עמוק בלב.. – פרק 3 –

אני ידעתי שאני מכירה אותה. לא זיהיתי אותה אבל אני מכירה אותה.
חששתי מאוד, זה מצב די מלחיץ, אז החלטתי לרדת בתחנה הזאת שבמרכז העיר.
היא ירדה אחרי. אני מפחדת!
המשכתי ללכת כיאילו לא ראיתי אותה, לכיוון הכתובת של הוילה הקטנה. עברתי על קניונים, עברתי ליד אנשים רבים, בשכונה של הבית, אין את זה.
הגעתי לשכונה מהממת, עם וילות גדולות ויפהיפות, חשבתי שטעיתי בכתובת!
"רחוב אנ..אנז.."
"לא חשוב זה זה!"
ממש נידהמתי! השער עשוי זהב, הגינה ענקית, ואני מדמיינת או שיש פה ברכה?!
ניכנסתי דרך השער והכניסה הייתה מדרגות צרות עם ריצפה מעץ והיה גדר כזאת ופינת ישיבה.
זה היה מדהים! פתחתי את הדלת וראיתי סלון ענק! פינה כזאת נוחה לפטפט מעט ואפשר לשבת שם, זה מן חלון שיושבים עליו, רק בלי החלון. היה שם מיטבח ענק ולידו היה בר. פשוט מושלם!
"היי מה אתם עושים כאן?!" צעקתי על כמה אנשים שעמדו עם בגדים מלוכלכים מעבודה.
הם ציחקקו ואז אחד מהם אמר "תירגעי ילדונת, אנחנו שיפצנו את הוילה שלכם, אנחנו רק מתקינים חשמל, מים, דוד וכו'. אחר כך אנחנו ננקה פה ויהיה לכם בית 'מתוקתק' "
"שיהיה" מילמלתי יוי אני מדמיינת או שיש פה סוג של אינטרקום בכל הבית?!
ועליתי מהר לקומה השניה.
היו שם המון חדרים וכניראה שאחד מהם שלי.
פתחתי את הדלתות וישר הבנתי, זה החדר שלי!
היה שם פינת ישיבה על החלון, עם נוף לים ולגינה,מיטבח ובר זמין לשרותי מירפסת ענקית עם דלת הזזה ווילון והיה שם פינת ישיבה! ונוף לים! זה מדהים!
היה שם כל מה שילדה צריכה! והיה שם עוד דלת. מיהרתי ליפתוח אותה!
"אה!!!!!"
סוויטה מפנקת! היה שם אמבטיה יפה, ושולחן עם כורסאות כאלה, וכיור מעוצב, סוויטה חלומית!
והיה שם עוד דלת אבל שם היה כבר אסלה. כניראה כי זה היה משבש את היופי פה.
יצאתי מהחדר ופתחתי עוד אחד, חדר אורחים.
עוד אחד, אבא שלי.
עוד אחד, סיפרייה.
עוד אחד, חדר עבודה.
טוב יכלתי לספר לכם עוד שעות, אבל אבא שלי הגיע.
"אבא!" אמרתי תוך כדי שאני יורדת במדרגות. קפצתי עליו בחיבוק!
הוא ציחחק. "יללאה מתוקה בואי נמהר אין לנו את כל היום.
יצאנו לקנות רהיטים ושגמרנו את הקניות הזמנו הובלה שתסדר אותם בבית.
ולכנו לבחור בית ספר!