הסוד- החלק השלישי

קול דפיקה נשמע מהדלת, ידעתי שזו נועה, לא ידעתי מה לעשות, מצד אחד נועה היא חברה מאוד טובה שלי, ומצד שני אם אפתח לה את הדלת היא תנסה להשקות אותי בתה הזה.
"דנה! תפתחי!” היא צעקה כשהיא מאחורי דלת ביתי. “אני לא אפתח לך! את השתגעת!”
צעקתי לה בחזרה. “מה יש פה, מה זה הצעקות האלו?!” אחי הגדול יצא מחדרו ושאל.
"אני חייבת לספר לך משהו" ישר התנפלתי עליו בלי לחשוב, בינתיים, בזמן שאני מסבירה לגלעד אחי הגדול, על כל מה שקרה, נועה דופקת בחוזקה על דלת ביתי.
"…והיא הכריחה אותי לשתות מהתה, ומאז שנועה שתתה ממנו ככה היא מתנהגת." סיימתי לספר לו. “הלו! הלו! דיי לדפוק ככה על הדלת, את עוד תשברי אותה!” הוא צעק על נועה שעדיין מחכה שאפתח לה את הדלת. “יש לי רעיון, בואי נעקוב אחרי האישה הזאת, אולי נגלה מה היא שמה בתה הזה…” הוא הציע. “ומה נעשה עם נועה? תראה אותה! ”אמרתי בדאגה. "יש לי רעיון עוד יותר טוב!” הוא פתאום צעק לאחר כמה שניות של מחשבה. “מה? מה? יא גאון!” שאלתי וצחקקתי. “צריכים לקחת את נועה לאחות, וניבדוק מה יש לה בדם.”
הוא הציע וזה היה באמת נשמע רעיון גאוני, אבל… “רעיון טוב, איך ניקח את נועה?” שאלתי והחיוך ירד מפניי. “זה לא בעיה, נסתדר איך שהוא, תכניסי אותה. ”הוא ענה בביטחון.
"בסדר, אבל שלא תעז להתפתות ולשתות מהתה אפילו קצת, ברור?” שאלתי וחיכיתי לתשובתו. “בסדר, תפתחי כבר!” הוא ענה. “נועה את פה?” שאלתי. “תפתחי כבר נו!!!”
היא צעקה. “טוב אני פותחת" צעקתי לה בחזרה. “1..2…3…” לחשתי לאחי ופתחתי. היא מיד נכנסה "דנה, בבקשה רק תטעמי!” היא כמעט התחננה בפני שאטעם! “בסדר, אני אטעם אבל רק בתנאי אחד, שתבואי איתנו לאחות במרפאה, מסכימה?" שאלתי. “למה למרפאה? גלעד חולה? את חולה?” היא שאלה ומבט מופתע היה בפנייה. הבטתי בגלעד במבט של 'היא בעצמה חולה' וצחקקנו. “אנחנו רוצים שתעשי בדיקת דם…” אמרתי ועניין אותי איך היא תגיב. “מה? אני? אבל בשביל מה?” היא שאלה, ולי לא היה מה לענות לה, הבטתי בגלעד במבט של 'נו מה להגיד לה?!'. “אממ… פשוט… מזמן לא עשית בדיקת דם וזה מאוד חשוב!”
הוא אלתר במהירות ואני הנהנתי בראשי והסתכמתי איתו. “אוקיי… מוזר… אבל אחר כך את טועמת מהתה! ברור?! וגם אתה, גלעד! זה פשוט תה ממש טעים, אין לי איך להסביר את זה!” היא הסכימה אבל כמובן בתנאי. אני וגלעד הנהנו בראשנו, כאילו הסכמנו, אבל ממש לא התכוונו לטעום מהתה. “יאלה בואו לאוטו, נוסעים למרפאה.” אמר גלעד, ויצא ואנחנו אחריו. נכנסנו לאוטו, גלעד כמובן נהג, אני ישבתי לידו, מקדימה ונועה ישבה מאחורה. “איזה מוזר זה… מה פתאום חשוב לכם שאני אעשה בדיקת דם?” נועה שאלה וחכתה לתשובה.
"נו, אמרנו לך כבר, הרבה זמן לא עשית וזה חשוב…” עניתי לה. לאחר 3 דקות של נסיעה הגענו. נכנסנו למרפאה, ביררנו בקשר לבדיקת הדם, ואמרו לנו שצריך לקבוע תור.
"אז אפשר ל 22 באוקטובר?” גלעד שאל. התור נקבע לעוד שבוע. “יאלה, עכשיו אתם צריכים לטעום מהתה! ”נועה ישר הכריזה. “אפ אפ אפ, התנאי היה שזה יקרה רק אחרי שתעשי את בדיקת הדם!” גלעד ישר ענה לה. “כן, אז אנחנו נטעם מהתה רק בעוד שבוע".
הוספתי. “רגע, אבל אז בטח החומר שהאישה שמה בתה כבר יעלם לה מהדם" פתאום הבנתי ולחשתי לגלעד באוזן. “אל תדאגי, אז היא תשתה ממנו שוב…” הוא לחש לי בחזרה.
"על מה אתם מדברים? אני מרגישה שאתם מסתירים ממני משהו…” פתאום נועה צעקה כשכבר היינו מחוץ למרפאה ועמדנו להיכנס לאוטו. “לא.. סתם, פשוט נועה חושבת שגם היא צריכה לעשות בדיקת דם..” פתאום גלעד המציא, תמיד יש לו מה לומד בכל מצב.
"אז למה לא אמרת את זה בקול?” נועה לא עזבה את הנושא. לא ענינו לה, גלעד פשוט התחיל לנסוע.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לאחר שבוע….