האחרון מבנינו- פרק 2- כנופיות

"שיואוו!… כמה משעמם פה!" צעק מייקל, בעודו מסתכל לשמיים האפורים והמשעממים.
"נו חלאס לצעוק! אתה רוצה שכמה אנשים פשוט יירו בך?!" אמר פרנק, בפנים כועסות.
"שיירו, כל דבר עדיף מאשר להשתעמם למוות." אמר מייקל, ממשיך לבהות בשמיים.
"אתה רוצה למות?" שאל פרנק, בפרצוף תמוהה.
"אני רוצה אקשן!" צעק מייקל.

לפתע, שמעו מייקל ופרנק קול גרגור שמגיע מאחוריהם.
כשהם הסתובבו, הם נדהמו לגלות אלפי זומבים מתקדמים לעברם.
"פאק! פאק! פאק!" צעק מייקל, בעודו רץ לתפוס מחסה.
"מטומטם! בוא כבר!" צעק מייקל על פרנק, שנשאר באמצע הכביש, בוהה בזומבים.
לאחר כמה שניות, רץ גם הוא לתפוס מחסה.
"מה עושים?!" שאל מייקל בעודו מתנשף מרוב הפחד.
"יוצאים, נלחמים בהם, מה שיהיה יהיה, אתה ביקשת אקשן, הנה אקשן!" צעק פרנק, והחל לרוץ עם הגרזן שלוף לעבר עדר הזומבים.
מייקל קם, ושלף את אקדחו מהכיס.
"תנסה לאגף אותם!" צעק מייקל.
הוא החל לירות בהם, בעודו צופה בזומבים עפים אחורה מההדף של הכדורים.
"היי! תירה בהם!" צעק פרנק, שהצליח לאגף כמות עצומה של זומבים.
"אני על זה!" צעק מייקל, בעודו יורה בהם.
"תצא משם!" צעק מייקל, לאחר ששם לב שמגיעה כמות לא קטנה של זומבים למקום.
פרנק רץ אחורה, בעוד מייקל מחפה עליו.
הם החלו לרוץ.
"רצים לקרני-סיטי, נמצא שם נשק ואוכל." אמר פרנק.
מייקל הנהן מתוך הסכמה, והם נכנסו לתוך היער.
ערפל החל לרדת, וכך גם החשכה.
עברו להם כמה שעות, והצמד הגיעו לקרני סיטי.

"הגענו!" צעק מייקל בהתרגשות, כשראה את השלט "ברוכים הבאים לקרני-סיטי".
"מה לעזאזל..?!" שאל פרנק, שראה אלפי גופות מוטלות על הרצפה, עשרות מכוניות שהתנגשו בקירות או במכוניות אחרות, ואת המסוק שהתרסק לתוך בניין העירייה.
"טוב.. אני מסודר." נשמע קול חלש בהמשך הרחוב.
מייקל שלף את אקדחו וכיוון לאזור ששמעו ממנו את האדם.
לאחר כמה שניות, האדם יצא מן הפינה, והבחין במייקל ופרנק.
"עצור!" צעק מייקל, וכיוון על הבחור את האקדח.
הבחור עצר, וניסה גם הוא לשלוף אקדח, אך זה היה מאוחר מדי, משום שמייקל ירה לו בראש.
"הולי שיט! התפוצץ לו המוח!" צעק מייקל בהתלהבות, לאחר שראה את כתמי הדם על הכביש, ואת שאריות הראש של הבחור.
שניהם רצו לעבר הגופה של הבחור, כדי לחפש ציוד בתיק שלו.
"מייק!" צעק פרנק, בקול נרגש יותר מתמיד.
"מה..? מה מצאת?" שאל מייקל, מסתקרן לראות את השלל.
"תראה את זה." אמר פרנק, והושיט למייקל רובה ak47 שחור, עם משתיק קול.
"בנאדם! אתה רציני?!" צעק מייקל בהתלהבות רבה.
"א.. אפשר אותו?" שאל מייקל בגמגום קל.
"בכיף, אם לא שמת לב, יש פה כמה גופות של חיילים. גם עליהם כנראה יש נשק." ענה פרנק, והושיט את הנשק למייקל.
"יש לדבר הזה מחסניות או כדורים?" שאל מייקל, בעודו מביט בנשק ובוחן אותו.
"כן." ענה פרנק, ושם על הרצפה קופסאת מתכת כבדה שהכילה כדורים.
מייקל פתח אותה, והוציא כמה מחסניות שהתאימו לרובה ה-ak47 שלו, והחל למלא אותן בכדורים.
לאחר כמה דקות, כשמייקל סיים למלא את המחסניות, ופרנק סיים לבחון את הציוד שהיה בתיק של הבחור, הם החליטו ללכת.
"אם הבן כלב הזה נמצא פה, זה אומר שיש פה עוד אנשים." אמר מייקל, והסתכל לצדדים לראות אם יש משהו מעניין לראות.
"היי! פרנק!" צעק מייקל, והצביע על גופה של חייל. על הגופה היה מונח עוד רובה ak47. פרנק מיהר לאסוף את הנשק ולמלא במחסניות כדורים. התהליך לקח כעשר דקות.
"אתה מסיים?" שאל מייקל, ששכב על הכביש והביט בשמיים.
"סיימתי." אמר פרנק, והתרומם.
"יופי.." אמר מייקל, והתרומם גם הוא.
כשמייקל קם, ליד אוזנו, נשמעה שריקה מאוד חזקה.
השריקה הייתה של כדור שנורה עליו, אבל במזל מייקל התחמק ממנו.
מייקל ישר קלט.
"צלף!" צעק מייקל, וחיפש את הצלף על אחד הבניינים.
הוא הסתנוור מהכוונת של רובה הצלפים, שהייתה מכוונת אליו.
עוד ירייה. מייקל הצליח להתחמק גם ממנה.
"תפוס מחסה!" צעק פרנק, בעודו רץ מאחורי מכונית.
מייקל רץ, והסתתר מאחורי קיר של בניין.
הם לא ידעו מה לעשות, וחשבו שזה כבר סופם.
אבל לפתע, נשמע קול של מנוע, שצץ משום מקום.
הם העיפו מבט מאחוריהם, ושמו לב לג'יפ ענק נוסע לעברם.
מייקל ופרנק החלו לברוח משם.
"לפחות הג'יפ יעכב את הצלף המחורבן הזה." אמר פרנק, בעודו רץ מן המקום.
הם נכנסו לאחד הבניינים, ומיהרו למלכד את דלתות הכניסה.
הם עלו לקומה למעלה, והשקיפו על המקום.
"מכאן אפשר לראות את הצלף הזה.." אמר מייקל, ששלף את רובה הak47 שלו.
"אני הולך להוריד אותו." אמר מייקל, וכיוון את הנשק לעבר המקום של הצלף.
"הסיכויים אפגע קלושים, אבל זה שווה את זה." אמר מייקל, ולחץ על ההדק.
הירייה של הנשק לא הייתה חזקה בכלל, משום שהיה לנשק משתיק קול.
"לילה טוב." אמר מייקל, שצפה בראשו של הצלף מתפוצץ, והדם שניתז על הקיר.
שניהם החלו לרדת למטה.
"וואו! איך פגעת בו?" שאל פרנק בהתלהבות.
"זה היה פוקס.." אמר מייקל.
שניהם נכנסו לחדר בקומה הראשונה של הבניין, נשכבו על הרצפה, ונרדמו תוך זמן קצר.

מייקל התעורר.
"בוקר טוב.." אמר מייקל,שצפה בפרנק ישן.
"טוב, הוא ישן, אני אצא לסיור קצר." חשב מייקל לעצמו.
הוא תפס את הנשק, ויצא מן הבניין.

"תעזוב אותי!" נשמעה צרחה.
מייקל הסתתר בתוך שיח שהיה ממוקם ליד הבניין.
הוא הבחין באותו ג'יפ שראה אתמול, ובשני אנשים שמכניסים נערה לתוך הג'יפ.
הנערה, למדה עם מייקל ופרנק באותה כיתה. מייקל זיהה אותה לפי הקול שלה.
"דניאל.." לחש מייקל.
מייקל יצא מן השיח, והתקדם לעבר המקום.
הוא דרך את הנשק שלו, וכיוון על אחד האנשים.
"לילה טוב, כלבים." אמר מייקל, והחל לירות.
הוא הוריד שלושה מהם, אבל עוד כמה יצאו מן הג'יפ.
הם לא הבחינו במייקל, כי הם לא הספיקו. הם כבר נורו על ידיו.
הג'יפ התחיל לנסוע, ונשמעה צעקה ממנו.
"תכיר בנו! אנחנו הגנגסטארים החדשים! הכנופייה של הציידים!"

-המשך יבוא-