סיפור חיי-פאנפיק-פרק 17.4-קרול-מוקדש לuta

לאחר עשר שנים שקרול, מאר ואדם היו בכלא של גזע הקרי, הם למדו את שפתם לגמרי, הם גילו שבמשך שהותם בחלל גופם לא התבגר כמעט, כאילו היו שם שנה שלמה. קרול התאהבה במאר והוא בה, הפרידו בינה לבין אדם לאחר השנה הראשונה.
"היום זה היום" אמר מאר לאחר שתיקה שהייתה בתא,
"היום למה?" שאל קרול והיתישבה לידו,
"היום הם יהפכו אותך לקרית, לאחת ממנו, רק ליותר חזקה" הוא הרכין את ראשו,
"אני אהיה בסדר, אני לא אהיה בצד שלהם" היא ניסת להרגיע,
"אין לך בררה, הם יהפנטו אותך בעזרת חומר שיזריקו לך" הוא חיבק אותה. שלושה שומרים נכנסו לתא, הם הוציאו אותה בכוח והשאירו את מאר בפנים ונעלו חזרה,
"אני לא אתן להם" היא קראה לעברו כשהם גררו אותה, היא ניסת להתנגד אך ללא הצלחה, הם כבלו אותה למיתת ברזל בעזרת מתכות ועל המיתה לידה היה אדם,
"אדם?" היא שמחה לראות אותו, אך קיוותה שזה יהיה בסיטואציה* פחות מפחידה. שומרים, מדענים ועוד עשרות חייזרים התאספו מסביבם, לקרול ניגש מדען אם שתיי מזרקים בידו,
"אפשר להתחיל" קרא קול אך קרול לא זיההתה בדיוק מאיפה, אותו אחד שעמד לידה קירב אליהה את המזרק, חומר צהוב זוהר היה בתוכו, עורו היה ירוק עמום ושיערו היה אפור, צורתו היתה כשל אדם, היה נראה שהוא נהנה מהעיניין, הוא הזריק את החומר בכף ידה של קרול ולאחר מכן שלף עוד אחד והזריק בכף ידה השניה, הוא הוציא בקבוק קטן וטיפטף ממנו חומר על גב רגלה הימנית ועל שאר רגלה השמאלית, החומר שרף והיא צרחה מכאב, הוא חייך למראה סיבלה.
"עכשיו תזריקו לה את ההיפנוט!" קרא הקול ממקודם, קרול הרגישה שעינהה שורפות, לכמה שניות היא ראתה שחור ולאחר מכן היא ראתה הכל ברור מאי פעם, היא הסתכלה על מיתת המתכת שהחזירה את הישתקפותה, עינייה היו לבנות לגמרי, ללא זכר לאישונים או צבע,
"מה עשיתם לי?!" היא זעקה והמדען מעליה רק צחק,
"זה יותר מידי נסיוב!" קרא קול אחר. קרול הרגישה שהיא מתחזקת, היא הריגשה את האנרגיה בגופה, כך גם אדם לידה שהשתחרר מהכבלים, היא שברה את המתכות, היא רצה למאר בשיא המהירות בזמן שאדם נאבק בקרי,
"מה קורה לי?" היא שאלה את מאר בבהלה,
"את הופכת לקרי האולטימטיבית, תצמידי את רגל שמאל לימין ותרימי אותה!" הוא ציווה, קרול עשתה כדבריו והתחילה לרחף באוויר,
"עכשיו עופי מכאו!" הוא ציווה,
"אבל מה איתך?" היא ישרה את רגלה ונחתה על רצפת המתכת,
"אני לא חשוב…" הוא רץ לקצה התא שלו ולחק משם חבילה, הוא דחף את החבילה בכוח לידיה, "עופי!" הוא קרא, קרולן עפה משם במהירות לאדם, "קפטן מארוול!" הוא קרה אחריה, היא לא הבינה למה הוא מתכוון אך לא היה לה זמן לחשוב על זה, היא חייבת לעזור לאדם!
היא עפה לידו,
"איך את עושה את זה?" הוא שאל אותה, ידיו זהרות בצהוב, יריות אנרגיה** פגעו בו ולאחר מכן יצאו אותן יריות מידיו,
"איך אתה עושה את זה?" היא ניסת לחקות את תנועותיו ויריות צהובות יצאו גם מידיה, "תעוף כמוני!" היא ציוות והוא עף גם כן, "עכשיו בוא!" היא ציוות וגררה אותו דרך ידו, "אתה תעוף מכאן ואני אחלץ את מאר!" היא ציוות אך לפני שהספיקה לזוז נשמע פיצוץ, לאחר מכן עוד אחד ועוד אחד עד שכבר חצי מהבסיס הושמד, אדם תפס בידה ומשך אותה לכיוון כדור הארץ, הבסיס התפוץ לגמרי כשהם היו במרחק גדול יחסית ממנו,
"מאר!" קרול קראה, אך היא לא בכתה,
"חייבים לחזור לכדור הארץ" אדם שם את ידו עליה.
שתייהם המשיכו לעוף, החבילה עדיין בידיה של קרול,
"מה זה?" אדם שאל אחרי כשעה של טיסה במהירות גבוהה,
"לא יודעת, מאר הביא לי את זה" היא ענתה והסתכלה על החבילה, הם פתחו אותה בעדינות ובתוכה היה בד אדם, קרול הוציא אותו וראתה שזו חליפה, היא הייתה אדומה לגמרי וסמל כוכב היה על החזה,
"קפטן מארוול" קרול לחשה,
"מה?" אדם שאל והעביר את ידו על החליפה,
"זה, החליפה של מאר, מאר-וול***, זה השם המלא שלו" היא הורידה את ראשה,
"תראי!" אדם קרא והצביע בידו לכיוון סוג של ספינת אוויר מוזרה, היא הייתה שטוחה יחסית וגדולה מאוד ושחורה לגמרי, סמל נשר לבן היה עליה,
"שיל"ד!" קראו שתייהם ועפו אליה במהירות, בתוך הספינה היה אדם בעל עור כהה ורטיה על עינו שנראה שהיה המפקד, 'ניק פיורי' היה כתוב על התג שעל חולצתו 'מנכ"ל' היה כתוב מתחת לשמו. כשהגיעו לכדור הארץ התיצב מולם אדם בחליפת שריון אדומה וצהובה, גובהו היה כשל אדם בגיל השלושים לחיו,
"היי, אני טוני" הוא ניגש אליהן ושלח את ידו ללחוץ את ידה,
"קרול דנברס" היא לחצה את ידו, החליפה היתה עליה,
"גיבורת על חדשה הא?" הוא הסתכל על חליפתה, "מה השם שלך?" הוא שאל
"מארוול, מיס מארוול" היא חייכה לאדם שעמד לידה,
"טוב, ברוכים הבאים לעיר ניו יורק" טוני חייך ועף משם במהירות.