סיפורי זוועה קצרים – מסיכה

הוא התנדנד מצד אל צדד, מצד אל צד, מצד אל צד… גופו ריק מחיים. שיערו הברונטי היה כל כך יפה כשהוא פרוע על ראשו, כאילו מישהו בא ובלגן את שיערו במחווה של חיבה.
עורו עוד היה מלא צבע, שזוף ובוהק, גופו היה שרירי וחסון. אך פניו; פניו כאילו לא היו שלו, הן היו… היו… הן היו נשיות.
אהבתי את פניו, הן תמיד חייכו בשמחה אל עבר העולם, ממלאות אותו בהילה המאושרת שלהן.
ואני, אני תמיד בכיתי. נסיתי להסתיר זאת, נסיתי לנגב את הדמעות, אך לשוא. רציתי להיות כמוהו, שמחה, רציתי להיות מאושרת.
ליטפתי את ראשו, עוברת באצבעותי על קווי המתאר של פניו. על אפו, על עיניו, על שפתיו.
שלפתי את הסכין מנעלי הימנית וחתכתי סביב. ממצחו, אל אזניו ולחייו, עד לסנטרו ובחזרה. הדם זלג מפניו, זרם על פניו וצווארו, לכלך את גופתו.
נעצתי את ציפורני מתת לעורו וקילפתי את פניו מעל לראשו.
פרצופו נח על ידי, רופס, מדמם, מושלם!
הנחתי את פניו שלו על פניי שלי והייתי מאושרת.
עכשיו גם אני עוטה פנים שמחות, בדיוק כמו שלו.