Dark princess
בעיקרון הסיפור את הסיפור הזה אני אמורה להגיש לעבודה בעירברית, אם שמתם לב יש שם מילות קישור, זאת בעצם הייתה אמורה להיות המטרה של העבודה. זה לא משנה. אז בכל מקרה- למרות שהסיפור אמור להיות לעבודה בעיברית, אני מקווה שאהבתם אותו ^^

מהמוות אי אפשר לברוח

Dark princess 08/09/2014 1051 צפיות 4 תגובות
בעיקרון הסיפור את הסיפור הזה אני אמורה להגיש לעבודה בעירברית, אם שמתם לב יש שם מילות קישור, זאת בעצם הייתה אמורה להיות המטרה של העבודה. זה לא משנה. אז בכל מקרה- למרות שהסיפור אמור להיות לעבודה בעיברית, אני מקווה שאהבתם אותו ^^

היא רצה. לא יודעת לאן, אסור לה לעצור, היא יודעת שהיא חייבת לברוח. היא מפלסת דרך בין העצים ורגליה היחפות טופחות על הדשא הרטוב ביער. למרות הדחף העז להסב את מבטה לאחור ולראות אם הוא עדיין שם, היא לא עושה זאת. היא יודעת שזו התאבדות.
היא יודעת שאם היא תעצור הוא יהרוג אותה. היא לא מפחדת למות, היא מפחדת מהדרך שבה היא תמות.
היא מאיצה ומסתתרת מאחורי עץ גבוה בן כמה שנים. ענפיו הארוכים מסתירים את דמותה הזעירה שמסתתרת מאחורי העץ. היא מסדירה את נשימתה, היא יודעת שאסור לה לעצור לזמן רב. הוא ימצא אותה.
מעבר לענפיו הארוכים של העץ הגבוה, בעוד שהשמש מתחילה לשקוע, השמיים יוצרים גוונים כתומים- אדמדמים שנפרסים לכל עבר. בעבר, היא נהגה לצאת עם אחיה הקטן למרפסת כדי לראות את השקיעה, התופעה הנפלאה שהטבע מעניק לנו כל יום.
אך הפעם זה שונה. מהיער, השקיעה נראתה פחות מיוחדת, יותר מאיימת. היא יודעת שהערב מגיע. הלילה קרב. בשל כך, היא עלולה לאבד את הדרך. היא לא תצליח לראות דבר בחושך שיאפוף אותה מכל עבר. לבסוף היא מביטה בשקיעה, על מנת ליהנות בפעם האחרונה מהמחזה הנפלא הזה. היא מתארת לעצמה שזאת תהיה הפעם האחרונה שהיא תזכה לראות את השקיעה.
היא מביטה לצדדים. ולפני שהיא מחליטה אם לצאת או לא, משהו לוכד את מבטה. היא לא צריכה לצמצם את עיניה הירוקות כדי לראות שזה הוא. היא מזהה את גלימתו השחורה שמכסה גופו השלדי, את הברדס השחור שמסתיר את פניו ומשאיר רק מראה של עיניים חסרות חיים, שרוול גלימתו השחור מכסה את ידיו השלדיות האוחזות בחרמש. אותו חרמש שנטל נשמות רבות של אנשים חפים מפשע, שבניהם גם הוריה ואחיה הקטן. לכן היא נשארה יתומה. ללא הורים. ללא אח. ללא בית שיגן עליה מפני חוטף הנשמות, כך הוא נקרא.
אולם אם היא לא הייתה משאירה את חלון חדרה פתוח בליל ירח הדם, זה לא היה קורה. עתה, היא הייתה יושבת במרפסת עם אחיה הקטן והם היו צופים בדממה בשקיעה.
עכשיו היא לא יכולה לברוח, כאשר היא תעשה רק צעד תמים אחד הוא יכול למצוא אותה.
בשעה שהיא עומדת דוממת מאחורי העץ, הוא עומד בקרבת מקום, כמה מטרים לפניה. היא לא יודעת אם הוא מבחין בה, הברדס השחור מכסה את פניו ועיניו החלולות נטולות אישונים, כתוצאה מכך קשה לזהות אם הוא מביט לעברה.
"בסופו של דבר הוא יהיה חייב ללכת." היא לוחשת לעצמה בעידוד.
לרגע האף שלה מעקצץ. היא מרגישה צורך להתעטש, אך ללא ספק הוא עלול לשמוע אותה. אסור לה.
כעבור זמן מה, היא כבר לא יכלה להחזיק מעמד. "רק עיטוש קטנטן." היא לוחשת לעצמה.
והיא מתעטשת.
היא אוחזת בחולצתה הבלויה ומנגבת בה את האף. לפתע אורות אדומים נדלקים לה בראש כאות אזהרה. היא מביטה במקום שבו דמות חוטף הנשמות נמצא, אך הוא איננו.
הוא הלך?
הוא הלך. היא מנסה להסתיר את ההקלה שגועשת בתוכה. אך עדיין משהו לא כל כך מסתדר לה.
ואז היא מסתובבת כדי לברוח. מהר ככל האפשר. הכול קורה כל כך מהר, הדבר הראשון שהיא רואה זה דמות שחורה מוצבת בנוקשות מולה כשהיא מסתובבת.
הדבר האחרון שהיא רואה, בשעה שהיא פולטת צרחה, זה את החרמש הגדול מונף מעליה, אותו חרמש שנטל את נשמתם של הוריה ואחיה. אותו חרמש שמופיע בחלומות שלה כל לילה.

גם בחלום הזה.


תגובות (4)

אהבתי.
היו לך שם פעלים בהווה ועבר.
רצה ומפלסת.
רצה – עבר.
מפלסת – הווה.
פילסתי – עבר.
מדרגת 5~

13/09/2014 23:11

    רצה יכול להיות גם הווה וגם עבר.
    היא רצה לפני חמש דקות
    היא רצה כרגע

    13/09/2014 23:17

    נכון. מסתבר שזה כתוב בהווה. אני בדרך כלל לא שמה לב לזמנים.
    סלחי לי, התעלמי מביקורתי השגוייה.

    13/09/2014 23:24

סיפור מדהים, דירגתי חמש. אני משוכנעת שתקבלי ציון מעולה בעבודה הזו.
כמה אני אוהבת שיש עבודות בבית ספר שנותנות השראה. לא קורה לעיתים קרובות, אבל כל תקרית כזו היא ברכה.

13/09/2014 23:21
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך