know it all
מה שמגי ניגנה בפארק: https://www.youtube.com/watch?v=Q4EGGqk-pXo השמלה של מגי: http://www.queeniebridesmaid.co.uk/images/product/best-blue-green-bridesmaid-dress-bnnaj0059-6783-6.jpg

עכשיו התור לאהבה- הארי סטיילס ~ פרק 2

know it all 28/04/2015 961 צפיות 2 תגובות
מה שמגי ניגנה בפארק: https://www.youtube.com/watch?v=Q4EGGqk-pXo השמלה של מגי: http://www.queeniebridesmaid.co.uk/images/product/best-blue-green-bridesmaid-dress-bnnaj0059-6783-6.jpg

חייכתי אל האדם שהסתכל עליי חיוך עדין ולא חושש, למרות שאין לי מושג מי הוא- הוא אנגלי, חלק מהעם שאני צריכה לדאוג לו.
הוצאתי את המפוחית מהכיס 'רק שיר אחד ואני זזה' הודעתי לג'ני.

נקודת מבט של הארי:
אל חבורת הנגנים הגיעה בחורה חדשה, אחת הבנות ששרה מבין הנגנים קראה לה מרחוק והם דיברו קצת וצחקו.
לא יכולתי להוריד את העיניים ממנה, היא היתה מהפנטת וכנראה שמה לב שאני בוהה בה קצת..
לואי נתן לי אגרוף קצת בכתף והסתיר את שנינו עם העיתון, 'לך תגיד לה שלום ותנגב את הריר כבר' אמר בלחש. העברתי את ידי על הסנטר , ידעתי שהוא צוחק עליי אבל רציתי להיות בטוח וזה גרם ללואי להתפוצץ מצחוק. 'שקט, לואיי, מה? ללכת אליה?' שאלתי מהופנט מהמראה שלה צוחקת כשקרני השמש מתנפצות על הפנים המשורטטות שלה כאילו יוצאה מחלום.
'מי תדחה את הארי סטיילס האגדי?' אמר לואי והתחיל לבהות בה גם 'היא מוכרת לי..' אמר בשקט.
'מוכרת לך?!' ישר פניתי אליו 'מאיפה? אל תגיד שיצאתם!' שאלתי אותו בלחץ.
'לא, לא' אמר לואי 'לא מוכרת ככה.. אבל אני בטוח שראיתי את הפנים שלה איפה שהוא.. אני לא נזכר..' אמר לואי מתאמץ לפצח מאיפה הוא מכיר את הבחורה.
המשכתי להסתכל על הבחורה, היא התיישבה על הרצפה והוציאה מפוחית.
'מה? היא קבצנית?' שאלתי את לואי מקווה לתשובה שלילית. בדרך כלל אני לא כזה חסר טקט, אבל לואי הוא החבר הכי טוב שלי ולכן אני פתוח בפניו ממש כמו ספר.
הנערה הסתכלה לי בעיניים וחייכה חיוך קטן, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים למרות שאני עם עיתון גדול ומשקפי שמש וגם היא עם משקפי שמש וכובע.
היא התחילה לנגן במפוחית שלה ולגמריי הייתי מהופנט, (קישור ברציתי להוסיף) התחברתי עם כל צליל ותו וכשהיא פתחה את הפה ושרה.. ואוו.. אם אני לא אלך לדבר איתה אני לגמריי מטומטם.
הנערה סיימה לנגן וקמה והלכה. רגע מה קרה פה עכשיו?הכנראה אני באמת מטומטם..
למזלי לואי העיר אותי מהשוק של חיי ודחף אותי מהספסל, ברגע שעשה את זה שנינו נגלנו לכל הפארק והנגנית ממול ישר רצה אלינו. אני ברחתי משם ישר לחפש את הבחורה שנעלמה לי, שהפנטה אותי והשארתי את לואי עם המעריצה מאחורה.
הסתובבתי בפארק רבע שעה, לא מצאתי אותה.. התחלתי להתייאש וכעסתי על עצמי שלא הלכתי לדבר איתה מוקדם יותר.. לא חשבתי שהיא תברח ככה!
התיישבתי על הדשא ונשענתי עם הגב לאחור בשכיבה באמצע הדשא ופתאום הרגשתי בעיטה חזקה ונפילה על החזה שלי. 'אעעהה!!!' צעקה הנערה
'וואו אני כלכך מצטער, לא חשבתי כשנשכבתי ככה!' אמרתי מהר בהתנצלות, עזרתי לנערה לקום וקמתי אחריה נעמד מולה. 'את'.
'אתה.. אתה מכיר אותי?' אמרה בחשש. 'את.. ניגנת במפוחית.. קודם.. נכון..?' שאלתי בחשש שאולי טעיתי.
חיוך גדול נפרש על פניה 'כן, זאת אני'. 'באמת שזה היה מדהים לא הצלחתי להוריד את העיניים' אמרתי בחיוך ורק אז קלטתי מה אמרתי..
'פיוו, כבר חשבתי שאתה איזה סוטה שרוצה לרצוח אותי' אמרה צוחקת. איזה צחוק יפייפה..
צחקתי מובך, מובך? אני? רגע..
'אני הארי' אמרתי מוריד את משקפי השמש, מחכה לצרחות של מעריצה כמו החברה שלה שעדיין לא עזבה את לואי. הנערה חייכה אליי 'גם לאח שלי קוראים הארי'
'את לא מכירה אותי?' שאלתי קצת מותפע 'אוי אני מצטערת נורא.. כבר נפגשנו?' הנערה שאלה בפרצוף מתנצל.
'לא.. כנראה שלא.. אז מי את?' שאלתי, עדיף שלא תדע מי אני, סיכמתי לעצמי..
לנערה ירד החיוך מהפנים והרכינה מבט, 'מגי' בטח ביישנית, חמודה
באותה שניה הגיעו אליי לואי, ליאם, נייל וליאם והתחילו לספר לי איך פספסתי שמעריצה ניסתה לתלוש לליאם את האוזן.. הפסקתי להקשיב מהר מאוד..
'תגידי, מגי, את מכאן? מלונדון?' שאלתי אותה, מגי הרימה חזרה את החיוך מסדרת את משקפי השמש על האף.
'כן, כאן נולדתי. אתה מפה?' שאלה חזרה 'הוא מהולמס צ'אפל' ענה לה ליאם משפשף את האוזן שלו 'ואנחנו דיי צריכים ללכת אז אני אזרז תהליכים.. הוא יכול את המספר שלך?'
'ליאאם!!' צעקתי עליו, נהייתי אדום כמו עגבנייה ויריתי אליו מבטי אש.
ראיתי שמגי מצחקקת קצת ופניתי אליה, 'אז מה את אומרת? תתני לי רק כדי שהבנים לא יחמירו? בכייף הייתי נשאר כאן איתך פשוט אנחנו צריכים ללכת לאיזה טקס מעצבן..'
'כן! כי הפעם אסור לאחר!' אמר זאין במבט מאשים אל נייל
'מה אני עשיתי עכשיו?' שאל נייל והתחיל לכפכף את זאין כשליאם מפריד בניהם ולואי מצלם..
'אז אתם תמיד מאחרים לטקסים?' שאלה מגי צוחקת מהמחזה שרואה מולה
'ככה אנחנו, וואן דיירקשן משתדלים להגיע בזמן, תאמיני לי.. אבל מישהו תמיד צריך לאכול בדיוק ברגע שרוצים לצאת! אהמ נייל!' אמר זאין שוב אל נייל, נייל התחיל לרדוף אחרי זאין ואחריהם ליאם ולואי שמצלם וצוחק בקול.
נשארתי לבד עם מגי, סוף סוף
'אז וואן דיירקשן אמרתם?' שאלה מגי , 'באמת לא זיהית?' שאלתי אותה בוחן את תגובתה.
מגי התחילה לצחוק 'מי שמדבר על לזהות!!' לחשה, אבל שמעתי אותה. לא הבנתי והתחלתי לשאול אותה 'מה התכוו..' וצעקה קטעה אותי.
'הארייי לעזאזל כבר 4! אנחנו חייבים לעוף מפה פול רותח!' צעק לואי בפחד מנתק את שיחת הטלפון שלו.
באותה שניה מגי נלחצה לגמריי 'ארבע אמרת?! ווואו אני חייבת ללכת !!' אמרה מגי והתחילה ללכת מהר חוצה את הגן.
'רגעע מגי! אני אפגוש אותך שוב?' שאלתי בלחץ מכך שאאבד את הבחורה שהפנטה אותי וגרמה לי להרגיש פרפרים סתם ככה.
'אני בטוחה שניפגש שוב לארי' אמרה וברחה משם, השאירה אותי עומד בוהה בה נעלמת במרחק.

נקודת המבט של מגי:
התגנבתי מהר למטבח חזרה ומשם במהירות לחדר שלי, הדלקתי את המים במקלחת ושמעתי דפיקות על הדלת, 'אני מתקלחת!' צעקתי לדלת. 'מרגרט אני יודעת שעכשיו הגעת! איפה היית?!' צעקה מהצד השני סבתא. אוי לא.. חשבתי לעצמי..
'אמ.. סבתא אני בדיוק באמצע פה אני אחשוב על תירוץ ואחזור אלייך'..
'לפחות זאת תשובה דיפלומטית' אמרה סבתא 'תהיי מוכנה לפני 5 וג'יימס יקח אותך, אני יוצאת עכשיו' כן זאת סבתא שלי, המלכה .. העיקר שעניתי כמו דיפלומטית ונפתר העניין..
לבשתי שמלה ארוכה בצבע תכלת בהיר (קישור ברציתי להוסיף) וסידרתי את השיער חום בלונד שלי בתסרוקת פשוטה ויצאתי אל ג'יימס הנהג.
הגעתי לטקס כמה דקות אחרי סבתא מלווה בכמות מגוחכת של שומרים, הצלמים ניסו לתפוס תמונה או מילה שלי אבל בגלל העומס לא יכולתי לעצור גם אם רציתי. לא הצתלמתי כבר כמעט שנה ודיי התגעגעתי לזה, אז עצרתי בכל זאת וילדה קטנה ניגשה אליי לבקש חתימה, 'לא עשיתי שום דבר מיוחד מתוקה.. אל תבקשי ממני חתימה' אמרתי לה ואל אמא שלה, היא בכל זאת התעקשה ונתתי לה לא מרצון והלכתי ישר משם למושב שלי.
הגעתי ונתתי נשיקה לסבתא להראות לה שהגעתי ואפילו בזמן, 'את ניראית נהדר יקירה' אמרה סבתא.
הטקס החל בכמה נאומים, סבתא דיברה, פול מקרטני מהביטלס שר ואז עלו על משאית שנסעה במעגלים בתוספת עשרות רקדנים וואן דיירקשן ושרו "'what makes you beautiful"
כשהמשאית הגיעה מול התא המלכותי שלנו יכולתי להשבע שראיתי את לארי מאבד את המילים של השיר, הוא שכח לגמריי את הסולו שלו בסוף, השקט שהוא צריך לשיר לאחת הרקדניות. הוא בהה בי ובחן אותי ואני רק חייכתי אליו וצחקתי קצת.
סבתא התחילה לנוע בכיסא והוא שם לב לזה וניסה להתרכז חזרה בשירה ולא כלכך הצליח
'פעם ראשונה שהוא רואה את משפחת המלוכה?' שאלה סבתא
'כנראה שכן סבתא..' עניתי לה בטוחה שזה לא הדבר שהוציא אותו מריכוז לחלוטין.
במשך כל השיר לארי לא הוריד ממני את העיניים, הם נגנו רק שיר אחד וירדו מהבמה והטקס המשיך. 'אני יוצאת לשירותים, אני כבר אחזור' הודעתי לסבתא וסירבתי לקחת איתי שומר 'זה רק לרגע..'
כנראה כשקמתי ממקומי לארי שם לב שקמתי ובא לכיוון מאחורי הקלעים גם, טוב זאת היתה המטרה של זה שקמתי..
הגעתי למאחורי הקלעים והוא כבר חיכה לי שם מתקרב אליי במהירות.
'הנסיכה' אמר וקד קידה קטנה, 'קום אידיוט' אמרתי לו והקמתי אותו מהר לפני שכולם יתחילו להשתחוות .
'אני.. אני לא מאמין! איך לא סיפרת לי' שאל לארי בתסכול. 'לארי אתה ברצינות חושב שזה נורמלי שפגשת את הנסיכה בפארק?' שאלתי אותו בצחוק
'לא.. וזה הארי זוכרת? לא לארי' 'כן, זוכרת..' עניתי מצחקקת. 'אז כדאי שנחזור' אמרתי להארי מפנה את דרכי לדרך חזרה
'מגי דיי לשחק אותה קשה להשגה, מה עם המספר שלך שביקשתי עוד בצהריים?' שאל הארי במהירות
'הארי.. אני לא משחקת אותה.. אצל הנסיכה.. הכל קשה להשגה.. אז באמת לא כדאי שתכנס לזה' אמרתי מרכינה את ראשי.
הארי הרים את ראשי עם ידו הגדולה והמחוספסת והתקרב לנשיקה
לפתע הגיע שומר הראש של סבתא ודחף את הארי ממני 'פעם אחרונה שאתה נוגע בנסיכה! הוד רוממותך הילד פגע בך? את בסדר?' אמר בטון קשה
'לא רון, אתה יכול ללכת עכשיו הכל בסדר, בבקשה.' אמרתי במבוכה 'אבל הוד רוממותך.. הגברת המלכה מבקשת שתבואי חזרה למושבים' אמר רון, 'אני כבר אגיע, תודה רון' אמרתי בשקט 'סליחה הארי… אני רואה שאתה מתחיל להבין את המצב כאן..'
'מגי אפשר את המספר שלך? נקח את זה לאט לאט, נהיה ידידים. אני רק רוצה לשמור איתך על קשר. בבקשה הוד רוממותך'
'שתווק, אל תקרא לי ככה' צחקתי ממנו והבאתי לו את המספר ונתתי לו נשיקה בלחי לפני שחזרתי למושבים


תגובות (2)

תמשיכי

28/04/2015 08:34

תמשיכי ממש יפה

28/04/2015 15:25
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך