הצלקות של אלזה- פרק 1

הדבר היחיד שלג´ק לא היה- זאת אומרת, הדבר היחיד שג´ק פרוסט הרגיש בחסרונו, חוץ מחום, ואוכל, וקיץ…. כן. זו הייתה משפחה.
הוא התעורר מתוך סיוט נושן, שתקף אותו לעיתים קרובות. הוא התפתל במיטה, מנסה להתנער מהתחושה המעצבנת בבטן, שתמיד הייתה לו אחרי סיוט, כאילו זה באמת קרה והוא מתוח, בכוננות לקפוץ ולהקפיא מישהו, אבל הוא לא הצליח. משהו פשוט אחז לו בבטן כמו אגרוף.
"היי, טירון" הוא שמע קול עבה, נמוך ומטלטל, קול שבו זמנית הזכיר לו את הילדות המחורבנת שהייתה לו. מאותו רגע הוא ידע במאת האחוזים שזה הולך להיות יום עצוב ומלא בזכרונות שיעשו לו בחילה.
"מה אתה רוצה, סנטה" הוא מלמל, סידר את שמיכתו וניסה להעמיד פני ישן.
"אל תעשה לי עכשיו סצנות, קום קום כבר. אני ראיתי אותך מתפתל לפני רגע. זו לא חוכמה לעבוד על מפקד. ועוד יותר לא חוכמה לא להצליח לעבוד עליי" הוא גיחך במין גאווה. כמה שסנטה היה גדול, חסר שליטה, ובעל קול נמוך. הייתה בו נשמת ילד קטן. הוא היה טוב לבריות ורצה להגן על האהובים לו בדרך הכי פשוטה שיש. אבל דבר אחד הפריע לג´ק בילד הזה- הוא פשוט אהב לתת פקודות.
ג´ק נאנח.
"אני לא מנסה לעבוד עלייך, ואתה לא מפקד, סנטה." הוא נשף אוויר קריר על הכרית, ויצר ציור יפהייפה של פרחיי קרח עדינים. הוא שמע את סנטה מתחיל להתרחק ואמר "תראה עד כמה אני חולה! אני מצייר פרחים!"ואז הוסיף בשקט "תרד לי מהגב".
"ניסית את זה כבר פעם! לא עובד עליי!" הוא צעק מהמסדרון, וטרק את דלת העץ המחוספס בצעקה "עוד 10 ארוחת בוקר, טירון!". ג´ק נשבע ששמע את סנטה מגחך עוד הרבה מאוד זמן.
הוא ירד ממיטתו בקפיצה עצבנית, משהו בבטן שחרר אותו, הוא תפס במקל שלו, ניער את השלג הנעים משרוולי הסוודר הכחול שלו, פרע את שיערו (הוא אף פעם לא הסתרק!) ויצא מהחדר, מסטול ועייף.
"תקשיב" אמר לו ארנב הפסחא בעוד ג´ק בולע חבילת אוריאו שלקח מהשולחן בחדר האוכל"מישהי הגיעה לכאן. ג´ינג´ית, חמודה כזו, נורא נורא לחוצה" ארנב הפסחא לקח לעצמו חתיכת לחם עם ריבת תותים. "ונשואה".
"איך אתה יודע?" המהם ג´ק, לא באמת מתעניין. הוא רק רצה שהיום הזה יעבור. הבחילה אחזה בו שוב, והוא אמוד רצה להקיא על ארנב הפסחא.
"היא בהריון"
"אה.. לא שמעת על ילדים בימינו?"
"סתם את הפה הקפוא שלך, ילד" הוא דחף אל פיו עוד פרוסת לחם עם ריבה ודחף את ג´ק במין מחווה חברית. "הנה היא" הוא הצביע אל עבר הדלת של חדר האוכל "תיגש אליה, היא חיפשה אותך!" הוא גיחך בבוז.
"אותי?" שאל ג´ק בפה מלא בהפתעה ואוריאו.
"כן, כן אותך ילד. נו, לך אלייה, דפוק" הוא דחף את ג´ק אל עבר הדלת האדומה. ככול שג´ק התקרב אלייה יותר ככה היא נראתה לו יותר מוכרת. שתיי צמות כתומות- ערמוניות, משופ מה הוא זכר אותם בהירות הרבה יותר, ובצד הימני של השיר נפרש, על המצע הערמוני, פס לבנבן בקרח, שהעביר בג´ק פרוסט חיוך וצמרמורת גם יחד. היא לבשה שמלת חורף שנראתה מפוארת, וגם טוב עלייה, והבליטה לה בטן עגולה עם פופיק בולט. היא החזיקה ביד אחת רצועה של כלב, ובידה השניה אחזה ב… איש שלג?!
"את מחזיקה ידים עם איש שלג" אמר לה ג´ק ברגע בהתקרב אלייה מספיק. משהו בנמשים שלה גרם לו לצחוק. הוא מכיר אותה, ללא ספק.
"כן, תודה באמת ג´ק. " היא נאנחה."אני יודעת שזה לא בדיוק הזמן, אבל.. יש מצב שנצא החוצה ונדבר?"
"על מה..?" ג´ק פרוסט תהה על מה מדובר בעודו בולע על אחרוני פירורי האוריאו.
"על אחותי, אלזה".