אשמח להערות, הארות...

בודדה/ אבודה

25/06/2017 843 צפיות 4 תגובות
אשמח להערות, הארות...

היא פתחה את הדלת ונכנסה. "ח-ז-ר-ת-י-!!!" קראה יעל וזרקה את תיקה על הרצפה."אימא, מה יש לאכול?"
הבית היה חשוך. יעל הדליקה את האור. אימא..? את כאן?…
השקט היה מפחיד. תמיד כשהייתה חוזרת מבית הספר היה מקדם אותה בברכה רעש האחים הקטנים שלה, אבל כזה שקט?
אולי הם ישנים? חשבה.
היא התקדמה בפרוזדור ביתה לעבר הממלכה הפרטית של הוריה, החדר שלהם, אליו אף פעם הם לא הרשו לה להיכנס לשם. כלומר, לפה. כי היא עכשיו נכנסה.
החדר שלהם נראה רגיל לחלוטין.
"יש שם מישהו…?" שאלה בבעתה.
אולי אתקשר אל אימא. חשבה בביטחון.
"המספר אינו זמין כרגע… אנא נתקו וחזרו שנית…"
אוף! מה יש לתא הקולי הזה?!
היא יצאה מביתה בריצה, משאירה את הדלת פתוחה.
אולי גילה השכנה תדע? בטח אימא יצאה לקניות או משהו… או שהיא הייתה בשירותים בדיוק כשהתקשרתי…
הרחוב המוכר לה, פתאום נראה לה זר ומנוכר. החושך החל לרדת.
היא דפקה על דלת ביתה של גילה בייאוש. "גילה? גילה??? את יודעת איפה כולם?"
הדלת נותרה עומדת מעלה בגאון כאילו מתגרה ביעל, כאומרת: את חושבת שתצליחי לפתוח אותי?!
אולי אני סתם לחוצה? אולי… אבל שוב מחשבות רעות נדחסו לתוך מוחה.
טוב, אני פשוט אחכה.
כל רעש קטן הבהיל אותה.
אבל ה"רעש" האחרון, היה צלצול הטלפון שלה.
היא ענתה מיד.
וזהו. היא הייתה אבודה.

—————————————————————

נו, ומה המוסר השכל, ילדים?
לא לענות לשיחות טלפון מאנשים שלא מכירים!!


תגובות (4)

אהבתי נכנסתי ממש לסיפור בהתחלה אבל אז נאבדתי לא כל כך הבנתי מה הפואנטה. אבל מה שכן הסיפור בנוי בצורה ממש יפה לדעתי.

25/06/2017 10:01

    את צודקת. אני באמת קצת נאבדתי בעצמי. מה שכן, בעצם ניסיתי להערפיל את זה בסוף, שזה יהיה כמה שיותר עמום ומבולבל ולסיים את בצורה מעט מגוחכת- של סבא שמקריא סיפור לנכדים שלו ואומר להם מוסר השכל…
    הצלחתי בזה או שזה היה מוזר מדי?

    25/06/2017 10:12

מספר הערות:
1. ככותבת יש לך פוטנציאל כי את יודעת ליצור עניין אצל הקורא והכתיבה שלך די זורמת.
2. המשפט הראשון והשני קצת מבלבלים- את מתחילה ב"היא" ובמשפט השני את קוראת לה יעל. אם זה היה הפוך זה היה הרבה יותר מובן.
3. הסיפור הלך לאיבוד לאחר שהיא דפקה על הדלת של גילה. לא מובן מה קורה מאותו הרגע וכתוצאה מכך גם לא הצלחת ליצור מוסר השכל שניתן להבין או להתחבר אליו.

בקיצור, את צריכה לעבד את הסיפור לפני שאת מגישה אותו לקוראים.

25/06/2017 21:53

    אוקיי, קודם כל, תודה על התגובה, היא בהחלט העירה את תשומת ליבי, אך אני חושבת שאתה באמת ביקורתי מדי.
    1. תודה.
    2. אני אוהבת להתחיל סיפור בצורה עמומה. זה הופך את הסיפור ליותר מסקרן. ולדעתי? זה לא מפריע. מבינים שזאת יעל. נראה לי שרק אתה התבלבלת…
    3. ההמשך גם כן נועד להיות מוזר ומעט מסתורי. ה"הליכה" של הסיפור לאיבוד הייתה מכוונה מלכתחילה. רציתי שהקוראים ילכו לאיבוד ואז יקבלו את המוסר השכל הזה על הראש- שנועד לשעשע.
    אני חושבת שאתה מאוד אינטליגנט אם אתה מנתח את הסיפורים שאתה קורא בצורה כזו, אבל אני מציעה לך פשוט ליהנות מהם.
    חוץ מזה, אני ידעתי שלסיפור לא יהיו תגובות טובות במיוחד, אך רציתי לראותם, כי מביקורות רק נבנים. אז תודה.
    אם לא התחברת זה בסדר גמור. לכל אחד יש את הטעם שלו.

    25/06/2017 22:25
סיפורים נוספים שיעניינו אותך