מרגו ~ פרק 9.

השחר החל לעלות ומרגו הלכה ברחובות מכוסה בדם של אליזבת'. חיוך של עונג טהור מתנוסס על פניה. היא הסתכלה על ידיה, שהיו מכוסות בכפפות פשוטות חד פעמיות לבנות. הכפפות הלבנות ממזמן הפכו אדומות. מרגו נעצרה. "מה אם…אני רק…" היא מילמלה וקירבה את ידה אל פיה והעבירה לשון על הכפפה. מרגו נרעדה מתענוג. טעם מתכת מלוח מלא את פיה וגרם לשיער שלה לסמור מרוב תענוג. "טעים כל כך…" היא אמרה כשעצמה את עיניה. היא המשיכה לצעוד והפעם היא הרגישה חיה יותר מאי פעם.
היא הגיעה אל ביתה ונעצרה מול הדלת. "אסור שיגלו מי הרג אותה…לא מוקדם כל כך." אמרה ופנתה אל עבר הפרדס. היא נכנסה עמוק עמוק אל תוך הפרדס ושם הסירה את בגדיה המוכתמים בדם, כך שהיא נשארה רק בתחתונים וחזייה. היא חפרה בור וקברה שם את הבגדים שלה. "אני אחזור מאוחר יותר בלילה ואשרוף את הבגדים." היא אמרה בהחלטיות. לאחר שבדקה שבגדיה מוסתרים כמו שצריך היא חזרה אל ביתה. ברגע שעמדה לפתוח את דלת הבית שלה השכנה שלהם, שחליפה למרגו את אמא שלה, יצאה בריצה עם שמיכה בידיה. "מרגו! מה קרה לך? איפה הבגדים שלך?" היא שאלה בדאגה וכיסתה את מרגו.
"פשוט הסתבכתי בקטטה והבגדים נקרעו כל כך שלא יכולתי להישאר איתם אז זרקתי אותם." אמרה מרגו בקול עדין ושקט. "אוי לי! את נפצעת?" שאלה השכנה בדאגה. עורה של מרגו עדיין היה כחול והחתכים עדיין היו שם מהפעם ההיא…בבית הספר. "שום דבר רציני." הבטיחה ונכנסה אל ביתה. "אם את צריכה משהו את יודעת שאני פה!" אמרה השכנה בקול אימהי דואג. מרגו חייכה וסגרה את הדלת. "זה היה קרוב…" לחשה ונשענה על הדלת. הלב שלה פעם במהירות, לחייה היו ורודות ועיניה נצצו. כל אלה תוצאה של אושר מזוקק. מרגו נהנתה להרוג, והיא נהנתה עוד יותר מהמחשבה על המרדף שעתידו לבוא. מרדף אחרי הרוצחת הבלתי ידועה.