אהבהתמידאיתך
וככה נגמר לו עוד יום וככה היא קרובה למוות מה אתם חושבים? שמייקל סלח לדייזי או לא? הכל תגלו בפרקים הבאים מקווה שנהנתם^^

40 יום עד מותי – 6

אהבהתמידאיתך 19/03/2017 622 צפיות אין תגובות
וככה נגמר לו עוד יום וככה היא קרובה למוות מה אתם חושבים? שמייקל סלח לדייזי או לא? הכל תגלו בפרקים הבאים מקווה שנהנתם^^

יום שישי,השעה כבר 7:54.

התעוררתי באנרגיה מטורפת,כי הלכתי לישון בשעה 20:00….

נזכרתי בסיפור עם מקס,חשבתי,איך הוא היה יכול לגעת בי…

פשוט מגעיל!

וכל זה בגלל סופיה!

לקחתי את הטלפון הנייד שלי והתקשרתי לסופיה:

הלו?

היי סופיה…

אה,היי יפה שלי

למה עשית את זה?

עשיתי מה?

למה קראת למקס לבוא?

לא קראתי לאף אחד… פשוט איחרתי,וכשהגעתי דפקתי כמה שעות בדלת ואף אחד לא ענה…

רגע,אז איך מקס ידע שאת באה אליי?

לא יודעת… מה הוא אמר?

הוא אמר שאת לא יכולה לבוא ושאת אמרת לו לבוא…

מוזר..קיצר דייזוש אני באה אלייך ומבטיחה לך נדבר על זה

טוב,ביי

ביי יפה שלי

התלבשתי,וירדתי להכין לי קפה.

שתיתי את הקפה ואחרי 20 דקות שמעתי דפיקות בדלת,הפעם שאלתי "מי שם?" וענו לי "סופיה מיכל מקס ומרקו" מהמה? מה מיכל והבנים עושים פה? רציני? היא קראה להם גם? יואו לפעמים אני לא מבינה את הילדה הזאת….

פתחתי את הדלת וכולם נכנסו,שאלתי את סופיה בלחש "מה הם עושים פה?" היא ענתה לי גם בלחש "חשבתי שיהיה לנו משעמם לבד,אז קראתי להם" עניתי "אבל אני לא חברה של מרקו ומיכל!" היא אמרה "לא נרוא…" והתיישבנו על הספה.

שאלתי את מרקו "אז מרקו.. מה עם אמה?" הוא הביט בי עם חייוך מזוייף ואמר "את חושבת שהיא סלחה לך על היום הזה? ממש לא" הוא צחק ואמר זאת בקול לעג.

עניתי "אתה רציני? זה לא היה בכוונה מה שקרה עם סופיה ואיתך!אני אהבתי אותך באותו יום" ישבתי בשילוב ידיים,הוא רק הביט בי עם חצי חייוך.

סופיה אמרה בצחקוק מזוייף "זה סיפור ממש מדהים! אבל נשכח אותו,נכון?" עניתי "רק עם מ-ר-ק-ו יסלח לי בסופו של דבר!" לעגתי לו וזה רק עיצבן אותו "כמעט יכולתי לזיין אותה! את לא מבינה?" סופיה הביטה בו בהלם,ואז חיבקה אותי ואמרה לי "תודה שהצלת אותי!" חייכתי והסתכלתי על מרקו בגאווה וצחקקתי.

מיכל אמרה "את זוכרת את היום הזה במועדון…. שרבנו?" עניתי לה "כן,ברור שאני זוכרת" מיכל ענתה לי "אז אני מצטערת על היום הזה.." הנהנתי וחיבקתי אותה.

ואז היא המשיכה "ואני מצטערת שנישקתי את דניאל..לא ידעתי שאת אוהבת אותו.." סופי ומרקו אמרו ביחד "את מה?" הסמקתי נורא ואמרתי "אני כבר לא אוהבת אותו.. אני גם לא אוהבת את מייקל.. מרקו אמר "את בעייתית נורא…" גילגלתי עיניים ונשמעו דפיקות בדלת,קמתי לפתוח את הדלת וראיתי את מקס דניאל ומייקל…

בטח סופיה קראה להם… אמרתי להם "תיכנסו" הם ניכנסו והתיישבו על הסיפה,כך שלא היה לי מקום…

אז עמדתי ופשוט התחלתי לדבר בגימגום "א-אממ א-אז-" מייקל קטע אותי ואמר "תדברי רגיל גברת מגמגמת" אמרתי בכעס "סתום תפה חתיכת מפגר" מקס גילגל עיניים ואמר "מייקל תיזהר היא יודעת לקלל טוב מאוד" ונשך את השפה,הוא בטח נזכרת ביום הזה שקיללתי אותו,זכרונות טובים חח

התחלתי לדבר שוב פעם,אבל הפעם בלי גימגום "טוב,אז אני רוצה להגיד לכם פשוט,שאני מצטערת.. על הכל! אני יודעת שרק שניים יודעים על מהאני הולכת לספר לכם עכשיו,ואני ממש רוצה שתקשיבו לי.

אז ככה,יש לי עוד 34 ימים לחיות… ואני רוצה להגיד לכם שאני ממש מצטערת על מה שקרה במועדון ואני רוצה שניהיה חבברים טובים,כמו פעם. אני לא רוצה שנריב אני לא רוצה שהבנים יתחילו להיות בקטע מיני מיד ושהבנות יתחילו לריב איתכם.."

כוללם הנהנו ומייקל קם והרים אותי,ושפתיו נגעו בשפתיי כך שזה היה שהתנשקנו.

היה כיף להרגיש את השפתיים שלו עוד פעם,הוא לחש לי "אני רוצה שנחזור… אני כל כך אוהב אותך" לחשתי לו גם "אני רוצה שנחזור,ואני גם אוהבת אותך!" הוא עוד פעם נישק אותי,זה היה כל כך נעים…

מיכל קטעה אותנו "זוג יוהי,תמצאו לכם חדר חח" וכולם צחקו,סופיה אמרה "תודה רבה השלמתם סוף סוף" ראיתי את מבטו של דניאל,פגוע.

נ"מ מייקל

הנשיקה הייתה מדהימה! להרגיש את השפתיים של דייזי,רק מישהו עם מזל יכול להרגיש…

ידעתי שזה יקרה,אז קניתי כבר את הטבעת,הורדתי את דייזי מהידיים ואמרתי לה "דייזי?" היא ענתה לי "כן?" התיישבתי על ברכיים (כמו כל מי שמציע נישואים – ה.כ) והוצאתי את הטבעת,מבטה היה המום! ושאלתי אותה "דייזי,את האישה שלי! אני בוחר אותך מכל אחת ואחת! התינשאי לי?" היא אמרה…

נ"מ דייזי

הוא פשוט התכופף על הרבכיים ושאל אותי "דייזי,את האישה שלי! אני בוחר אותך מכל אחת ואחת! התינשאי לי?"

ונזכרתי בזה שיש לי עוד קצת זמן לחיות,וכשאני אמות אני אשבור לו את הלב..

הייתי כל כך עצובה.. כל כך נבוכה,לא יכלתי פשוט להגיד כן…

עניתי לו בצער "אני לא יכולה.." פשוט הדמעות התחילו לנזול ורצתי את לחדרי,ראיתי את העיינים השחורות שלו הופכות לאפורות לצבע של בכי…

הייתי בחדר ממש הרבה זמן,בסביבות השעתיים.

הדלת נפתחה ושם עמדו מיכל וסופיה,הן רצו אליי וחיבקו אותי חזק,שאלתי אותם "הבנים הלכו?" הן הינהנו וחיבקו ואתי עוד יותר חזק,סופיה שאלה אותי "למה לא הסכמת?" עניתי לה "כי יש לי עוד קצת זמן לחיות,וכשאני אמות אני אשבור לו את הלב וכשהוא ימצא אישה אחרת אני ארגיש מלמעלה נבגדת.."

היא הינהנה ואמרה "את צריכה ללכת לישון… אנחנו נשאר איתך!" אמרתי "אוקיי" החלפתי להלבשה תחתונה של קלווין קויין אבל בצע שחור הפעם…

ולאט לאט נרדמנו שלושתינו


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך