מרגו ~ פרק 8

מתנשפת אליזבת' רצה ברחוב. מסתכלת מדי פעם לאחור. "היא לא עוקבת אחריי…"התנשפה אליזבת' והפנתה את מבטה קדימה. חיוכה של מרגו נמתח מאוזן לאוזן. "לאן את ממהרת חברה?" גיחכה מרגו וסגרה על אליזבת'.
"מרגו את לא רוצה לעשות את זה!" התחננה אליזבת', ברכיה פקו. היא רעדה בפחד. מרגו התקרבה יותר ויותר אל אליזבת'. צעד אחד. שני צעדים. שלושה…קיר. אין דרך מוצא.
"מרגו בואי נדבר על זה." אמרה אליזבת' ובעינייה נקוו דמעות.
"על מה?" שאלה מרגו וליקקה את להב הסכין. זאת כבר לא מרגו. אין סיכוי.
"את כל כך מעוררת רחמים כשאת רועדת ככה…זה כמעט גורם לי לרחם עלייך. אבל רק כמעט." קולה של מרגו היה קר וחד כתער ועל פניה חיוך פסיכותי. הסמטה הייתה חשוכה, הפנס היחיד שהיה בסמטה היה במרחק של כשלושה מטרים מהבנות. הוא הבהב כמבשר רעות וזה גרם לפניה של מרגו להיראות אכזריים יותר. רוח קרה נשבה והעבירה בגבה של אליזבת' צמרמורת. השעה הייתה מאוחרת אף אחד לא יכול להציל את אליזבת' עכשיו. "את יודעת…אני, בתור משהי שהייתה פעם חברה שלך…יכולה לתת לך בקשה אחרונה." חייכה מרגו ועיניה נראו מזוגגות.
"את נהנת מזה? לאיים ולהפחיד אנשים סתם ככה?!" צעקה אליזבת'. לרגע מרגו קפאה במקומה אבל מיד חזרה לעצמה ופרצה בצחוק קר, אכזרי מלא שנאה. "כן. אני נהנת מלראות אנשים שאני שונאת משקשקים מפחד, המלאים בתקווה שאני צוחקת ואז אני שולחת אותם לעולם הבא." אמרה בקול קפוא ונוקשה. אליזבת' נפלה על ברכיה. "מרגו…" מילמלה אליזבת' בניסיון נואש להרוויח זמן, בתקוות שווא שמשהו יעבור ויציל אותה. "טיפשה קטנה, את לא תרוויחי זמן, אז בקשה אחרונה?" דיברה מרגו בשקט. אליזבת' העדיפה שמרגו תצרח, תצעק הכל חוץ מהקול הקר, האפל והמתסכל הזה. רוח קרה פרעה את שערותיהן. "תני לי ללכת!" אמרה אליזבת'.
"מה?" שאלה מרגו בהפתעה.
"זאת הבקשה שלי. תני לי ללכת." אמרה אליזבת' והתרוממה באיטיות לעמידה.
מרגו פינתה את דרכה. "לכי…זאת הבקשה האחרונה נכון? אני מוכרחה לתת לך ללכת, הרי זאת הבטחה שאסור להפר." אמרה מרגו בשקט וזזה מדרכה. אליזבת' צעד אחד, ועוד אחד. בצעד השביעי היא הייתה עם הגב אל מרגו והתכוננה לפתוח בריצה.
"טעות איומה יקירה." אמרה מרגו ותקעה את להב הסכין בגב של אליזבת'. אליזבת' הסתובבה המהירות. הלהב של הסכין הזדקר מהצד השמאלי של החזה שלה. "את הבטחת!" צעקה אליזבת' והחלה להשתעל דם. "גם את הבטחת." אמרה מרגו בקול קר ומרוחק בעודה צופה בחברתה נחנקת על המדרכה מהדם של עצמה. "חבל שלשמור על הידיים שלך את לא כל כך יודעת." אמרה מרגו ובעטה בחברתה הגוססת. "עכשיו את נהנת מהריכולים? מהתעללויות בי?!" שאלה מרגו בקול שונא.
"מרגו…" השתעלה אליזבת' ודם זלג מקצות פיה, ברגע הזה היא ידעה שאלה הם הרגים האחרונים בחייה.
"מוות שמתאים לבוגדת. להתראות." אמרה מרגו ופנתה לכיוון היציאה מהסמטה ולבסוף נעלמה מזווית הראייה של אליזבת'. נאבקת על חייה אליזבת' התקדמה בזחילה אל עבר פנס הרחוב שתחתיו נחנקה לבסוף מהדם של עצמה.
מעכשיו למרגו אין דרך חזרה מהעולם עקוב הדם שבלע אותה.