yaael;)
אהאהאהאהאהאה פרק הלפני אחרון. אני כנראה אעלה את הפרק האחרון. מקווה שתאהבו! אוהבת מלאאאא

Back from the Ashes פרק 39: (ריין) סוג של הפסקת אש

yaael;) 04/01/2015 814 צפיות אין תגובות
אהאהאהאהאהאה פרק הלפני אחרון. אני כנראה אעלה את הפרק האחרון. מקווה שתאהבו! אוהבת מלאאאא

השבועות עברו במהירות וכשחשבתי על מה שהספיק לקרות לא האמנתי שכל כך הרבה השתנה. סיירה החליטה לכבד את ההחלטה שלי והפסיקה לנסות ולשמור איתי על קשר. זה עזר לי המון והרגשתי שאני חוזר לעצמי .
באופן מפתיע אני וג'ייס התחלנו לדבר שוב. לא הבנתי איך זה קרה אבל הוא הגיע אליי ביום שבו דמיאן הדביק את הכתבות במלתחות ודיבר איתי. זה כל כך מוזר לדבר איתו פתאום, כאילו אנחנו שוב בכיתה ח' וכלום לא קרה.
היום היה העשרים ביוני, יום ההולדת השמונה עשרה שלי. השעה הייתה אחת בצהריים ואני ישבתי בחוף הים הנטוש. הרגע יצאתי מהים לכן כל גופי נטף מים. הסתכלתי אל האופק עכשיו, מבטי ממוקד על הגלים מהים כשמישהו התיישב לידי והניח את ידו על כתפי.
" היי בן" אמר אלכסנדר. הוא הספיק לדבר איתי עוד כמה פעמים מאז הביקור שלו בעבודה שלי ונראה שהוא מאושר מהעובדה שאני לא מתנגד לחברתו כמו בעבר. עכשיו הוא חייך אליי. במקום לענות החזרתי את מבטי קדימה , אל האוקיינוס.
" אריאנה אמרה שתיהיה או פה או בבית הקברות. אתה יודע, אני חושב שאתה היחיד שמבקר אותה באופן קבוע" לא עניתי גם על זה . המשכתי להתבונן בגלים כשהוא המשיך.
" דברנו קצת, אריאנה ואני. היא ספרה לי שסיימת בית ספר עם פרס התלמיד המצטיין ותואר שחקן השנה . מגיע לך מזל טוב על זה ועל יום ההולדת שלך" יכולתי לשמוע את החיוך בקולו.
" תודה" מלמלתי, עדיין מסתכל קדימה.
"אתם בטח תחגגו היום. פספסתי את רוב ימי ההולדת שלך ואני מתאר לעצמי אילו מסיבות אריאנה ארגנה " שמעתי רק חרטה ועצב בקולו.
" לא פספסת כלום. לא חגגתי יום הולדת מגיל ארבע . אני פה כל שנה " הפעם כן הסתכלתי עליו. הוא חייך חיוך עצוב והניח יד על כתפי.
" ריין, אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה אני מצטער על הכול. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי עושה את זה, תאמין לי " שמעתי רק כנות בקולו וראיתי איך עיניו נצצו מהדמעות שהוא החזיק.
" אני יודע " הוא הסתכל עליי במבט מופתע ואז חייך. שנינו שתקנו במשך המון זמן ורק הסתכלנו לעבר האוקיינוס. שערותיי כבר הספיקו להתייבש וכך גם מכנסיי הגלישה שלי. כששמעתי את אלכסנדר נאנח הפנתי את מבטי אליו.
" אני זוכר איך אמא שלך הכריחה אותי לרוץ איתה לכול החנויות לפני יום ההולדת שלך. היא רצתה שהכול יהיה מושלם כל שנה" חייכתי אליו . הוא החזיר לי חיוך לפני שהמשיך
" ריין, תבוא היום אלינו. טנייה והילדים מאוד רוצים לפגוש אותך" נאנחתי אך לפני שהספקתי להגיב הוא המשיך " אני יודע שקשה לך להחזיר אותי לחיים שלך ואני מעריך את זה שאתה אפילו שוקל לנסות. ריין, אני מבטיח שאני לא אעזוב שוב. אני לא אאכזב אותך יותר. אני רק רוצה שניהיה משפחה "
כבר הספקנו לעזוב את החוף ורק טיילנו ברחובות. לא ידעתי למה אני נותן לזה לקרות אך כך יצא שלפני שנפרדנו אלכסנדר נתן לי את מספר הפלאפון שלו והכתובת . קבענו שאני אגיע בשש .


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך