?THE ALICE
זהו אחד הסיפורים ההזויים שכתבתי מעודי, עם זאת, זהו סיפור שאני גאה בו מאוד. אני לא אוהבת לכתוב על מוות או עינויים, אבל תמיד יש פעם ראשונה.. ברגע זה, אני במצב עגום מאוד, אבל לא כמו זה של וולי. בשונה מהגיבורה של הקטע שלי, אני לא חווה התעללות פיזית, אני חווה יחס מאוד "מיוחד" מאלה שנהגו לקרוא לעצמם "החברים שלי". אני אשמח לקבל עצות על המצב שלי מפי אלו שגם הם חוו/חויים יחס כזה, וכמובן, ביקורות על הקטע שלי.

משאלת מוות

?THE ALICE 01/11/2015 936 צפיות 5 תגובות
זהו אחד הסיפורים ההזויים שכתבתי מעודי, עם זאת, זהו סיפור שאני גאה בו מאוד. אני לא אוהבת לכתוב על מוות או עינויים, אבל תמיד יש פעם ראשונה.. ברגע זה, אני במצב עגום מאוד, אבל לא כמו זה של וולי. בשונה מהגיבורה של הקטע שלי, אני לא חווה התעללות פיזית, אני חווה יחס מאוד "מיוחד" מאלה שנהגו לקרוא לעצמם "החברים שלי". אני אשמח לקבל עצות על המצב שלי מפי אלו שגם הם חוו/חויים יחס כזה, וכמובן, ביקורות על הקטע שלי.

בקשתה האחרונה של וולי נפלטה מגרונה כאילו הייתה דבר סטנדרטי ורגיל שאומרים בכל יום. קולה היה חלק, כמעט רגיל, וביתחשב למצבה, יוצא דופן. השלשלאות כבר השאירו סימנים אדמדמים על זרועותיה של וולי, ומתוך צמתה השתלשלו קבוצות שיער רבות. ראשה היה רכון למטה, אבל לא נגע בשולחן העבודה שמתחתיו. היא איבדה את תחושת הזמן, אבל היא לא שכחה מה הכניס אותה למצב העגום הזה מלחתחילה. דבר לא כיסה את הכאב, אבל משהו כיסה את השריטה הגדולה שנפערה בדיוק באמצע כף ידה הלבנה של וולי, היתה זו מטפחת תכולה ועליה כתם אדום גדול- המטפחת שנתן לה פר כדי לספוג את הדם. אצבעותיה הארוכות של וולי אחזו היטב במטפחת ולא הרפו. הן לא הרפו גם כשנודע לה שהיא מסוגלת לכתוב את גורלן של נשמות אבודות, הן לא הרפו גם כש"לוחם הפסגה", לוחם החרב המוכשר ביותר בכל הממלכה חטף את וולי מארמונה, הן לא הרפו גם כאשר נקשרו בשלשלאות עבות, הן לא הרפו גם כשנגזר על וולי לשבת על כיסא בידיים כבולות ולכתוב את גורלו של "לוחם הפסגה", והן לא הרפו גם עכשיו, כשוולי קיבלה את הצעתו של הלוחם: לכתוב או לבקש משאלה אחרונה, ואמרה בקול צלול, "אני רוצה לכתוב את הגורל שלי".. הן לא הרפו גם כשהלוחם הופיע, חתך את השלשלאות והרשה לוולי לכתוב, הן לא הרפו גם כשהלוחם הניף את חרבו, ואז הנחית אותה היישר על גרונה של וולי, הן לא הרפו גם כאשר וולי כתבה, ונתנה לדמעות להרטיב את הקלף..


תגובות (5)

זה יפה. לא הזוי. מציעה לך לא לתת לאחרים להגדיר אותך. להיות לבד זו לא חולשה. זה גם חוזק. כמו שלהיות עם אחרים זה חולשה וחוזק. וכרגע חולשה בשבילך. יש לך משפחה שאוהבת אותך. אולי אחים. ספרים. סרטים. תתמקדי בדברים החיוביים. תצאי קשרים משמעותיים אחרים. וברגע שהם כבר לא יהיו החולשה שלך לא תהיה להם סיבה להשקיע אנרגיה במה שלא זע למרותם. והם… ילכו. עם חברים כאלה מי צריך אויבים. או יחזרו אגב.

01/11/2015 19:59

בכלל לא הזוי! סיפור נפלא שמביע כאב בדרך יצירתית.
הכתיבה טובה ויש הצצה מהעבר שזה טוב מאוד בעיניי.
מסכימה עם אוליב שהגיבה פה מעליי^

01/11/2015 20:14

איפה הזוי? אולי הזוי בשבילך לכתוב על מוות ועינויים אבל בכללי זה פשוט סיפור עצוב.
תקשיבו אי אפשר להיות אופטימיים כשיש לך "חברים". לא משנה במה תתמקד תמיד יהיו ה"חברים"

01/11/2015 22:16

אני חווה מצב דומה יש לי ידידה מאוד טובה ורבנו
ובמשך תקופה ארוכה לא דיברנו ואני לא יודע איך לתקן את הקשר בנינו אני אשמח לתגובה מימך

26/11/2015 10:01

תשמח לתגובה ממני? אושר, אני אאלץ לבקש ממך (שוב) להפסיק עם צורת ההתנהגות הזו. בתקווה שזו הפעם האחרונה שאתה מטריד אותי, או "דוחף את האף" למקומות שבו הוא לא רצוי. מה שאתה עושה לא בסדר. אנחנו לא ידידים טובים, ומעולם לא היינו. אתה מנסה להכריח אותי לתקשר איתך? איני מעוניינת בסחיטה שכזו.. במקרה ואתה מעוניין לדבר איתי בצורה הולמת שמוסכמת על שני הצדדים, אני אדבר איתך. אתה לא מעלה בדעתך כמה מושפלת אני על החדירה לפרטיות שלי. אני מתחננת ממך להפסיק עם זה. בתקווה שתבין ותכבד את בקשותיי, אני אסיים כאן את התלונות שלי.

29/11/2015 20:28
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך