם ככה הדמות מפגרת. O_O ולא קשורה לכלום.

אפשר לעשות שהיא יודעת להפוך לדובת קוטב?

שם: ניקולט
מין: נקבה
גיל: 16 וחצי
מראה: שיער שטני חלק עם קצוות כחולות, רזה, עיניים שנראות כמו גלקסיה.
אופי: נחמדה מאוד, קשוחה (אבל לא יותר מדי), חברותית, מצחיקה, כשיש לה חבר היא משקיעה את כל כולה בקשר אבל היא לא נהיית דביקה, אוהבת לחייך.
רקע: כשהיא הייתה בת 7, היא נחטפה על ידי כנופייה שהכריחה אותה ועוד כמה בנות קצת מבוגרות יותר ובגילה להיות ה.."עבדים" שלהן. היא השתחררה עם החברה שהכירה שם, והחברה שלה נפטרה ממחלה (הן השתחררו בגיל 15). היא מצאה את הוריה וגרה איתם, אבא שלה התחיל להתעלל בה, ושלחו אותו לכלא. היא חתכה מפעם לפעם, אבל היא הצליחה להתגבר על עברה. היא ואחותה הקטנה שנולדה עברו עם האמא ליפן.
(היא מכשפה)
כוח: טלקינזיס, היא יכולה לגרום לפיצוץ ענק (סופרנובה עם דברים שהם לא כוכבים), בכל פעם שהיא מפוצצת משהו מסביב הסביבה נעלמת ורואים גלקסיה.

תשמור לי דמות…
ייקח לי שנים לכתוב אחת…

אמממ בנתיים אני אוהב את כל הדמויות, סול, אם את רוצה את יכולה לכתוב שם, וכן היא יכולה להפוך לדובת קוטב… ומאי אהבתי את הדמות שלך… כל הדמויות בנות… אבל זה בסדר. תודה רבה לכולם, אני מכניס את כולם בנתיים.

טעיתי בשמות. אני מצטער.

בלו
מין: נקבה
גיל: 10
מראה: שיער כחול ועיניים כחולות. נמוכה.
אופי: מרדנית, רעשנית, עקשנית, צעקנית, שתלטנית, סקרנית, אמיצה.פרועה.
רקע: מאז ומתמיד אף אחד לא הקשיב לה, אז היא החליטה לצעוק. היא חיה במשפחה פוליגמית (תכתוב בגוגל, קשה לי להסביר) ובגלל ריבוי הילדים אף אחד לא שם לב אליה, אז היא מרדה. עד שיום אחד היא התחילה להזות יצורים מוזרים בכל מקום שימלמלו משהו ונעלמו- במהלך החקירה היא גילתה שהיא מכשפה.

כוח: היפנוזה.
תמשיךךךךךךך!!!!!

התכוונתי לנעמה. וכן, אני יכול לשמור לך דמות טדי.

אתה כותב סיפור בהמשכים. אני אעקוב אחריו!
אז דמות:
שם: קסאיי נאקטי.
מין: נקבה
גיל: איך שנוח לך
מראה: שיערה שחור, והקצוות בצבע תכלת, יש לה תספורת אימו, חיוורת, גובה קצת מעל הממוצע, ריסיה ארוכים, ואפיה סולד. בגבה מקועקע המשפט:"מוות הוא רק גישה לחיים", ובידה הימנית יש קעקוע של פנטגרם.
אופי: מתוחכמת, ערמומית, נחשבת כ'גאונה' אך מכחישה זאת, לפעמים אדישה, כריזמטית, נאמנה, קשה לה להתחבר לאנשים, היא די אופטימית, חדת הבחנה, אמיצה, חושבת קדימה, אנוכית, מרדנית.
רקע: אביה היה שיכור, ורצח את אימה כאשר הייתה בת 7. גם לפני שאביה רצח אותה, חיה לא היו 'מושלמים'. היא תמיד התרחקה מאנשים, כי אף אחד לא בטח בה. היא אינה יודעת מדוע. אביה ואימה תמיד צרחו עליה, והיא הייתה נשארת בחדר לבד. הדבר היחיד שאהבה לעשות הוא לצייר. ציוריה היו מופלאים, אך מעט מאוד אנשים הבינו אותם. כי שם היא הביעה את כל הכאב שחשה. לאחר שאימה נרצחה, היא התלבטה אם לברוח מביתה. לבסוף היא נשארה, אך אביה החל לקחת סמים, ולשתות יותר. מחשש לחייה, היא ברחה שנה אחרי המקרה. היא ניסתה לשרוד ברחוב, ומשם למדה את אכזריות החיים. קסאיי תמיד הסתובבה עם דפים ועפרונות, ושמרה לליבה את הציורים שציירה. היא אינה הצליחה לשרוד הרבה זמן ברחוב, וניסתה לחסוך כסף לבדה. מה שלא עבד במיוחד. לבסוף, בחוסר אונים היא חזרה לבית אביה, אך גילתה שהוא נרצח בתאונת דרכים. היא מעט שמחה על כך. היא גידלה את עצמה לבד בביתה הישן, כי קרובי משפתחה גרו רחוק כל כך, ולא יכלה לתקשר איתם בשום דרך. לאחר מספר חודשים, גילתה כוח מיוחד שלמדה לעשות. היא יכלה לזמן פרץ אש מתי שרצתה. אך לעולם לא ניסתה אותו, זה אינו מעשה חכם. היא הייתה בודדה. הבדידות חנקה אותה. היא החליטה בכובד לב, למצוא משפחה מאמצת. המון משפחות אינן רצו אותה, משום שהייתה ילדה מרדנית. לאחר שנים של חיפוש משפחה, מצאה נער בודד בדיוק כמוה. הם ניסו לנצח את הבדידות ביחד.

הדמות של לילי המוזרה נכנסת?!
מה הרגע קרה כאן? O_O
ממתי אני כותבת דמויות טובות?!

אם אתה רוצה בן.. אני יכולה להפוך אותה לבן..

הו!
אוקיי אז אני רוצה שיקראו לה… מיי לו.

אין צורך שלי, היא טובה כבת, אני רואה בה המון פוטנציאל.. את יכולה לצפות שהיא תהיה דמות די מרכזית… אולי אפילו יהיה פרק עם נקודת מבט שלה… תודה לכולם שוב, וכן לילי נכנסת כי מוזר זה טוב. ודובי קוטב זה טוב.

אהבתי את השם מיי לו נעמה.. הוא מושלם.

שמחה (מאוד) שאהבת אותה (:
אם אתה צריך בן, אין לי בעיה לנסות לכתוב לך.

שם: קרול סנארס.
מין: נקבה
גיל: 14
מראה: שיער חום כהה גלי עד סוף החזה, עיינים ירוקות כהות, עור בהיר, נקודת חן מתחת לעין שמאל, עונדת עגיליי זהב
אופי: ילדותית, קופצנית מעט, אמיצה, אנוכית, שקדנית
רקע: נולדה לזוג מכשפים, היא הייתה הבת השישית מתוך 7 אחים במשפחה. מגיל צעיר חינכו את קרול להיות לוחמת גדולה, כזו שתביא כבוד למשפחה, אבל היא נשארה כמו שהיא, בגיל 10 ברחה מהבית
כוח: אוויר
שם: אנה גרין.
מין: נקבה
גיל: 18
מראה: שיער ג'ינג'י חלק קצת מעל המותניים, עיינים ירוקות כהות, נמשים, עור בהיר, עונדת עגיליי כסף צמודים לאוזן
אופי: עקשנית, אנוכית, אמיצה, שקטה רוב הזמן
רקע: התייתמה מהורייה וגדלה בבית אומנה, היא ברחה משם כעבור שנתיים ואימנה את עצמה בחרב
מקווה שתשתמש ^^

פולאר ביירס!!!

תמיד שמח לעוד דמויות שלי… את יכולה לעשות בן, אבל אני מעדיף שיהיה מישהו פחות עזוב ומסכן, אם לא אכפת לך… תודה על העזרה כולם, אני מכניס את כל הדמויות בנתיים.

קראתי את רוב הדמויות – כולן בנות… אם לא אכפת לכן, אני אשנה חלק מהדמויות למין זכר… מי שמתנגדת יכולה להעיר לי, ואני אשאיר אותה כמו שהיא.

אני יכולה להוסיף דמות זכר?

עבדתי הרבה על ניקולט ולא אכפת לי להוסיף זכר

אתה יכול להשאיר את לילי בת?
בבקשה!!!

אני אשאיר את לילי בת, וכן מאי, אם לא אכפת לך, אני אשמח לדמות זכר.

אני מתנגדת.
אני ארשום לך בן עוד מעט. שמור לי מקום ^^

זה בסדר שתשנה את בלו לבן- רק שיהיה לו שיער שחור.

אין בעיה אורין… מי שמתנגדת שתרשום, אחרת אני אשנה…

תמר – אני אוהב את בלו בת האמת… אני מעדיף להשאיר אותה כמו שהיא.

לא אכפת לי לעשות זכר…

שם: סקיי אומאי (אל תשאל)
מין: זכר
גיל: 16
מראה: שיער שחור נפול על פניו ועיניים כחולות כהות. גבוהה אל לא מידי. יופיו משדר עצב.
אופי: שקט ומופנם, כשהוא חושב ידו מתופפת על רגלו. הוא חכם באופן יוצא דופן אך לא מראה זאת. על פניו לא נראה חיוך.
רקע: גדל על ידי אבא קפדן, אמו מתה. אביו הכה אותו על כל פעם שטעה וניסה לרסן את כוחו. אביו לא הודה זאת מעולם אך הוא פחד מכוחו של בנו.
כוח: ליצור דברים מאנרגיה מיוחדת בצבע כסוף.

ואני מתנגדת אלא עם כן אתה ממש חייב… (אז זה לא נחשב שאני מתנגדת אבל לא משנה)

שם: סוניגו קמיונה.
מין: זכר
גיל: איך שנוח לך (:
מראה: שיער בלונדיני פרוע, עיניים ירוקות, אצבעות דקיקות, די גבוה, תווי פנים מעט ילדותיות.
אופי: חברותי, אמיץ, סקרן, מתוחכם, ערמומי, כריזמטי, מלא באופטימיות, חכם, זריז, חייכן, נאמן, קצת פזיז, חשדן, צוחק מכל דבר, מאוד אמיץ, אכפתי, הוא יותר מדי כנה, כאשר מעצבנים אותו הוא מאוד נקמן, וערמומי.
רקע: הוריו התגרשו, אך הוא חש מעט הקלה. הם תמיד רבו ולא נתנו לו לצאת מחדרו. לאחר שהתגרשו, הם החליטו שיעבור לגור אצל אביו, כי אמו הייתה במצב נורא שברירי. הוא גר אצל אביו מספר חודשים, ואז התגלה שאמו חולה במחלה נפשית, והיא תהיה מאושפזת למשך זמן מה. סוניגו דאג מעט, אך חבריו המעטים ניחמו אותו. היה לו מעט קשה למצוא חברים, כי הוא ידע לקרוא אנשים, וראה שהרוב צבועים ושקרנים. הוא תמיד היה החייכן, שלמרות שהעולם תוקף אותו שוב ושוב, הוא נשאר שמח ורואה את הטוב בכל דבר. בגיל 11 גילה את כוחו – לשלוט בזמן. ילד אכזרי מהכיתה שלו, ניסה לתת לו מכה על כך שסיפר לו את האמת על חבריו, וסוניגו עצר את הזמן בעזרת שרשרת מוזרה שהופיעה על צווארו. השרשרת תמיד חוזרת לצווארו אם מאבדים אותה. לאחר שעצר את הזמן, הוא גילה שעם הכוח, באה גם האחריות – הכוח הזה מאוד מחליש, אז הוא לא מרבה להשתמש בו.
כוח: שולט בזמן. הוא יכול לעצור את הזמן, להעביר את הזמן לאחור ולראות את העתיד, אך כאשר עושה זאת, כוחותיו אוזלים כמעט לחלוטין. נדיר שהוא משתמש בהם.

סאני עושה סיפור בהמשיכים!!!
אני לא יכולה לתאר את האושר שלי כרגע!
ועוד סיפר אם הרשמה?!
אני הולכת לצבוט את עצמי.

שם: אריק בוייד (הוא קורא לעצמו בוייד ולא הרבה יודעים שזה לא השם האמיתי שלו)
גיל: 16
מין: בן
מראה: שיער שחור כמו פחם עניים אחת כחולה כהה אחת ירוקה אפרפרה מה שמקנה לו מראה מאוד מפחיד. הוא נאה אבל יש בו משהו מטורף כאילו מסכת האדישות מכסה אל שיגעון מוחלט. עור חיוור כמו נייר שמבליט עוד יותר את המראה המלחיץ שלו
והוא רזה. מאוד מאוד רזה אבל עדיין שרירי
אופי: לא חברותי, כועס, אדיש, לא מגיב, משוגע. הוא לא ממש מבין איך החברה פועלת. ולא מבין אנשים, יש לו זיכרון צילומי. אין לו אמפתיה. לפעמים נראה שאין לו רגשות בכלל למרות שבפנים הם קורעים אותו לחלקים. הוא מנסה להדחיק את הרגשות שלו כמה שהוא יכול והוא גם מצליח אבל לפעמים הם חוזרים אליו בפרצי זעם עצומים שבהם הוא נהיה אלים מאוד, רוב חייו הוא ניסה להבין למה הוא כל כך מוזר. אין לו מושג איך להתנהג בשום מקום והוא לא מבין ציניות או רמיזות דבר שלפעמים נותן לו חזות של טיפש לא בוגר, למרות שזה לא נכון, יש לו טקט כמו לאיגואנה בערך. ורוב הזמן הוא פשוט רוצה לברוח ליער הקרוב הוא מאוד אוהב טבע ובעלי חיים ולפעמים הוא מרגיש שהם היחידים שמבינים אותו שהוא היה קטן הוא נהג לברוח ליער במשך שעות וכולם היו בטוחים שהוא מת עד שהוא היה חוזר לעיטים קרובות במצב יותר טוב משהוא היה שהוא יצא לשם יש לו קשרים עם המון חיות ביער שקרוב לבית שלו (כולל זאבים ואיילים) והרבה חושבים שהוא פשוט חיה שכלואה בגוף של אדם ושכדי שיום אחד הוא ילך ליער ולא יחזור יותר לעולם. לפעמים הוא מוצא את עצמו במצבים שהוא לא מסוגל להבין או לעקל (בדרך כלל מצבים חברתיים בעיתיים) במקרים האלה הוא או נמלט על נפשו, או מתחבא איפושהו ומקשיב, או פשוט עומד שם, שותק, ומתבייש בעצמו. מה שלפעמים נותן לאנשים תחושה שהוא ילד, ואכן ברגע שנכנסים למגזר החברתי, הוא מתנהג כמו ילד.
רקע: אימא שלו מתה בלידה ואבא שלו היכה אותו הרבה יום אחד שבוייד היה בן 5 הוא חזר הביתה כל כך שיכור שהוא ניסה להרוג את אותו, ובוייד לקח אקדח וירה בו. אבא שלו מת ובוייד נשלח מוסד לחולי נפש שם הוא בעיקר היה נעול בחדר חצי מסומם מתרופות הרגעה. שהוא היה בן 8 הוא ברח וחי ביערות במשך שלוש שנים ואז מישהו ראה אותו ודיווח למשטרה שם פחות או יותר גררו אותו בכוח לתחנה. הוא לא היה מוכן ללכת שוב למוסד והפסיכיאטר החליט שזה רק יחמיר את מצבו ככה שהוא קיבל מרשם לתרופות (שהוא לא לוקח) ונשלח למשפחת אומנה והוא עבר בית כל חודש בערך עד שהוא הגיע למשפחת רנגר הם היו אנשי טובים וניסו לעזור לו אבל הוא פשוט לא תקשר איתם בכלל ויום אחד הם אמרו ל שאין להם בררה וחייבים לשלוח אותו למוסד סגור אז הוא התחיל לבכות (בפעם הראשונה מאז גיל 4) והתחנן שיתנו לו להישאר הוא הבטיח להם שלא יזרקו אותו מעוד בית ספר ושהוא לא יעלם ליער בלי להודיע יותר והם הסכימו בתנאי שהוא ינסה להיות חברותי יותר.
סממנים מיוחדים: העיניים שלו בצבעים שונים יש לו צלקת גדולה בכתף מאבא שלו והוא לא מספר לאף אחד ממה זה.

אין לו כוח של ממש, אבל היכולת שלו להבין את הטבע והזיכרון הכמעט אל-אנושי שלו הופכים אותו לכלי שימושי בהחלט.

כן כתבתי את הדמות הזאת בעבר, אף אחד לא קיבל אותו כי הוא הוא פסיכי מדי. אז חשבתי, למה לא? אם ריקי יכולה למחזר את אותה דמות חמישים פעם אני יכולה לתת לך דמות שלא התקבלה.
בנוסף אני ממש ממש רוצה לראות איך תצליח איתו!

יש! לא קראת לי פלאנדר! ~
שם: אנדרו אווינס.
מין: זכר
גיל: 20
מראה: שיער שחור כמעט כחול, עיינים אפורות כסערה, עור בגוון מוקה
אופי: הרפתקן, אמיץ, אדיש
רקע: נולד למשפחה רגילה, שהיה קטן הוא חלם לעשות בנג'י ודברים כאלה. שהיה גדול יותר, הוא קפץ מהבניין הכי גבוהה בעיר, ואיכשהו שרד.
שהיה עוד יותר גדול הוא עזב את משפחתו והתחיל לגור עם 2 נערים – אוסאן וארווין.

אהבתי את כל דמויות הבנים! תודה רבה לכולם, אני אנסה להכניס כמה שיותר…
כמה הערות קטנות: יש כמה דמויות שהמראה חוזר על עצמו, (שיער שחור עם פוני, עיניים כחולות כהות) אני אצטרך לשנות חלק מהמראה… מצטער לבשר לכם. אותו דבר לגבי האופי, אם יש דמויות שדומות באופן קיצוני אני אצטרך לשנות מעט פרטים. אני אנסה להשאר כמה שיותר דומה לדמות המקורית.
טדי, הדמות שלך מדהימה, אני אוהב אותו כלכך, ואני לא מבין למה לא קבלו אותו. ונעמה – סקיי זה השם האהוב עליי… תודה גם לכל מי שנתנה לי יותר מדמות, הסכימה לתלונות שלי, ונתנה לי לשנות את הפרטים השוליים… תודה לכולם בקיצור, אני אנסה לעשות את הסיפור הזה כמה שיותר מותח בשבילכם… ואני מבטיח, יהיה זוג הומו, כי זה כלל אצלי מעכשיו. אני שם עיין על אנדרו… (מתנגדים – תתנגדו.)

טוב..XD

ושכחתי להגיד – אוסאן היא ילדה, לא ילד.

תהפוך את סוניגו לגיי! לדעתי גייז זה קסום *^*

אכן קסום… ואינלי בעיה. אנדרו וסוניגו… אורין יש התנגדות? -לא נחשב לספוילר-

אין לי בעיה XD
כל עוד אנה וקרול בנות ולאנדרו אין תשוקות מיניות, הכל בסדר ~

שם: איימי
מין: נקבה
גיל: מה שאתה רוצה
מראה:
שיער חום כהה, חלק, בוהק ורך. השיער שלה מגיע קצת אחריי הכתפיים. יש לה פוני לצד שמסתיר לה את העין השמאלית. מתחת לפוני אין לה עין, בגלל זה יש לה פוני. היא בעלת עין ירוקה כאמרלד. העין שלה עמוקה ומלאת ברק יפה וחינני. העור שלה הוא בהיר ויפה. היא נראית עדינה ומטופחת מאוד.
אופי:
נחמדה, רגישה, נאמנה, מצחיקה, חברותית, קשוחה לעיתים, צינית לפעמים, חכמה מאוד אבל לא מראה את זה לרוב, מתביישת מאנשים שהיא לא מכירה, היא הרפתקנית ואוהבת להילחם, היא חזקה מאוד נפשית והיא מסוגלת לסבול כאב פיזי רב. החברים שלה הם הדבר החשוב לה ביותר וגם האישה המבוגרת (כתבתי עליה ברקע). היא תעשה הכל בשביל האנשים האלו.
רקע:
היא נולדה בעיירה קטנה במקום נידח. העיירה הייתה שקטה ולא קרו שם דברים לרוב. העיירה הייתה בעלת 2 מכולות, 10 בתים פרטיים אשר גרו שם בין 1-4 לאנשים בלבד.
בעיירה לא היה בנק והם נאלצו להתחלק בדבריהם. הייתה בעיירה מסעדה אחת בה איימי נהגה לשבת.
יום אחד, חבורת אנשים הגיעה לעיירה הקטנה ורצחה שם את ראש העיירה. לא היה אף אחד שיציל את העיירה כי היא הייתה במקום נידח ולא גרו בה הרבה אנשים על מנת לגבור על החבורה. לאיימי היה חבר ילדות בשם ניקו. החבורה תפסה אותם וכלאה אותם בתוך משאית. הם הצליחו לראות את הוריהם ואת העיירה נשרפת מול עינייהם בדקות שהם ישבו במשאית. הם ראו את כל הדם אשר נשפרץ על החלקים שנשארו מהקירות. כל השדה היבש שהיה מסביב לעיר נשרף (זה קרה כאשר הם היו בניי 8). החבורה עלתה מהר למשאית והם החלו לנסוע לעבר העיר. בעיר איימי חיה את שארית חייה האומללים. החבורה כלאה אותה במרתף אשר היה מלא חולדות. המיטות לא היו נוחות ולא היה לה מקום לשים את החפצים שהחבורה נתנה לה. לכן החפצים היו על הרצפה בצד הקיר ליד קוריי העכביש.
החבורה הייתה מענישה אותה בחומרה רבה.
אם היא לא גנבה מספיק כסף- בלי אוכל כל היום ושינה בתוך ארון ישן ומסריח.
אם היא לא רצחה אנשים- היא הושלחה לתוך בור עם קוצים חדים ונשארה שם יום שלם.
אם היא גרמה למישהו לגלות את החבורה ולא רצחה את אותו האיש- היא הייתה נשארת בתוך חדר חשוך להרבה זמן, ליום.. לשבוע או אפילו לשבועיים. בזמן הזה היא בקושי קיבלה אוכל.
פעם אחת, היא לא עשתה את מה שביקשו ממנה ובאותו יום איש אחד מהחבורה לקח סכין ונעץ אותו בעין שמאל שלה (אני חוזרת- בגלל זה יש לה פוני לצד).
ניקו לא שרד והחליט להתאבד. הוא לקח אקדח ושם אותו בתוך הפה. בשנייה אחת הוא ירה באקדח ומת. כל זה קרה לעינייה של איימי. איימי הרגישה שהיא גם לא יכולה יותר. היא לקחה סכין ורצחה בדם קר את כל מי שעצר בדרכה לברוח מהמרתף בו החבורה כלאה אותה.
היא ברחה וחיה למשך זמן מה ברחוב. ביום גשום אחד, אישה מבוגרת מצאה אותה והחליטה לאמץ אותה. בתקופת שגרה בביתה של האישה המבוגרת, היא למדה להיות אדם רך ונחמד יותר. היא למדה להיות חברותית ומצחיקה והיא השתקמה מבחינה נפשית . היא הלכה ללמוד בבית ספר והיא הייתה מצטיינת בלימודים. היא נהפכה להיות יפה ומטופחת והיא שמרה על היגיינה יותר מבעבר.
מאותו היום בו האישה מצאה אותה היא הפכה לאדם מאושר יותר…
למרות כל זה, היא תמיד לקחה איתה אקדח. היא לא עזבה אותו לרגע והיא הלכה איתו לכל מקום. היא נלחמת עם האקדח במקרה הצורך.

אני מקווה שאהבת את הדמות. אני השקעתי בה יותר מכל שאר הדמויות שלי!
אני אשמח אם תכניס אותה! D:
וסליחה שהבאתי לך אותה מאוחר. אני מקווה שזה לא מאוחר מדיי ויש לה עדיין מקום בסיפור.
אני גם מקווה שהרקע מתאים (:

בהצלחה בהמשך כתיבת הסיפור!!! D:

זו התגובה הכי ארוכה בחיים שלי!!! XD
שברתי שיא!!! D:

אהבתי את הדמות, אבל אכפת לך לשנות את השם? הוא נורמלי מדי לטעמי…

אין בעיה!
אז מה עם…
ג'ודי? סופיה? ויקטוריה? קטרין?

קטרין זה נחמד… כן, אני בוחר בקטרין.

יאי!!!
אני כבר לא יכולה לחכות לפרק הראשון ^~^
סופסוף אתה כותב בהמשכים!
וכמו שטדי אמרה-
אני הולכת לצבוט את עצמי!

תודה, תודה… מקווה שתאהבו…

אני בטוחה שנאהב!!! D:

והווווווווווווו

עדיין אפשר להירשם?

שם: לאורה
מין: נקבה. (מכשפה)
גיל: 22
מראה: שיער אדום עם קצוות שחורים קצר מאד, עיניים ירוקות כדשא, חיוורת, עצמות לחיים גבוהות, פנים מעט שדוניות.
אופי: חכמה, חדת מחשבה, חדת ראייה, ערמומית, חשדנית, לא בוטחת באף אחד, מצילה את היקרים לה ושוכחת מעצמה (דואגת להם ולא לה), דייקנית, כריזמטית, קשוחה, עקשנית, משכנעת.
כוח: נסיעה בזמן.
רקע: בעיירה נידחת אישה עיוורת נאנסה, האישה העיוורת הייתה כמובן מכשפה אבל היא לא סיפרה על כך לאף אחד. אדם חסר לב הוליך אותה בשולל ואנס את האישה העיוורת והתמימה. אחרי מספר חודשים נולדה בתה המכשפה. לאורה.
כל הילדים בכפר צחקו עליה וקראו לה ממזרה אבל במובן מסוים ללאורה התחיל להיות לא אכפת בכלל כבר בגיל צעיר מאד. אמא שלה חלתה מאד וכשהייתה בת 16 מתה אמא. היא נותרה אם חבורה של ילדי כפר שיפוטיים והחליטה לעזוב כל. לא היה לה דבר שנשאר לה מן הכפר הזה, כל מה שהיה שם היו זיכרונות, והיא לא רצתה את הזיכרונות האלא. היא עזבה ובנתה לעצמה בית על עץ לא רחוק אבל אנשי הכפר מצאו אותה, הם רצו לתלות אותה בגלל היותה ממזרה ועכשיו כשאימה מתה דבר לא עוצר בעדם.
אבל באותו הרגע גילתה לאורה את כוחה, ונעלמה לזמן אחר לגמרי.

גבי, זה ממש דומה לכוח של סוניגו .-.

עדיין אפשר להרשם, ואני אוהב את הדמות שלך, סיפור הרקע מקורי מאוד.

כע.. שמתי לב, אבל אני יכול לעוות אתזה קצת… כדי שסוניגו ולאורה יהיו שונים.

באמת דומים? אז אפשר לשנות את זה לאולי במקום נסיעה בזמן לנסיעה בחלל (ממקום למקום בשניות)

תמשיך! זה הולך להיות חתיכת סיפור, במיוחד עם כתיבה כמו שלך!
אני מצפה לזה D=

אהבתי את השינוי גבי, ותודה ספיר, אני מקווה מאוד…

רני בתהליכים של כיתיבת דמות חיובית. אבל אני לא בבית כרגע ואני אוכל להמשיך רק שאני אחזור.

שם: דייגו אנג'לס.
מין: זכר.
גיל: בסביבות שבע עשרה.
מראה: שיער חום כפחם וגוון עור שזוף מאוד. עיניים חומות עמוקות וגובה ממוצע, פחות או יותר. לובש בגדי עבודה, בדרך כלל.
אופי: הוא נאמן ולא יתקע לחבריו סכין בגב. עבר טראומות בחיים, שרק חישלו אותו. כשצריך, הוא יכול להרוג מישהו, למרות שהוא שונא לעשות את זה. חולמני ואוהב לדמיין המון דברים.
רקע: נולד במקסיקו לזוג איכרים עניים עם שמונה ילדים. הוא תמיד אהב לחלום בהקיץ ולכן כל הילדים בכפרו תמיד כינו אותו בשמות.
הוא נאלץ להתחיל לעבוד בגיל עשר לפרנסת משפחתו, אבל הוא ניסה ללמוד מדי פעם, מספרים שהוא איכשהו הצליח להשיג. ולמרות הכל, הוא אהב מאוד את משפחתו.
עד שקרו שינויים בעולם- ארה"ב נהפכה לדיקטטורה והשתלטה על מקסיקו יחסית בקלות. ממשלת הבובות של מקסיקו החליטה להעביר את הכפריים למקום אחר, מפני שהיא רצתה לבנות באותו האזור, מיזם בנייה רציני.
הוא ברח באותו היום, מבלי שאף אחד שם לב, מכיוון שהייתה לו תחושת בטן שמשהו לא טוב יקרה, לצערו, הוא לא היה יכול לקחת את אחיו הצעירים (הוא היה הבן הבכור). הוא התחבא בחורשה הסמוכה לביתו וראה את אנשי המשטר מוציאים להורג את כל בני הכפר (הרבה יותר זול מאשר להעביר אותם למקום אחר). לאחר מכן, כשהכל נגמר, הוא התקרב לגופות הוריו ואחיו, המגואלות בדם ופשוט בכה.
הוא הצליח איכשהו, בדרך לא דרך, עם עוד כמה אנשים, להבריח את הגבול למדינה השכנה והוא נשבע שועה- שינקום על רצח משפחתו.

כן, זה נדוש מאוד.
אבל, אני מקווה שתאהב את הדמות.
:)

*שבועה.

לא נדוש, אבל מדהים. אני מחבב אותו, והרקע מאוד נוח ומתחבר אל הסיפור.

סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן! פשוט הייתי חייבת ללכת באמצע הכתיבה ורק עכשיו חזרתי הביתה!

שם: נוצ'יקו אֵרוּרֵה
מין: זכר
גיל: 18
מראה: שיער שטני-בהיר מאוד מסופר קצר, עיניים כחולות בהירות כמו הים בקרבת החוף, כתפיים רחבות וגוף שרירי.
אופי: אמיץ, כריזמטי, מנהיגותי, מתנשא, אחראי, יותר מדי מגונן, ג'נטלמן, רומנטיקן בלב ובנשמה, לפעמים עושה קצת פוזות, אוהב שמעריכים אותו ומכבדים אותו, ואם אין לו את זה אז מאוד קשה לו להסתדר. קשה לו שמישהו אחר מנהיג אותו, אבל לעולם לא ישקר וירמה כדי להשיג את השליטה. הוא מאמין שניצחון שהושג בצורה לא הוגנת אינו ניצחון כלל, נוטה לנסות לתקן כל דבר וכל אחד, אפילו אם זה לא עיניינו, חברותי אבל יודע מתי לסתום את הפה, חביב בדרך כלל, חכם מאוד, אסטרטג מצויין, לפעמים הוא מסתיר מאנשים דברים ל"טובתם האישית" ומעמיס את כל הלחץ והבעיות של כולם על עצמו. הוא פשוט לא יודע מתי לוותר על מישהו. לא מוכן לפגוע במישהו חסר אונים, גם אם הוא אוייב מסוכן. הוא לא מאמין בעונש מוות בשום מקרה. חייב לדעת שהוא עשה את הדבר הנכון, חייב שכולם ידעו שאפשר לסמוך אליו. הוא לא יכול לחיות שאנשים שונאים אותו.
רקע: אמא שלו הייתה מאוד חולה כל חיו, ובקושי יכלה לעזוב את המיטה. אביו היה מתקן שעונים בשם רצ'יטו אבל עשה כל מה שהוא יכול כדי לטפל באשתו המסכנה. מגיל צעיר הוא נאלץ להיות מאוד בוגר ואחראי. שהוא היה בן 13 מצבה של אימו החמיר. אביו הפסיק לעבוד כדי לטפל בה. אך למרות כל המאמצים, היא מתה. אביו מעולם לא ממש התגבר על זה, הוא עדיין לא יכל לדבר אליה בלי שדמעות יציפו את עיניו. הוא שקע בדיכאון עמוק ולא ממש יצא ממנו, וכך נוצ'יקו מצא את עצמו בגיל 14 עובד בתור מתקן שעונים בסדנה של אביו. עם השנים הדיכאון ששקע בו רצ'יטו החמיר, עד, שנוצ'יקו היה בן 16 החליט אביו לתלות את עצמו.
וכך נטש נוצ'יקו את הכפר שלו, ואת סדנת השעונים הישנה, ויצא לחפש לו חיים חדשים.

אתה יכול לשנות הכל. אם מתחשק לך אפילו תעשה אותו הומו ( : רק תזכור שהוא ג'נטלמן אמיתי… (גם לגברים עם תחליט ככה)

חשבתי שאתה פשוט חייב מישהו חברותי וחביב בסיפור : )

שם: רון
גיל: 17
אופי: אמיץ, ג'נטלמן, מסתורי כשהוא עצוב, אוהב לחייך, שותק לעתים רחוקות, חזק.
רקע:
הוא הכיר את ניקולט כששניהם היו בני ארבע. כשניקולט נעלמה הוא התחיל להיות קודר ועצוב והוא רצה לחתוך ולהתאבד. כשניקולט חזרה, הוא רצה להציע לה חברות אבל היא עברה. בינתיים, כשניקולט נעלמה, אביו ואמו התגרשו, אמו נעלמה, והשאירה אחריה שרשרת עם תליון מפתח עליה, ופתק שכתוב עליו- "ילדי האהוב. אנחנו בטח לא ניפגש יותר, הנה לך מתנה אחרונה ממני, שלך- שר." אביו נהפך לסגור וקשוח. אביו הכיר אחרי שנתיים אישה בשם הדסה, ששנאה את רון. הדסה ואבא של רון התחתנו, והבת של הדסה מהנישואים הקודמים החליטה לברוח מהבית בגלל שהדסה הכתה אותה. הדסה תכננה לגנוב את כל העושר של המשפחה של רון, וכשרון גילה, הדסה הכריחה אותו לשתוק אחרת היא תזרוק אותו לרחוב. יום אחד הדסה נהרגה בתאונת דרכים, והבת שלה חזרה לבית של רון ואבא שלו. הם עברו ליפן, ושם רון וניקולט התאחדו.