The Undercover Nerd-סיפור מתורגם על הארי סטיילס-פרק 14

פרק 14

"פאק" מלמלתי. מה היא עושה פה?

העיניים שלי התרחבו ובלעתי את הרוק שבפי. זה לא יכול להיות אמיתי נכון? האם היא שקרה כל הזמן הזה? האם היא יודעת שאני הארי סטיילס? האם היא חושבת ש'אחי' הוא הארי סטיילס? עדיף שהיא לא תזהה אותי עכשיו למרות שאני לא יודע מה היא עושה פה.

כדי להיות בטוח הצצתי לקהל שוב פעם. כן זאת לונדון….שיט….

הסתכלתי על הבנים. הם שמו לב להבעה המוטרדת שלי והסתכלו עליי. התקרבתי לנייל שישב בכסא שלידי ולחשתי באוזנו.

"אחת מהבנות בקהל היא מהאוניברסיטה שלי" לחשתי לו ועיניו נפתחו לרווחה.

הוא אמר את זה לשאר הבנים והם הסתכלו עליי. הרמתי את כתפיי. מה לעשות? אולי אני פשוט אעמיד פנים שאני לא מכיר אותה? כן זה הפתרון הכי טוב.

נייל התחיל לנגן בגיטרה והמעריצים ישר שלפו את הפלאפונים והמצלמות שלהם. זה היה ים של אורות. המראה נתן לנו צמרמורות. זה לא ייאמן כמה אנשים תמכו בחלום שלנו…המעריצים שלנו שאכזבתי עם ההתנהגות שלי בזמן האחרון. אבל אחת שישבה בקהל תמכה בי גם מבחינות אחרות גם כשהתעלמתי ממנה, היו לי משקפיים של בוב ספוג והבגדים שלי נראו נורא. לונדון תמיד הייתה שם בשבילי.

היא אף פעם לא אמרה לי שהיא מעריצה אותנו. אולי זה היה הסוד שלה ולא חיפשתי מספיק בחדר שלה כדי למצוא פוסטרים? או שזו רק אי הבנה אחת גדולה? אני מתכוון שהיא הייתה מזהה את 'אחי' כהארי סטיילס ישר אם היא הייתה מעריצה.

הסתכלתי על לונדון וראיתי שהיא היחידה בקהל שישבה. היא הסתכלה על הרצפה ולפעמים הרימה את מבטה והסתכלה סביבה. זה נראה כאילו היא באה לבד אבל היא לא מתאימה לפה. כאילו הכריחו אותה לבוא.

הייתה לי הרגשה שהבנתי לא נכון ושהיא לא פה מרצונה. השיער החום שלה כיסה את כתפה, עיניה הכחולות נצצו ושפתיה נפתחו מעט. היא הייתה יפה אבל הייתי חייב להתרכז עכשיו בשיר ולא לבהות בה אחרת משהו רע יכול לקרות.

תפסתי אותה מזיזה את רגליה לקצב של "Kiss You". המבט שלה היה עדיין על הרצפה. איכשהו זה שימח אותי כי לא הייתה לנו הזדמנות לקשר עין והיא לא יכלה לזהות אותי.

השיר שלנו הסתיים יותר מהר משחשבתי וכבר היינו צריכים לעזוב את הבמה. הבנים נופפו למעריצים אבל אני רק התרכזתי בלונדון שישר קמה מהכסא שלה ומיהרה ליציאה. היא הלכה לפול שעמד ליד המחסומים ליציאה מהמקום.

עמדתי והסתכלתי על השיחה שלהם. פול הניד את ראשו לשלילה והסתובב להסתכל עליי. כחכחתי בגרוני והתעלמתי מלונדון. פול סימן לי להמשיך ללכת אבל במקום הלכתי לכיוונם.

"אני יכולה ללכת עכשיו? אני לא רוצה להיות פה" לונדון אמרה והפתיעה אותי.

היא התעלמה ממני לגמרי בדיוק כמוני.

"את לא יכולה לצאת עדיין. את חייבת לדבר עם האבטחה. אנחנו אחראים על וואן דיירקשן." פול ענה.

התקרבתי לפול ולחשתי באוזנו. הוא פתח את המחסום ונתן ללונדון לצאת.

"תודה רבה" היא נראתה עצבנית אך שמחה סוף סוף לצאת.

הופתעתי שלא היה לה אכפת שהארי סטיילס כרגע עזר לה. אם זה היה קורה לפני כמה שבועות הייתי כועס עליה.

לשנייה נוצר ביננו קשר עין אבל אז היא הלכה אחרי פול ליציאה. למה היא רוצה לברוח מפה?

עקבתי אחריה במבטי עד שהיא נעלמה. אז הלכתי לכיוון המכונית שלנו. אנחנו נוסעים לנייל. אנחנו עושים ערב בנים ומכינים בשר על האש.

הבנים חיכו לי והשאירו את הדלת פתוחה בשבילי. ישבתי וחשבתי למה פול לא רצה לתת ללונדון לצאת. אולי הוא חשב שהיא רוצה לעקוב אחריי ואחרי הבנים אבל כשלחשתי לו שהיא לא מעריצה הוא נתן לה לצאת.

זה היה ברור שלא היה אכפת לה מההופעה שלנו אפילו שתפסתי אותה מזיזה את רגלה לקצב השיר. פשוט תהיתי למה היא באה להופעה מלכתחילה.

פתאום הפלאפון שלי צלצל בכיס שלי. הוצאתי את הפלאפון מהכיס וראיתי את התמונה של לונדון. עשיתי את זה בלילה שלימדתי אותה פיזיקה. זה הערב ששינה הכל. התחלתי לחבב את לונדון והבנתי שיש למרסל יתרונות.

"היי" אמרתי.

הבנים הסתכלו עליי והבינו שהם צריכים להיות בשקט עכשיו.

"היי מרסל אני יודעת שמאוחר עכשיו אבל בא לך לבוא אליי?" שיט. הערב אצל נייל.

"הכל בסדר?" שאלתי למרות שראיתי אותה לא מזמן.

"כן אבל משעמם לי ואני רוצה להגיד לך משהו. היום היה יום קשה ועסוק." היא אמרה ונאנחה.

"אני יכול לבוא בעשר" אמרתי והסתכלתי על העיר מהחלון.

זה היה מוזר ששם של עיר היה השםשל החברה שלי. אבל זה הפך אותה למיוחדת לפחות בשבילי כי לפניה אף פעם לא שמעתי שלמישהי קוראים לונדון.

"נשמע טוב" יכולתי לשמוע את החיוך שלה "נתראה בקרוב" היא אמרה וניתקה.

"או מה זה הריח הזה?" נייל שאל ועשה פרצוף.

"האם אתה מרגיש את האהבה הלילה" זאין וליאם שרו-אמרו.

"מה? לא" אמרתי "אני לא מאוהב" אמרתי להם ולעצמי. במיוחד לעצמי. כי אני לא הייתי כל כך בטוח.

אני מתכוון לונדון היא חברה טובה או שהיא תהיה בת הזוג המושלמת?