•הסוד• (1D) – פרק 1

״את מאומצת.״ אמרה לי לורה.
מאומצת? מה זאת אומרת?

באותו הזמן הזה,התיישבתי מול לורה.
אפשר לקרוא לה הבדקנית או חברה.
אבל היא לא תשקר לי..לא.

״מ-מה? את בטוחה? זה מה שיצא מהבדיקות?״ שאלתי המומה,לא רציתי לחשוב על זה.

אני פאקינג בת 20 וזה מה שקורה עכשיו.

״הבדיקות לא עזרו,מותק. קיבלנו את המסמכים מהמאמצים שלך.״ היא אמרה בקול מעצבן.

״את מתכוונת אמא שלי דאינה ורוברט? הם בכלל לא בארץ.״ זה לא יכול להיות.

״תתפלאי אבל הם כן..״ היא אמרה וחייכתי חיוך מוזר.

מה? הם לא מספרים לי כלום?
ואז נזכרתי ברגע הזה שהם סיפרו לנו שאנחנו מאומצות..

*פלאשבק*

אז..רק הייתי בת 15,ילדה פשוטה ותמימה.

״חומד..אנחנו צריכים לספר לך ולאלי משהו..כדי שתשבו.״ אמרה אמא.

החזקתי את ידה של אלי והתיישבנו ביחד על הספה.

״בבקשה,אל תכעסו עלינו!״ היא אמרה.

״נו! תספרו כבר!״ התעצבנה אלי.

״אתן מאומצות..כל אחד ממשפחה אחרת.״
אמר אבא.

מאומצות,מה זה?

״מה זה?״ שאלה אלי.

״אנחנו לא ההורים שלכם האמיתים,לא ילדנו אותכן…״ הסביר אבא ואז התחלתי להבין.

אבל מי המשפחה האמיתית שלי?

״אתה יודע איפה הם נמצאים?״ שאלתי אותו.

הוא הנהנן לשלילה, ״אבל הכי חשוב שאנחנו עכשיו משפחה!״ הוא אמר וחיבק אותנו חיבוק קבוצתי יחד עם אמא.

עד אז זה לא עיניין אותי..אבל עכשיו זה הדבר שאני הכי רוצה לגלות.

*סוף פלאשבק*

״אשלי! את מוכנה להתרכז קצת?״ שאלה איתי לורה.

ניערתי את ראשי והכנתי את התיק שלי בצד.
״כן,לורה. אני רק….נזכרתי במשהו לא חשוב.״

״ובכן,בינתיים אני לא יודעת מי ההורים הביולוגים שלך..אבל בימים הקרובים אני אנסה למצוא.״. היא אמרה וחייכה לבסוף.

״תודה לורה! על הכל..באמת את מדהימה.״ אמרתי ונתתי לה חיבוק מעודד,לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהמשרד שלה.

***

נכנסתי לדירה שלי והתיישבתי על הספה,פתחתי את הטלוויזיה.

התלבטתי עם להתקשר לדאינה ורוברט..אני תוהה למה הם לא התקשרו לספר לי..עבר כבר כמעט חצי שנה שלא נפגשנו או דיברנו.

החלטתי לעשות זאת.
״הלו?״ שמעתי את קולה של גברת דאינה.

״היי דאינה..זאת אשלי.״ אמרתי בעדינות.

״אשלי! כמה טוב לשמוע ממך,את בסדר? את מסתדרת?״ היא שאלה.

״לפני כמה שעות גיליתי שזה נכון..אני מאומצת..הם הולכים לחפש את המשפחה הביולוגית שלי..״ סיפרתי לה.

״הא..בסדר.״ המילה היחידה שהיא אמרה.

״אני רק רציתי לשאול, לורה סיפרה לי שחזרתם לפני כמה ימים לקליפורניה! למה לא סיפרתם לי?״

״א-אה אשלי,אנחנו באמת חייבים לזוז,תתקשרי בפעם אחרת חומד! להתראות.״ היא אמרה במהירות וניתקה.

ברצינות? זה היחס שאני מקבלת? למה לעזאזל הם אימצו אותי אם גם ככה הם מתרחקים ממני עכשיו?

אלי! אולי היא תוכל…- היא עסוקה.

נחכה ונראה.