החתכים הראשונים שלי-פרק 21-מוקדש לדני פריקי 1D yaelis SBWאנונימית DIANA גל שירני

shira1 21/08/2014 727 צפיות אין תגובות

היי בנות יקרות,
אני כל כך מצטערת שאני לא העלתי פרק של הסיפור כל כך הרבה זמן!!!
אני מקווה שלא איבדתי אותכן כי הסיפור הזה מאוד חשוב לי!!!!
כמו שכבר אמרתי אני בקושי מוצאת זמן לכתיבה בתקופה האחרונה בשל העומס הרב שלי!
חוץ מזה אני מרגישה שכבר אין לי קוראות-אין לי צפיות,אין תגובות(חוץ משל דני המדהימה שמגיבה כל הזמן!!!-אוהבת אותך!!!) וזה מאוד מתסכל! מתוך 40 בנות שקוראות אולי 2 מגיבות וגם זה לא וזה ממש מוריד לי את החשק לכתוב! עד שאני מפנה מזמני המועט לכתיבה אני מרגישה שאני לא תורמת לכן ולא עושה את זה מספיק טוב-שהתחלתי לשעמם אותכן!-וזה מאכזב כי יש לי עוד כל כך הרבה רעיונות להמשך הסיפורים שלי!
מקווה שאתן סולחות לי ושתמשיכו לעקוב!-אוהבת אותכן! תהנו מהפרק!

אני ממליצה לכל מי שלא זוכרת לקרוא שוב את הפרק האחרון!
ואחרי כל החפירות-הפרק…

למי שלא זוכרת שלי היא הילדה שמתעללים בה.זואי היא החברה הכי טובה שלה וג'ון ואליס הם ההורים של שלי!השוטרים-אלכסנדר ומייקל.
פרק 21
נמ של(=שלי)
זואי החליפה איתי מבטים כשהשתתקתי אחרי שסיימתי לדבר-היא כנראה חשבה אם לספר להם על החתכים שלי אבל בסופו של דבר היא החליטה שלא.
הם לא נראו המומים או בשוק כנראה כי הם שמעו את כל זה כבר מאליס(אמא של זואי).הם פשוט רצו לשמוע את זה גם ממני,לאשר גרסה או משהו.הם הקליטו את כל השיחה,את כל הסיפור.
אם לומר את האמת,למרות שזו פעם שנייה כבר שאני מספרת את זה,זה עדיין לא קל לי ואני לא מצפה גם שיהיה.זה ממש קשה לדבר על זה,לספר לאנשים זרים את הסיפור שלי,הסיפור על חיי הכאובים.אבל עם כמה שזה קשה וכואב זה גם משחרר כמו בכי טוב.
אלכסנדר פתח את פיו
"לפי מה שסיפרת לי אנחנו נצטרך עוד כמה עדויות כדי להביס אותם חד משמעית בבית משפט."
"איזה…עדויות?"
שאלתי,לא בטוחה שאני יורדת לסוף מחשבתו.
"עדות כמו סרטון או הקלטה שבה יראו חד משמעית שהיא מתעללת בך."
"ואיך אני אמורה להשיג סרטון כזה בדיוק?"
שאלתי
"יש מקום קבוע שהיא…מצליפה בך בו?" הפעם היה זה מייקל שדיבר.היה ניכר שקשה לו להוציא את המילה מצליפה מהפה.הוא בלע רוק במאמץ וסיים את המשפט.
"אמממ…כן-באחד החדרים בקומה למטה."
"יש בחדר הזה ארון או חלון עם ווילון?"
הוא שאל
"כן-את שניהם."
"אז את צריכה להחביא את הפאלפון שלך שם ולהסריט את זה ולגרום לה להגיד במילים מפורשות שזו לא הפעם הראשונה שהיא עושה לך את זה."
"זה יהיה קשה אבל…"
השארתי את סוף המשפט תלוי באוויר
"את חייבת לעשות את זה,רק ככה נוכל לשחרר אותך ממנה."
בלעתי רוק והנהנתי עם ראשי,מסמנת לו שאני אעשה כדבריו.
"אחרי שתעשי את זה תעבירי את העדויות אל אליס והיא תעביר אותן אלינו.את צריכה לעשות את זה במהרה כי אנחנו כבר קבענו תאריך למשפט ואנחנו רוצים לזמן אותה כבר.חוץ מזה,אנחנו צריכים להוציא אותך מהבית הזה בדחיפות.אחרי שתגישי את העדויות אנחנו נשלך אותך לבית יתומים פה באזור או לאימוץ זמני עד גיל 18-מה שתבחרי-"
היה זה אלכסנדר שדיבר.הוא נקטע בגסות על ידי אליס שהתפרצה לשיחה באומרה
"מה פתאום.שלי עוברת לגור אצלינו לכמה זמן שהיא רוצה."
"את…בטוחה?"
שאלתי
"בטח שכן.את לא נשלחת לאימוץ או לכל מוסד אחר למינו."
"אם ככה את רוצה אז בסדר-שלי תישאר אצלכן עד להודעה חדשה."
"תודה."
גון אמר מחויך ועיניה של זואי הבזיקו אלי,נוצצות כמו ירח מלא בשמיים שחורים.

אחרי עוד כמה סידורים אחרונים השוטרים הלכו ואני חזרתי הביתה,נחושה למלא את משימתי בהקדם האפשרי.כמובן,התחקורים מ'אמא' לא איחרו להגיע.
"איפה היית?"
"אמרתי לך כבר.הייתי אצל זואי,המשכנו את העבודה שלא סיימנו."
"את בטוחה שזה מה שקרה?"
היא שאלה בהרמת גבה
"כ..כ..כן"
עניתי מגמגמת מעט,חוששת שהיא מבינה שמשהו מתבשל מתחת לאפה.
"טוב. אם את אומרת…אז אני לא מאמינה!"
היא צרחה וסטרה לי
"אני כבר אברר את זה."
היא אמרה כשחיוך זדוני מרוח על פנייה,הסתובבה והלכה משם,משאירה אותי עם כל החששות שלי.
עליתי לחדרי,מתארגנת לקראת שינה ולקרת הלימודים למחר.

באישון הלילה התגנבתי למטה,מוודא שכל דיירי הבית שקועים בשינה עמוקה.לקחתי את המצלמה הקטנה והדקה שלי שקיבלתי מזואי והתקנתי אותה ב'חדר ההצלפות',כמו שהשוטר אמר לי לעשות.לא שמתי את הפאלפון שלי כי המצלמה תחזיק מהעמד הרבה יותר זמן והאיכות בה יותר טובה.חוץ מזה,הפאלפון יכול לצלצל פתאום וזה יגמר בזה שאני אמצא את עצמי עמוק עמוק מתחת לפני האדמה.
עכשיו רק נותר לי לחכות לזה שהמלצמה תקלוט את 'אמא' בפעולה ואני אהיה חופשיה.
תגיבו ותדרגו!!!


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך