Back from the Ashes פרק 21:מפגש משפחתי חלק א'

הכל חזר להיות כרגיל. הזוגיות בין ריין לביני פרחה. לא ידעתי איך להסביר את זה אבל הוא נראה לי יותר רגוע מבדרך כלל. לא דברנו על מה שקרה . לא הזכרנו שום דבר שקשור לעבר שלו, כשחושבים על זה. זה הרגיש כאילו הוא הרגיש יותר בנוח שלא הזכרתי את זה ונתתי לו להחליט מתי הוא רוצה להעלות את הנושא.
הימים עברו במהירות ולפני ששמתי לב הימים הפכו לשבועות. התאריך היה ה23 לינואר , יום שלישי. השעה הייתה 4 וחצי וריין ואני ישבנו אצלו בבית וראינו סרט בחדרו. שנינו נשענו על הקיר . הנחתי את ראשי על כתפו והוא שיחק עם שערותיי. בדיוק כשנגמר הסרט יכולנו לשמוע את פעמון הדלת , אך לא יחסנו לו חשיבות. החלטנו לעבור לסרט השני ברשימה כששמענו דפיקות על דלת חדרו של ריין. "כן" קרא ריין בעודו קם מהכיסא מול המחשב. אריאנה נכנסה , הבעה מוזרה על פניה. "מישהו הגיע בשבילך מתוק . " ריין הרים גבה ואז תפס את ידי , מושך אותי איתו לכיוון הדלת אבל אני לא זזתי. "אולי הוא רוצה איתך שיחה בארבע עיניים." אמרתי כשריין הסתובב אלי במבט שואל. הוא גלגל עיניים "סיירה , מי שזה לא יהיה הוא יהיה חייב לדבר כשאת איתנו בחדר."
הפעם הוא הניח את ידו מסביב לכתפיי וירדנו ביחד למטה. כשהגענו יכולתי להרגיש איך שריריו של ריין נדרכו כשראה את האורח. יכולתי לנחש את הבעת השוק שהייתה על פניי עכשיו. האדם מלפנינו נראה כמו הגרסה המבוגרת של ריין , חוץ מהעובדה ששערו היה מתולתל ואילו שערותיו של ריין היו חלקות. הוא לבש ג'ינס שחור וחולצה מכופתרת בצבע אפור כהה .גם נעליו היו שחורות.
שמתי לב איך הוא וריין בחנו זה את זה במבטם. "זה אבא שלך?" שאלתי בשקט,מנחשת. ריין רק הנהן בתגובה , לא מסיר את עיניו מאביו.
"אנחנו ניתן לכם לדבר " נשמע קולו של גו'ש ואחר מכן נשמעו קולות צעדיהם שהתרחקו. מוזר. לא שמתי לב שהם היו בחדר.
"אתה רוצה שגם אני אלך?" שאלתי, מבטי ממוקד על פניו של ריין.
הוא הניד בראשו "לא, הוא הולך עוד מעט גם ככה " קולו היה מספיק חזק ככה שגם אביו שמע אותו.
"בן, אני-" אביו התחיל לומר אבל ריין קטע אותו
"אני לא הבן שלך ,אלכסנדר" הוא אמר בקוצר רוח. לא היה יותר מידי קשה להבין שריין ממש לא רוצה לדבר עם אביו.
"ריין , בבקשה . התקשרתי כל כך הרבה פעמים ואתה לא עונה לי . אני רק רוצה לדבר איתך" אלכסנדר לקח צעד לכיוונו של ריין אבל הוא התרחק.
"חשבתי שתבין לבד שאני ממש לא רוצה לדבר איתך" ידעתי שהוא ניסה להרגיע את עצמו אבל זה נראה כאילו הוא בקושי הצליח.
"אני יודע שנפגעת , ילד שלי , אבל אתה לא מבין שאתה לא היחיד. גם לי זה היה קשה." חרטה הייתה גלויה בהבעת פניו. יכולתי לשמוע את הכנות בקולו.
" אהה כן?! " קולו של ריין התגבר עם כל מילה שיצאה מפיו "אתה רוצה להשוות ?! גם לך יש עדיין סיוטים לגבי איך שהיא מתה ?! גם אתה עדיין שומע אותה צורחת את השם שלך ואז מפילה את כל זה עליי , מאשימה אותי בזה שאתה עזבת אותה בשביל אישה אחרת ?!"
השליטה העצמית של ריין התפרקה מול עיניי. אחרי כל השנים האלה שבהם הוא לא היה בקשר עם אביו הכעס הצטבר בתוכו ועכשיו הגיע הזמן שהוא יוציא הכול החוצה.
מה שהוא אמר הפתיע אותי. הוא לעולם לא דיבר על אביו ולכן לא ידעתי את כל הסיפור . כשהסתכלתי עליו, ראיתי את הכאב משתקף בעיניו.
על פניו של אלכסנדר הייתה אותה ההבעה כמו על פניו של ריין. "אתה חייב להבין אותי. לא היה לי מושג שזה מה שהיא תעשה . אני מצטער שהיית צריך לראות את הדברים האלה , ריין. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע ." הוא עצר וחיכה לתגובה מריין שהגיעה מיד והפתיעה את שנינו.
"כן , אני יודע " הוא מלמל
"מה זאת אומרת ?" בלבול שלט על קולו של אלכסנדר
"לא הייתה לך שום דרך לדעת שהיא תגיב ככה. אם לא אהבת אותה לא היית חייב להשאר איתה אפילו אם יש לכם ילד משותף. אתה לא אשם בקשר לזה . אבל על מה שקרה אחרי שהיא מתה יש לך אחריות מלאה" קולו היה הרבה יותר רגוע בהשוואה למקודם. הוא הסתכל על אלכסנדר , לא מזיז ממנו את מבטו.
"אחרי ששמעתי שורוניקה נפטרה אני הייתי בטוח שקרובי המשפחה שלה יקחו אותך אליהם"
"אף אחד מהם לא רוצה שום קשר איתי" קולו של ריין היה קר כקרח.
"גיליתי על זה קצת יותר מאוחר. אחר כך שמעתי ששלחו אותך לבית יתומים. אני בדקתי שמטפלים בך כמו שצריך, שאתה מוגן ושאתה בריא ושלם. לא היה יום שלא חשבתי עלייך ."
"ובכול זאת לא באת לבקר או התקשרת או שלחת מכתב" הארס נטף מקולו. הכעס כלפיי אביו היה עצום.
"אני ידעתי שאם אני אראה אותך אני אהיה חייב לקחת אותך איתי" קולו של אלכסנדר היה מלא ברגשות "טניה , אישתי החדשה , לא ידעה עלייך. היא ידעה שהייתי נשוי בעבר אבל היא לא ידעה שהיה לנו ילד.היא רק ילדה את הילד הבכור שלנו ,תומאס.אני פחדתי ,ריין . כל כך פחדתי. חשבתי שאם אני אכניס אותך למשפחה החדשה שלי זה יהרוס הכול. אני רציתי להתחיל מחדש עם טניה.חשבתי שלערב את המשפחה הישנה שלי עם החדשה יהרוס הכול. אני רציתי לבנות איתה חיים חדשים."
במשך דקות ארוכות הייתה שתיקה. אלכסנדר הסתכל על בנו בציפייה.
"יופי" מלמל ריין ביובש
"ריין, הדבר האחרון שרציתי זה שתפגע. אם הייתי יכול לשנות את מה שקרה הייתי עושה את זה , תאמין לי " קולו רעד מהרגשות.
"יופי" ריין מלמל שוב
"ריין, אתה חייב-" אלכסנדר התחיל אבל ריין קטע אותו
"אני לא חייב כלום!" הוא צעק "זה באמת מדהים שאמא התאבדה כדי שהיא לא תתצטרך להתמודד עם הבעיות שלה ושאתה בנית לעצמך משפחה חדשה, טובה יותר. אני באמת מאוד שמח שפעלתם לפי האינטרס שלכם ושעכשיו טוב לכם. הבעיה היא שההחלטות שלכם משפיעות גם עליי ולמקרה שלא שמת לב הם לא בדיוק עשו לי טוב" הוא לא הצליח להחזיק את הכעס שלו בפנים יותר
"אני לא רציתי שזה יקרה " מלמל אלכסנדר
שוב שתיקה . הפעם קצת יותר קצרה
"אתה יודע מה אני לא מצליח להבין?" התחיל ריין, הפעם קצת יותר רגוע "איך יכולת ללכת לישון כל לילה ,לקום בבוקר ,להסתכל על עצמך במראה ולדעת שיש לך בן שנמצא בבית יתומים ורק מחכה שתגיע? "
כאב שינה את הבעת פניו של אלכסנדר "אני חשבתי על זה כל יום" הוא מלמל
"ובכול זאת לא עשית כלום! " ריין צעק, מאבד את הטיפה האחרונה שנשארה לו מהשליטה העצמית שלו אבל זה לא נראה כאילו היה לו אכפת "אני הייתי זה שהתקשר אלייך! אתה קולט שבמשך שנתיים סיפרתי לעצמי שאתה לא ישן בלילות כי אין לך מושג איפה אני ? חשבתי שאתה מחפש אותי, חשבתי שאתה תגיע ותקח אותי איתך! ואז השגתי את המספר שלך, כל כך שמחתי . חשבתי שתהיה מאושר לשמוע אותי! " הוא צחק ללא הומור, מעביר את ידיו על פניו ושערותיו. אף פעם לא ראיתי אותו כל כך פגוע , כל כך אמוציונלי.