האם לאהבה יש גבולות עונה 2 פרק 10 ואחרון

-כעבור שש שנים-
"אין לכם מה לפחד, חמש שנים שאנחנו מתכננים את התוכנית הזאת, אנחנו נצליח לברוח מפה, וכולנו נהיה חופשים"אומר עמוס בביטחון."
"ומה עם לא נצליח עמוס, אולי אני אתה ורוני, זה לא מספיק בשביל לברוח מפה."
"שלושתינו התחברנו, בגלל שהפלילו אותנו לא סתם אנחנו ביחד, חמש שנים אנחנו מתכננים את זה, חמש שנים שאנחנו יושבים סתם, הרגע שלנו הגיע, מה עדיף להישאר פה סתם עדיף לנסות לברוח שיש הזדמנות, כבר השגנו כרטיסים, אתם תיסעו לברזיל, ואני יצטרף אליכם אחר כך."
רוני מהנהן עם הראש, שעמוס צודק.
"אבל רגע, למה שלא תבוא איתנו ישר?"שואל רוני בסקרנות.
"יש לי איזה משהו קטן לסגור."
עמוס, אתה בטוח שהולך להיות פה מהומה היום בערב?"שואל רוני בפחד.
"רוני, דוד, אני נותן לכם את המילה שלי, היום הולך להיות פה שרפות מהומות, שמעתי את האסירים מתכננים את זה היום בשמונה בערב זה קורה, עכשיו בואו נחזור על התונית שלא יהיה טעויות."
"צודק בוא נחזור על זה"אומר דוד בלחץ.
"אז ככה, בלילה, כולם יצאו, לחצא כמו כל לילה, אבל מה שהשוטרים, והשומרים לא יודעים, שהיה מהומה, יש נקודה לא נראת, בין שתי נקודות תצפית של השומרים, הבעיה שהיו לפחות שתיים שלושה שוטרים לפחות, מה שנעשה נשטלט עליהם, בשביל זה גם התאמנו חמש שנים, כל אחד לוקח אחד, ואם יהיו שתיים יהיה יותר קל, כל שאר השוטרים התפזרו לעצור את המהומה, כדי לפתוח את השער צריך טביעת יד, של אחד השומרים שם, נדביק את היד שלו למערכת וניצא, וככה נעבור את השער הראשון, הבעיה שלנו זה השער השני, רק מפקד הכלא יכול לפתוח את השער, לכן נצטרך לפתוח את הפתח, שמוביל לביוב משמה נטפס על הסולם שיוביל אותנו לבחוץ."
"רגע אנחנו צריכים מברגה, כדי לפתוח את הפתח לביוב."אומר רוני בלחץ.
"כבר חזרנו על זה"אומר עמוס בעצבים."המברגה מוחבאת מתחת למיטה שלי, בגלל זה התנדבתי, לתקן את המכוניות בכלא, זוכר."
אה צודק טעות שלי, תמשיך."
"ואז שתיכם הולכים לברזיל, ואני יצטרף אליכם."

"בואו אחרי, מהר"אומר עמוס בלחץ."יצא לנו טוב , יש רק שתי שומרים."
"טוב מהר בואו נזוז"אומר רוני בלחץ.
הם מגיעים לשומרים רוני, ודוד מרביצים לאחד השומרים, ומעלפים אותו, בזמן הזה עמוס , נותן לשוטר שתי בוקסים, השוטר נותן לו בוקס עמוס מעיף אותו, ונותן לו בוקס חזק כל כך שגורם לו לעלפון.
"קדימה תרימו אותו ותצמידו את היד שלו "אומר עמוס שהוא מתנשף."
"אוקיי, זה נפתח בואו מהר"אומר דוד בלחץ.
"אוי לא"אומר רוני בפחד."תתכופפו אחד האסירים זורק רימון."
כולם קופצים הצידה רעש חזק נשמעהם נופלים ומשתעליםעמוס משתעל ותוך כדי אומר" חייבים להמשיך מהר."ועוזר לרוני לקום דוד מסתדר לבד, הוא דוחף אותו ואומר"רוץ ומשתעל,
הם מגיעים אל הפתח שמוביל לביוב עמוס מתחיל לפתוח אותו.
"נו מהר, מהר."אומר דוד בלח..
"אל תלחיץ אותו"אומר רוני גם הוא בלחץ."
"אני רואה שומר מתקרב קדימה תפתח את ה"חרא" הזה כבר"אומר דוד בלחץ.
"יש, הצלחתי תיכנסו."
עמוס נכנס ראשון, דוד שני, רוני שלישי, והשומר מנסה לירות בו, וכמעט פוגע.
"הוא כמעט הרג אותי"אומר רוני בלחץ.
"אבל הוא לא הצליח, חייבים לזוז"אומר עמוס בלחץ.
"חייבים לצאת מפה"אומר דוד בפאניקה.
"איזה ריח מסריח יש פה"אומר רוני בלחץ.
תוך כדי ריצה אומר עמוס"באמת בביוב יש ריח מסריח"בהתנשאות.
"נראה לך שזה הזמן להיות ציני עמוס, זה הזמן"אומר רוני בלחץ ובפחד.
"הוא רודף אחרינו עומר עמוס"ונשמעת ירייה שפוגעת בחתיכת ברזל לידם.
"כולי מלא במים מסריחים"אומר דוד בלחץ.
"הנה הגענו"אומר עמוס, ומנסה לסובב את הפתח.
"נו מה קורה?"אומר רוני בצעקה, ובלחץ.
נשמעת עוד ירייה.
"בואו תעזרו לי כבר."אומר עמוס בלחץ, ובפחד.
שלושתם מתחילים לסובב את הפתח, הפתח מצליח להיפתח, הם יוצאים במהירות, עמוס צועק" יש עשינו את זה."
הם עולים נשמעת ירייה שלישית, שכמעט פגע ברגלו של דוד.
"כן עשינו את זה, עכשיו בואו נעוף מפה שלא נהרג"אומר דוד בלחץ."
"כן אני מסכים בואו נעוף מפה"אומר רוני בלחץ.

עמוס מצליח לאתר את גיא רואה אותו, וממלמל לעצמו"כמה חיכיתי לרגע הזה.", הוא מתחיל לעקוב אחריו, גיא שומע רעשים, הוא מסתובב ולא רואה אף אף אחד, הוא שומע בפעם השנייה רעשים חזקים יותר הוא מסתובב ותוך כדי שולף אקדח ורואה מולו חתולה, הוא מרגיש שיש מישהו מאחוריו, הוא מסתובב ורואה מולו את עמוס וגם שלעמוס יש אקדח ושתיהם מכוונים אחד אל השני את האקדחים.
גיא נבהל, ואומר"אני מדמיין נכון, לא יכול להיות שאני רואה אותך."
"תאמין לי שאתה לא מדמיין"אומר עמוס בכעס.
איך זה יכול להיות שאני רואה אותך? אתה אמור להיות בכלא"אומר גיא בלחץ.
"זוכר מה הבטחתי לך?הבטחתי לך לפני שש שנים, שאני יהרוג אותך, והבטחתי לעצמי ולרונית שאני ינקום את המוות שלה, ושגרמתה לי להיכנס לכלא."אומר עמוס במבט עצבני.
"אתה תירה בי, אני יראה בך, שתינו נמות, מה תרוויח מזה?"אומר גיא בדיבור איטי.
-פלשבק-
ואז שתיכם הולכים לברזיל, ואני יצטרף אליכם.
"אתה הולך לנקום, בגיא הזה נכון, נכון נכון עמוס?"אומר רוני ישירות
"איזה ברירה יש לי"אומר עמוס בעצבים.
"לבוא איתנו, וככה לא להתפס"אומר רוני בהתנשאות.
"אני מרגיש כאילו יש לי כתם שחור בחיים, שלא ייעלם עד שאני יעשה את זה, אני חייב לנקום בו, לא רק בשבילי, אלא בשביל רונית, אתה לא תבין את זה"אומר עמוס בעצב.
"אני כן מבין את זה, אתה לא תוכל להמשיך בלי לעשות את זה, בגלל זה אני בא איתך"אומר רוני בחיוך, ועמוס מחייך חזרה אליו"אתה גם בא דוד?"שואל רוני בחיוך.
"לא, אני יפגוש אותכם בברזיל, ישבתי אחד עשרה שנים, אני מפחד להיתפס, אני מצטער עמוס."
"זה בסדר, זה זכותך אני מכבד את זה."
"איך נתפוס את הכלב הזה עמוס?"
"היית צלף בצבא נכון?"
"כן הייתי, ביחידת דובדבן למה?"
עמוס מחייך, חיוך ממזרי.
-סוף פלשבק-
נקודה אדומה מופיעה על חולצתו של גיא באזור הלב,גיא מסתכל על הנקודה מסתכל על עמוס, עמוס מחייך ואומר לו?"ניצחתי"ומחייך.
נשמעת ירייה חזקה שפוגעת ליד הלב של גיא, האקדח של גיא נופל מידו, גיא מסתכל על הדם הולך אחורה, ונופל שהוא נצמד אל קיר בטון.
עמוס מתקרב אליו ואומר לו, שעיניו של גיא עוד קצת פתוחות, ועדיין שומע"עכשיו המלחמה סוף סוף נגמרה, אני ניצחתי, ואתה הפסדת, לא בגלל שהרגתי אותך, אלא בגללך שאתה הרגתה את כל המשפחה שלך כדי לנקום בי ולא יצא לך מזה כלום הפסדתה בדרך הכי קשה שאפשר כי יצא שהרגת את המשפחה שלך לחינם ובסוף לא הצלחתה בתוכנית שלך, אתה מת ואני חופשי ואתה יודע מה הכי טוב פה, שאני לא חוזר לכלא, כי אף אחד לא יתפוס אותי, אני נוסע לברזיל להנות"אומר עמוס כדי לעצבן"ואף אחד לא ימצא אותי יותר בחיים."
עמוס הולך, גיא מתחיל לעצום את עיניו לאט לאט, נופל הצידה על הרצפה שמתחילה להתמלאות בדם ממנו, עמוס הולך ומחייך חיוך של שמחה וניצחון.

"תן לי שתי דקות אחי, אני רוצה להיפרד ממנה."
"ומה עם ההורים שלך, מהם נפרדתה?"
"שלחתי להם מכתב,שמסביר את הכל, הם גם כבר בברזיל."אומר עמוס בחיוך.
"אתה רציני?"
"כן תכננתי כבר את הכל."
"אני שמח בשבילך"אומר רוני, ומחייך."טוב לך תיפרד ממנה."

השוטרים מגיעים למקום, שממנו נשמעה הייריה הם רואה כמות דם גדולה שיוצאת מגופו של גיא, אחד השוטרים מניח את שתי אצבעות בצד הגרון שלו ורואה שאין לו דופק, וגיא מת.

"למה אני עוזב, את שואלת"מדמיין עמוס שרונית מדברת איתו, ומדבר בקול, לעצמו., וזולגות שתי דמעות מעיניו.
"הרשימה הזאת:
אריק
רונה
גיא
דניאל
אחד השוטרים של שמואל
והכי חשוב את(רונית)
אני לא רוצה להצטרף לרשימה הזאת, , אני תמיד יזכור אותך, ויואהב אותך הכי הרבה בחיים שלי, תמיד חלק מהלב שלי, זה יהיה את, כן הפכתי לרוצח, את צודקת, הפכתי לרוצח בשבילך, כי לאהבה אין גבולות.
עמוס בוכה, ואומר שוב בפעם האחרונה, אני אוהב אותך רונית, אני מקווה שאת שומעת אותי שם למעלה, עשיתי את זה"צועק עמוס, בחיוך"עשיתי את זה בשבילך"ממשיך לצעוק עמוס, ואומר בפעם האחרונה לרונית"אני אוהב אותך."

עמוס נכנס לטיסה, עם חברו רוני מתיישב ליד החלון במטוס מסתכל מעבר לחלון על העננים היפים, ומחייך.

הם מגיעים לברזיל, וחברו רוני אומר לו"אתה מרגיש את זה?"
"את מה?"שואל עמוס בחיוך.
"את החופש."
"כן."
"אני חופשי"צועק רוני, וצוחק.
עמוס מחייך, וגם צועק"אני חופשי."ומחייך
שתיהם צועקים ביחד"אנחנו חופשים"מחייכם וצוחקים.

-סוף הסיפור-