החבר של הבן דוד שלי פרק 19 !! -מבצע נקיון מתחיל! אקונומיקה? זה לכבודך!!! חחח

♥מנקודת המבט של מאי♥

לקחתי את המטלית הוורודה והשפריצר שמנקה חלונות.
התחלתי להתיז על החלונות הגדולים שבחדרו של הארי ומרחתי את החומרת עם הסמרטוט.
זה הרגיש ממש כמו בטנסי, אני מפורסמת והכל, אבל לא הרבה יודעים, שכאשר אני באה אל סבתא וסבא שלי בטנסי, אני מאכילה את החיות, רוכבת על הסוסים, מנקה את האורוות והחיות לפעמים גם.
אני לא כל כך תמימה כמו שאני נראת, סיימתי לנקות את החלונות שכעט הבריקו באור השמש, הורדתי את וילונות השמנת וזרקתי אותן לתוך שק ענקי, אספתי את כל בגדיו המלוכלכים, אשר היו מפוזרים בכל החדר, וגם אותם זרקתי לשק, הוצאתי את שטיח החדר ושטיח האמבט למרפסת וניערתי אותם, שאבי אותם מעט ואחר כך שמתי אותם בשק הענק שחילקנו לכל חדר בבית.
"ממתי בן אדם יכול להיות כל כך מלוכלך?!" שאלתי את עצמי בזמן שניקית אבק מין המדפים והורדתי את המצעים מהמיטה הזוגית שלנו.
יצאתי קצת החוצה, לנשום אוויר נקי, משום שכל החדר הדיף ריח של אקונומיקה מין חדר האמבטיה וחומרי ניקוי.
'בטח גם כל שאר החדרים מריחים ככה עכשיו….' חשבתי לעצמי, ונכנסתי בחזרה לחדר.
ניקיתי את האמבטיה, הרגשתי קצת מוזר לעמוד על שש, ולקרצף אמבטיה עם סקוץ' ואקונומיקה.
לאחר שגמרתי את האמבטיה, לקחתי סולם וטיפסתי עליו, וטבלתי את הסקוץ' במי האקונומיקה, וניקיתי את העובש הקל שהתכסה על תיכרת חדר האמבטיה, השתעלתי מעט מין ריח האקונומיקה החריף, והמשכתי לנקות.

גמרתי לאחר חצי שעה והוצאתי את הסולם, טבלתי את סמרטוט הרצפה שמצאתי במי הדלי, ועטפתי בו את ראש המגב, וניקיתי את ריצפת חדר האמבטיה. גמרתי לאחר חמש דקות, והחלתי לטאטא את החדר, אחר כך שטפתי אותו, והורדתי תא השק למטה, ראיתי שכבר נמצאים שם שתי שקים גדולים כשלי, על אחד היה כתוב "נייל" ועל השני "זאין".
נאנחתי ושמעתי את הבנים בחוץ, צועקים, המפתח היה בחורו, סובבתי אותו ופתחתי את הדלת, "למה אתם צועקים?" שאלתי, הייתי מודעת לכך שיש לי ריח של אקונומיקה, "קר לנו! ואנחנו עייפים ! ולמה אתן לא גומרות? ולמה יש לך ריח של חומר ניקוי?!" שאל לואי, "1, עכשיו ארבע לפנות בוקר ! זה הרי ממש לא הגיוני שאתם עייפים! 2, למה אנחנו לא גומרות? יש לכם גם את החוצפה לשאול את זה?! ולמה יש לי ריח של חומר ניקוי? דבר ראשון, קוראים לזה א-ק-ו-נ-ו-מ-י-ק-ה! וזה חומר מלבין חזק מאוד. עכשיו סתמו! ותנו לנו לגמור!" אמרתי, "אז אני רק רוצה…" אמר הארי, ונישק אותי, "הארי..די..עם אתה…רוצה..שהחדר…שלך…יהיה…נקי.." אמרתי בין נשיקה לנשיקה, "לא רוצה." הוא אמר והמשיך לנשק אותי, "טוב באוי תעזרי לי." אביה הופיעה מאחורי, "החדר של לואי הפוך כמו אני לא יודעת מה." היא אמר ומשכה אותי, "ביי." אמרתי ועקבי נגררים אחרי אביה שמשכה אותי משם בכוח, נופפתי להם לשלום וחייכתי חיוך מתוק, ונעלתי את הדלת ועליתי אחריה, "באוי." היא ארה ונעלינו לחדר של לאוי, "תראי, לא סיימתי עם הארי, אני חייבת לחזור לחדר שלו…" אמרתי וחזרתי לחדר שביינתים רצפתו התייבשה, לקחתי מצעים חדשים ושמתי את הסדין על המזרון הגדול שלנו, את הציפיות על הכריות ואת הציפה על השמיכה.

סידרתי את כל הספרים שהיו בחדר על מדף אחד.
זרקתי את הניירות הלא חשובים שהיו על שולחן הכתיבה שהיה מלא לגמרי,
העברתי עליו סמרטוט, ונעמדתי בפתח הדלת, והסתכלתי על מלכת היד, החדר הבריק כולו,
חייכתי. לקחתי את חומרי הניקוי וירדתי לקומה מתחת.

ככה עבדנו, אני, אביה, שירז, ענבר וקורל
במשך כחמש שעות.

לאחר שניקינו את חדרי המגורים, את אולם ההקלטות, את אולם הסרטים, את חדר הכושר, את המבטח, הסלון, הברכה, החצר האחורית והצדדית, השקענו את הצמחים, החלפנו מים בברכה וצבענו אותה, הרשנו לעצמנו לנוח והתיישבנו כולנו על כיסאות המטבח הגבוהים. וחייכנו, גמרנו לנקות את הבית הזה.
החלפנו כיפים, "רגע…איפה הבנים?" שאלה לפתע ענבר, התחלחלתי, השעה הייתה תשע בבוקר, היה יום שישי עכשיו, והבנים נשארו בחוץ כל הלילה. רצנו לדלת הכניסה, עדיין על עקבים, פתחתי את הדלת, ומצאנו אותם, ישנים על הרצפה.
"בוקר טוב חתיך שלי…" לחשתי באוזנו של הארי, הוא פקח את עינו לאט, ואז עצם אותם, ענבר חייכה חיוך ערמומי והתקרה לאוזנו של הארי, "הארי, אתה יודע שמאי בוגדת בך עם לואי כרגע, נכון?" היא לחשה לו, עינו נפקחו בבת-אחת והוא קפץ על רגליו, "היא מה?!" הוא צעק, והעיר את שאר הבנים, "תודה רבה ענבר." אמרתי ונשקתי לשפתיו של הארי, "למה אתם על הרצפה?!" פול הופיע בשביל המובל לדלת.
"כי הבנות גירשו אותנו…"מלמל לואי והתהפך לצדו השני, ואביה התכופפה אליו ולחשה לו משהו.
"מה זאת אומרת?!" הוא צעק, "דרך אגב? איך הבית?" שאל הארי ועזר לבנים לקום, "תראו בעצמכם." אמרתי מחויכת, ואני והבנות נעמדנו ליד הדלת והבנים ופול נעמדו מולנו, "טדם!!" צעקנו ופתחנו את הדלת, הם נכנסו והשתנקו, הבית הבריק כולו, כל האבק שהיה, נעלם כלא היה. ספות העור החומות הבהיקו באור השמש שריצד דרך החלונות המצוחצחים היטב.
כולם דהרו לחדרם וצרחו, אנחנו רק צחקקנו והחלפנו כיפים והתחבקנו חיבוק קבוצתי.
"ועכשיו! למקלחת ולישון!!| צעק הארי וירד למטה, "טוב. א-מ-א!| אמרתי והוא נשק לשפתי, "רגע, מאי?! מאי הורן?! אני לא מאמין! כבוד גדול ! כבוד גדול!" אמר פול ולחץ את ידי, "רגע, אתם יוצאים?!" הוא שאל והסתכל עלי ועל הארי, הוא הנהן ונשק לראשי, "עכשיו בוא, אני גם מרחיה עם אקונומיקה, וגם אני מתה מעייפות ! לא עצמי עין במשך כל הלילה!" אמרתי ורצתי למקלחת.
סוף סוף ! הבית הזה נקי….