אני והארי עונה 4 – פרק4 – נפגשנו בעבר.

-היי, מצטערת שלוקח לי מלא זמן להעלות פרק.. יש לי קצת בעיות עם ההמשך של העלילה, וגם לא תמיד יש לי את הזמן בגלל הלחץ..
רציתי להזהיר מראש שהעונה הזאתי תהיה די מסוכת, מלא פלאשבקים שמסבירים איך הכל קשור להכל, ומלא סיבוכים בעלילה, אבל לדעתי זאת יצאה העונה הכי מעניינת בסיפור, ובכללי, בכל הסיפורים שכתבתי עד עכשיו. אני מקווה שאהבתן כמו שאני אהבתי :)
גם החלטתי לתת לכל פרק שם, סתם כי ככה זה מסודר לי יותר :P נראה איך זה ייתפוס. קריאה מהנה!

*פלאשבק, יום הולדת שנתיים לג'ייק.*
"הכל מוכן!" טיינה אמרה, חיוך רחב על פנייה, כשהיא הסתכלה על הבית המקושט.
"כל הכבוד לנו. המקום נראה מדהים." הארי הגיח משום מקום, מחייך אל טיינה.
"לנו? למה מה אתה עשית בדיוק??" היא שאלה, נותנת לו לחבק אותה חזק.
"עודדתי אותך מהצד :)" הוא אמר, מחייך חיוך שובב. טורי הייתה בחדר, ישנה. הדלת נפתחה, טיינה נכנסה והסתכלה על טורי בחיוך. ילדה יפה, בלונדינית, עינייה כחולות, שיערה הגלי היה ארוך ומבולגן מעט.
"טורי, יפה שלי.. הגיע הזמן לקום." טיינה אמרה, מלטפת את הילדה שלה, ונושקת לה על המצח. טורי פקחה את עינייה לאט לאט, ומחייכת את החיוך שרק היא יכלה לחייך.
"בוקר טוב אמא.." היא אמרה, בקול המתוק שלה, נעזרת בטיינה כדי להתרומם ולקום מהמיטה. היא הייתה לבושה בפיג'מה שלה, שרק ילדה בת חמש הייתה יכולה ללבוש.
טיינה הוציאה את השמלה האהובה על טורי מהארון, השמלה החמודה והורודה, ועזרה לטורי להתלבש. היא סירקה את שיערה, ושלחה אותה למטה. כבר השעה שתיים, בעוד שעה כבר יתחילו להגיע.
טורי ירדה במדרגות במהירות, בודקת שאין אף אחד באיזור המטבח, וטיפסה לאט על אחת המגירות. היא עלתה על השיש, וגנבה סוכריה מהארון. היא חייכה את החיוך המנצח שלה, בעודה מסתובת לאחורה, מפסיקה לחייך כשהיא קולטת זר בכניסה לחדר, מסתכל עלייה ומחייך.
"מה לקחת, טורי?" הוא שאל, סוגר את הדלת אחריו. טורי שתקה, לא יכלה לפתוח את פיה מהפחד.
הוא התקרב אליה, גורם לה להתקווץ בקיר כשהוא קרוב אליה בכל פעם יותר ויותר. פעימות ליבה של טורי התעצמו.הוא לקח את הסוכריה מידה, זורק אותה לפח.
"בעוד 10 שנים, טורי.." הוא התחיל לומר, תופס בידה בכוח. "בעוד 10 שנים נפגש. וההורים המז** שלך לא יהיו פה כדי לעזור לך." הוא סובב את ידה מעט, גורם לה לצווח בכאב, והניח את ידו על פיה.
"ושלא תעזי לומר דבר ממה שקרה כאן." הוא אמר, ושניה לפני שנעלם לגמרי, סטר לה בחוזקה על הלחי.
היא לא ידעה אם לספר , לא לספר . היא רק ידעה שהיא מפחדת מהאיש הזה.

*עכשיו, נקודת מבט טורי.*
הוא הוריד לי את הכיסוי מפי, מאפשר לי לדבר.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי, ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שדברתי מאז שאני פה. הוא גיחך, לא יודעת מה היה מצחיק בדיוק.
"אני לא רוצה ממך כלום." הוא אמר, ויכולתי להרגיש את נשימותיו מולי. "את האמת, אני לא צריך אותך יותר."
"מה זאת אומרת?" לחשתי.
"אני באתי להיפרד, כבר מסוכן מידי להשאיר אותך אצלי." הוא אמר, ויכולתי להרגיש את החיוך המעצבן שלא למרות שלא יכולתי לראות.
"אני חוזרת הביתה?" ניסיתי להביא לעצמי תקווה, אך לשווא. כל מה שהוא עשה, זה לפרוץ בצחוק גדול. הוא קם ממקומו, והתחיל ללכת לכיוון היציאה. הרגשתי את זה.
"אני מכרתי אותך לאנשים אחרים. ואת הולכת לעשות כל מה שהם יבקשו ממך.." הוא אמר, סוגר אחריו את הדלת.