מרגו ~פרק 3

ויקטור הוביל את מרגו אל המלתחות והורה לה להתקלח. היא נענתה לכך בשמחה. ויקטור עזב אותה במלתחות ופנה לכיוון כיתתו.
"איזה מן מפלצות אתם?" הוא אמר בקול קר ורווי שנאה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהם התעללו במרגו אבל הפעם הם עברו כל גבול. דם קפא בעורקיה של אמילי. "מי היו האחראיים על המעשה המטורלל הזה?" הוא שאל. מלמולים מבוהלים עברו בין התלמידים. הוא הביט בהם ובקושי עמד בפיתוי לזרוק עליהם שולחן. התלמידים צעדו אחורה והשאירו את ג'יימס, כריסטיאן, איזבל ואמילי חשופים. "בוגדים." סיננה איזבל.
"סתמי, אני מבין שאתם אלה שתכננו את זה?" הוא זרק לעברם מבט נוקשה. אמילי התפתלה באי נוחות. "אין לך הוכחות שאלה אנחנו." אמר כריסטיאן בחיוך חצוף. ויקטור לא התאפק והכניס אגרוף בפרצופו של כריסטיאן. כריסטיאן מעד ונפל.
מלמולים של פחד ומבטי זעזוע עברו בין התלמידים. "עוד התחכמויות?" הפעם הוא צעק. דמו געש באוזניו. "אנחנו עוד נחזור לזה." הוא אמר ועזב את הכיתה.
"כריסטיאן! אתה בסדר?" צנחה אמילי לצידו.
כריסטיאן פרץ בצחוק. "המורה אכל אותה."

ויקטור צעד לכיוון המלתחות וחיכה בחוץ למרגו. מרגו יצאה מהמלתחות חבושה ולבושה במכנסי ג'ינס וגופיה פשוטה. הם החלו לצעוד לכיוון משרד המנהל. "מה קרה שם מרגו?" הוא שאל אותה בעדינות. "הם מפלצות, מגיע להם למות. מוות איטי ואכזרי." צחקה מרגו בקור אוויר ברח מראותיו של ויקטור. "איך את יכולה לומר דבר כזה?" שאל אותה בשקט. היא חייכה עיניה היו אדומות ולא חומות כמו בדרך כלל. חיוכה היה מוזר, אפל ומרושע. "מלאך המוות מרשה לי."
צמרמורת עברה בגופו, והוא התכסה בזיעה קרה העולם סביבם החשיך וקור עז הקיף אותם וריח של מוות היה באוויר וחיוכה של מרגו התרחב. היצור מתחיל לקום, להתעורר ניזון מהשנאה שחשה מרגו. הוא שם את ידיו על כתפיה ובן רגע מרגו חזרה להיות אותה הילדה החמודה שהייתה. היא פרצה בבכי סוף סוף. "למה זה מגיע לי? אני רעה נכון? בגלל זב הם מענישים אותי." התייפחה מרגו.
"את לא רעה בכלל! ההפך הוא הנכון." ליבו נחמץ למראה האומלל של מרגו והוא חיבק אותה. "זה בסדר." הוא לחש.
הם הגיעו למשרד של מנהל בית הספר כריסטופר נאו. כריסטופר כמעט נפל מהכיסא כשראה את כל התחבושות שהיו מוכתמות פה ושם בדם של מרגו. "מה קרה?" הוא שאל, מזועזע.
"התלמידים עשו את זה." אמר ויקטור.
"התלמידים?!" שאל כריסטופר בקול המום.
"כן נאו התלמידים." אמר ויקטור בזעם.
"אני לא מאמין! תעניש אותם כרצונך ועשה זאת במידי לנדורגן." אמר המנהל בקול קודר וקשה. ואז הוא פנה אל מרגו ופניו התרככו. "מרגו חמודה, לכי הביתה. תנוחי ואם את צריכה דבר מה אל תהססי לגשת אליי." הוא אמר בקול רך ועדין. מרגו חייכה ויצאה מהמשרד.