נקמת הג'וק מתל- אביב! חלק ב'

"אני מיתדאוסיזואיכור" אמר מיתדאוסיזואיכור.
"הראשון…" הוסיף בנימת מסתוריות גם כן.
"אתה מכיר את בני?" שאל מיתדאוסיזואיכור את מולטירומרו השלישי.
"לא, אבל אני יודע איפה תוכל למצוא אותו" מכר מולטירומרו השלישי במהירות על, את מעסיקו השמנמן.
בני האדם אנוכיים וכפוי טובה, חשב לעצמו מיתדאוסיזואיכור.
"הוא ממש כאן, בחדר האחורי" הצביע מולטירומרו השלישי על דלת ברזל כחלחלה.
"תסדר אם הדלת?" שאל מולטירומרו השלישי את מיתדאוסיזואיכור.
"אני כבר אמצא לי דרך להיכנס…" אמר בביטחון מיתדאוסיזואיכור.
"אני לא אעמוד בדרכך, זה בטוח" אמר מולטירומרו השלישי.
מיתדאוסיזואיכור נכנס דרך פתחי האוורור הרחבים ומולו ניצב 'בני המדביר' קשור לכיסא באמצע החדר.
"שלום לך…" הפחיד מיתדאוסיזואיכור את בני.
"בבקשה אל תפגע בי!" בכה בני.
"כן… זהו אני! מיתדאוסיזואיכור" אמר מיתדאוסיזואיכור.
"מה?…" מלמל בני.
"אתה עוד תקלוט את השם…" מלמל מיתדאוסיזואיכור במבוכה.
"הגעתי לכאן בכדי להרוג אותך. נקמה עבור מיליוני החיים שגזלת!" צעק מיתדאוסיזואיכור.
לפתע נפתחה הדלת.
מולטירומרו השלישי הגיח.
"סליחה…" מלמל.
"שכחתי את הצ'יפס שלי פה… אתה בטח תוהה למה הוא כבר קשור, זה דווקא סיפור די מצחיק. אז היו כמה אנשים רעים שגם רצו להחטיף לו מכות ו…" התחילה מולטירומרו השלישי לחפור.
"אהמ אהמ…" מלמל מיתדאוסיזואיכור.
"אני באמצע קטע פה, אם לא אכפת לך…" אמר בחוסר סבלנות.
"אה! כן סליחה…" מלמל במבוכה מולטירומרו השלישי ויצא מהחדר.
"אז איפה היינו?" שאל מיתדאוסיזואיכור.
"אה כן! הגעתי לכאן בכדי להרוג אותך. נקמה עבור מיליוני הח…-
שוב נפתחה הדלת.
נחשו מי זה?
"מה מולטי?" שאל מיתדאוסיזואיכור בכעס.
"קראת לי בשם קיצור… זה אומר שאנחנו חברים?" שאמח מולטירומרו השלישי.
"מה?!" עכשיו כבר ממש כעס מיתדאוסיזואיכור.
"אה… פשוט שכחתי לקחת את הצ'יפס שלי…" מלמל מולטירומרו השלישי.
"קח כבר את הצ'יפס המטומטם שלך ועוף מהעיניים שלי!" צרח מיתדאוסיזואיכור.
"סליחה" אמר ברעד מולטירומרו השלישי ולקח את הצ'יפס שלו ויצא מהחדר בזהירות ומהירות יוצאת דופן.
"בקיצור," איבד מיתדאוסיזואיכור כול טיפת סבלנות שנותרה לו.
"באתי להרוג אותך, בלה בלה בלה, מיליוני חיים נגזלו, בלה בלה בלה, סיפור חיי, נטוש, קרקס וכול החרטא הזה".
מיתדאוסיזואיכור התקרב אל בני ונתן לו סטירה כול כך חזקה שחלקיקי אבק נעו מעט.
בני המפוחד בכה ובכה.
"תפסיק כבר לבכות יללן שכמותך" צעק מיתדאוסיזואיכור.
"מיתדאוסיזואוכיר?" שאל מולטירומרו השלישי.
"לא!" צעק מיתדאוסיזואיכור.
"אמרת את זה לא נכון!" כעס.
"ולא אמרתי לך לעוף מפה??" צעק שוב.
"אבל אדון מיתדאוסיזואוכיר, אין לי כנפיים…" מלמל מולטירומרו השלישי.
"בוא הנה חתיכת… עוף משומן לא משומן היטב!" צעק מיתדאוסיזואיכור והחל לרדוף אחר מולטירומרו המסכן שלא ידע את חייו האומללים…
הוא רדף אחריו ורדף אחריו ורץ ורץ ונשף ונשף ורשף ואשף ובלף וגנף ועוד כמה בלה בלה בלה.
בסופו של דבר הגיע מיתדאוסיזואיכור לעיר הגדולה.
שם המשיך לרדוף אחר מולטירומרו השלישי, עד שדרכה עליו אישה עם עקבים גבוהים מאוד וורודים מאוד!
וכך הלך סוף סוף מיתדאוסיזואיכור (שאת שמו קשה להגיד) לעולמו.
הוא הלך אל האור הוורוד בגן העדן לג'וקים עם לקויות דיפלומטיות ופיצול אישיות מכעיס…
הסוף!