הפחד מהמוות או בעצם מהאהבה פרק 11
סורי על הדיליי הארוך תהנוו ^^
"צאי ובלי שטויות!" ג'יימס הזהיר את סם ושלח לעברה מבט בוחן.
"אל תדאג" סם ענתה לו הפעם לו נשמע בקולה היסוס של פחד או משהו כזה, היא פשוט חשבה על זה שהיא עומדת לחזור הביתה ולא לראות אותם יותר לעולם.
סם פתחה את דלת המכונית ויצאה ממנה, ג'יימס נעמד לצידה. הוא משך בידה והוביל אותה לתוך מבנה נטוש שנדמה היה ששימש פעם כמפעל, כרגע המבנה היה נטוש והאוויר היה חנוק.
ג'יימס הוליך אותה בין המעברים והחדרים מחפש את "המחסלים" כפי שהוא כינה אותם.
"איפה זה?" הוא שאל בינו לבין עצמו. מקצה המסדרון שהם עמדו בו נשמע קול חריקה של דלת קול חד וצורם הם התקרבו לכיוון הדלת לאט לא היה ניתן לראות בעדה משום ששרר במקום חושך נוראי, דיי היה ברור שהדלת מובילה למרתף.
"אני לא יורדת לשם" סם הכריזה כשהבינה שג'יימס מתכוון לרדת לשם.
"את יורדת לשם ועוד איך!" ג'יימס קבע והחל מושך אחרייו את סם
"לא ג'יימס אני לא יורדת לך תדע מה יש שם!"
"בואי כבר!" הוא צעק עליה והרים אותה על כתפו והחל לרדת בעוד סם בועטת וצורחת.
שהוא ירד את המדרגה האחרונה האור נדלק מיד.
"עזוב אותה!" נשמע קול של אישה מקצה החדר, סם לא יכלה לראות את האישה בגלל שג'יימס הרים אותה על כתפו ופניה היו מופנים לגבו.
ג'יימס כבר הכיר את האישה… "מריה" הוא סינן בשנאה.
"ג'יימס. הרבה זמן עבר, לא כך?" היא צחקה
"די עם השטויות!" נשמע עוד קול הפעם של גבר. סם רצתה כבר לראות אותם, אך היא לא יכלה עדיין.
"תן לנו את הילדה" המשיך אותו הקול.
"לא נראלי אדוארד, קודם ג'וש וכריס!"
"הוו… החברים שלך? מריה תוכלי להראות לו איפה הם?"
"בשמחה" היא חייכה והלכה לקצה החשוך של החדר, היא לחצה על המתג והאור נדלק, חושף שני אנשים קשורים לכסאות. כריס וג'וש
*****
"פססט! פססט! היי ג'וש תתעורר…"
"מ..מה? איפה אנחנו? ולמה לכול הרוחות אני קשור לכיסא הזה?!" ג'וש היה מבולבל.
הם היו בתוך חדר שנראה כמו מרתף לא גדול ולא קטן. קשורים לכסאות, ואור ירח מועט שנכנס מחלון קטן ויחיד שהיה ממוקם בנקודה גבוהה ומרוחקת מהם היה מקור האור היחיד שאיפשר להם לראות בקושי מטר מהם. אוויר לילה קריר נכנס בעד החלון והבהיר להם שלא עברו יותר מכמה שעות מאז שיצאו לחפש את ג'יימס וסם.
"אין לי מושג הרגע התעוררתי, יש פה ריח נורא! ונראה לי שחטפתי זעזוע מוח. מתפוצץ לי הראש כאילו פיל התנגש בי" כריס עצם את עיניו בחוזקה מנסה לתת לגל הכאב לעבור.
בדרך כלל כאב, מכול סוג שהוא, עובר במהירות אך לא הפעם המחסור שלהם בדם בהחלט משפיע עליהם.
"חבל שלא שתינו מהילדה לפני שג'יימס הוציא אותה מהרכב" ג'וש אמר.
לפתע האור בחדר נדלק כריס וג'וש מצמצו בנסיון להתרגל לאור הבוהק לאחר שהייה ממושכת באפלה.
"שקט!" קול מוכר מעברם הדהד ברחבי החדר.
הם זיהו את הקול.
"אדוארד!" ג'וש קרא בהפתעה.
"עכשיו אני מבין מאיפה הריח המסריח." כריס אמר בנסיון לעקוץ אותו.
אדוארד גיחך "אז אני מבין שעברתם לחטיפות עכשיו. אז 'הילדה' כפי שחברנו פה אמר," אדוארד הצביע על ג'וש והמשיך "נמצאת עם ג'יימס, אה? אוקיי, אנחנו נדאג שגם החבר שלכם יבוא לארח לכם חברה והוא גם יביא איתו את הנערה המסכנה, אנחנו נחזיר אותה הביתה וגם תיהיה לנו הזדמנות להיפטר ממכם סוף סוף!" הוא חייך.
"מריה?" הוא קרא לשותפה שלו שהופיע מיד לאחר מכן מאחוריו. "תשלחי הודעה לידידנו ג'יימס."
"בשמחה," מריה חייכה והתקדמה לכיוון כריס והכניסה את ידה לכיסו בנסיון להוציא ממנו את הפלאפון שלו.
"היי אל תגעי בו!"
"שתוק!" מריה צעקה ובעטה לו בברך. כריס קילל בשקט בשעה שניסה להסתיר את הבעת הכאב שהחלה להתפשט על פניו.
מריה התרחקה ממנו ההבעה מזלזלת והדליקה את המכשיר, הבעת פניה השתנתה כשהיא ראתה שצריך לפתוח את הפלאפון רק עם ססמא.
"מה הססמא המפגרת שלך!" היא צעקה עליו.
"ובאמת נראה לך שאני עומד להגיד לך אותה?! מה אני ג'וש שלא שם ססמא לפלא… אופס?" אדוארד ומריה חייכו אחד לשני ומריה התקדמה לג'וש, שולפת מכיסו את המכשיר ומתחילה להקליד.
ג'וש הסתכל על כריס במבט עצבני וכריס החזיר לו מבט שאומר 'סליחה'.
"הכול סודר!" מריה הכריזה שסיימה להקליד את ההודעה.
"מצוין אם כך כבר מחר הילדה תחזור לביתה ואתם תוכלו להגיד יפה שלום לעולם הזה." אדוארד אמר.
מריה חייכה והניחה את הפלאפונים של שניהם על שולחן שעמד לא רחוק מהם.
"כדאי לכם לנצל את הלילה הזה היטב כי זה כנראה הולך להיות הלילה האחרון בחייכם" מריה צחקה ושניהם יצאו מן החדר בטריקת דלת.
תגובות (1)
יופי שנזכרת!
יאללה תמשיכייי