בין הסמטאות – ממליצה לקרוא ^^

בין הסמטאות של ירושלים ובין המקומות שאף אחד לא מתקרב אליהם כמו השוק האפור וכל הפינות והבסטות של הנוכלים שגונבים כסף, נמצא בית ישן, אבל הוא רק נראה ישן.
הבית מאובטח על ידי מצלמות נסתרות ובתוכו ניצבים שומרים, כל אחד שומר על מקום אחר.
באחד הלילות החשוכים, הלכתי ברחובות בין הסמטאות בכוונה להגיע לבית.
היה אובך וחמסין ואף אחד כמעט לא יצא מביתו. זה היה מעולה בשבילי, ביום אחר.
הגעתי לשם אחרי כמה דקות שהרגישו כמו שנים, המון שנים.
טעם החופש היה מתקתק והרגיש קרוב מתמיד, אני מרגישה כלואה והגיע הזמן לשים לזה סוף.
בדקתי שאף אחד לא נמצא באזור ולא מסתכל, וניסיתי לפתוח את המגירה הסודית שמאפשרת לי להיכנס לבית ומנטרלת את האזעקה באמצעות טביעות האצבעות שלי.
המגירה לא נפתחה! פלטתי כמה קללות וניסיתי לפתוח את המגירה התקועה בעזרת האולר, רובה היה רועש מדי.
היא נפתחה ונפלה על הדשא ברעד מחריד.
"שיט, שיט, שיט!!" קראתי ומיהרתי לבדוק שאף אחד לא מסתכל.
מוכר של אחת הבסטות האלו שטחונות כסף ולא יודעים איך, הסתכל עליי ומהעיניים שלו יכולתי לזהות שהוא ראה הכול ושהוא מתכוון לקבל סכום שמן בשביל לשתוק.
"שוחד?" שאלתי אותו על אף שכבר ידעתי את התשובה.
הוא הנהן. והושטתי לו את הכסף, סכום קצת יותר מנאה.
"קח ותשתוק, אם לא…הבוס שלי יפוצץ אותך מכות ואתה לא תבין מאיפה זה יבוא לך"
הוא החטיף לי איזה מכה בראש. "ילדה, לא בכבוד שלי שמאיימים עליי"
"אני לא ילדה, ותשתוק טמבל" קראתי אליו.
הוא התעצבן אבל הלך עם הכסף, בטח לא בכבוד שלו להפסיד עסקאות או משהו.
חזרתי למגירה. הפעם נזהרתי לא להשמיע רעש.
לחצתי על הכפתור של טביעות האצבע, הדלת נפתחה. סוף-סוף משהו עובד כאן.
עליתי לקומה שנייה והתעלמתי מהשומרים,
הם בטח כבר הכירו אותי מכל הפעמים שהייתי פה, עשיתי משימות, והייתי טובה בזה.
חבל שזה נגמר אחרי כל כך הרבה זמן שהעברתי בלעסוק בזה.
פתחתי את הדלת ונשמעה חריקה חרישית ואיטית.
"אני רוצה לומר לך משהו" אמרתי בפנייה לבוס שלי, האיש ש'המציא' את המקצוע הזה.
הוא לא ענה לי ואפילו לא הסתובב. אף-פעם לא ראיתי אותו או שמעתי את קולו.
"אני מתפטרת מהמשימות, השוחד, והרצח" קראתי ונשמתי בהקלה.
"וגם…סיפרתי הכל, ה-כ-ו-ל. קשה לי לשמור את זה בלב"
הוא הסתובב במהירות מחרידה.
ראיתי אחרי כל כך הרבה זמן את הפנים שלו,
תווי פניו נאספו בצורה מרושעת והוא צחק בגסות.
קולו וקול הירייה הדהדו באוזניי בפעם האחרונה ששמעתי משהו.
הזיכרון האחרון שלי הוא אותו מטיל אותי על הרצפה מדממת, והולך. ואז ראיתי רק שחור.