הרוצח באחוזה – פרק ראשון – חשודה 1, ג'ואנין גלימס

עלמה קריים התיישבה על כורסה גדולה סגולה למול ג'ואנין. ברקים הבזיקו בשמי הלילה, רעמים נשמעו והגשם לא פסק לרגע. השומרים עמדו בכל פתח כלשהו, ליד הדלת, ליד החלונות, הם אפילו הקיפו את הכניסה לחדר מבחוץ. משרתים לבושים שחור נכנסו לחדר עם עגלות כסופות שעלהים אוכל ומשקאות ואחריהם נכנס אדם עם חליפה משובצת, מגפיים עד העקב חומות, שיער שחור עד האוזניים ועיניים ירוקות עמוקות.
"רצינו שתרגישו בנוח בזמן החקירה." אמר האיש, "שמי הוא ברנרד, ואני אחקור את מה שאירע בשעות האחרונות באחוזה זו. אתם החשודים, אתם הייתם היחידים שהיתה להם גישה לאחוזה."
עלמה ניגשה לעגלת המשקאות ומזגה לעצמה תה מקנקן חרסינה מעוטר פרחים סגולים לכוס חרסינה תואמת. היא לקחה צלחת קטנה וניגשה שוב למקומה, לוגמת מהתה החם שחימם אותה בלילה הקריר.
"אז, שנתחיל? לפי מה שידוע לי, מלקולם בלקוויד הזמין את כולכם לחנוכת הבית החגיגית של האחוזה ולבסוף, הזמין את כולכם להיות שותפים להקמת קרן השקעות, אני צודק?" שאל ברנרד.
האורחים הנהנו וברנרד המשיך, "לאחר שהזמין אתכם, הפסקת חשמל נפלה על האחוזה, כנראה בידי הרוצח, ומלקולם נרצח. ולא רק זה, אלא גם גנבה התרחשה במשך שש השעות של הפסקת החשמל הגדולה. שני מיליון דולר נגנבו למר בלקוויד מהכספת הסודית, ורק לכם היתה גישה למפתח, או למיקום של הכספת שנמצאת בחדר שינתו של בלקוויד מאחורי חיקוי של הונה ליזה. בחקירה זו אני אשמע כל אחד מהיפורים שלכם ונדע מיהו הגנב והרוצח או שאלה שני אנשים שונים. נתחיל, ג'ואנין גלימס, איפה את היית בכל הפסקת חשמל זו? וכדי לכם לספר את האמת כולה, אחרת נדע שאתם אשמים."
"ברנרד, בהפסקת החשמל…" מספרת ג'ואנין את כל הסיפור.
*** סיפורה של ג'ואנין גלימס, חשודה 1 ***
כשהאורות כבו, יצאה גו'אנין מחדר האוכל אל עבר גרם מדרגות שמוביל לחדרי השינה. היא נכנסה לחדר השינה שלה וסגרה את הדלת אחריה. היא חיפשה שם משהו, והיא מצאה אותו, פנס. היא האירה את החדר באומת אור גדולה והתקדמה במסדרון עד קצהו, שבו נמצא חדר השינה של מלקולם. היא ניסתה לפתוח את הדלת, היא הייתה נעולה.
'מוזר,' חשבה לעצמה, 'מלקולם לא בחדר, למה שהדלת תהיה נעולה כך סתם?'
היא ניסתה לפתוח את הדלת שוב והיא לא זזה ממקומה.
ג'ואנין חזרה במסדרון והתקדמה אל עבר המרפסת, היא פתחה את הדלת השקופה והרימה מטריה שהיתה ליד הדלת, מטריה שחורה. היא התקדמה במרפסת ובדקה עם הפסקת החשמלהיא בכל האזור, אך ללא הצלחה. הערפל הלבן כיסה את פני השטח וכמעט ולא ראתה כלום. היא ניגשה למנורות החירום שעל המרפסת, היא הורידה אחת מהן וכיבתה את הפנס. היא יצאה מהמרפסת וניגבה את רגליה בשטיח אפור. היא ניגשה לחדר המלתחות הפרטי שלה והתרחצה. כשסיימה לבשה שוב את בגדי העבודה, מדים שחורים, לקחה את מנורת החירום, הדליקה אותה, והתחילה לטייל בבית. היא עלתה לקומת האומנות ובדקה את פרטי האומנות אחד אחד, היא ידעה שבלקוויד מחביא משהו והיא תמצא אותו. היא בדקה פסול שיש לבן המעוצב בצורת ראש ללא פנים אלא רק עם אף, ומתחתיו היה כתוב "חטטן, תדעו לא להתעסק בעניינים שלא שלכם".
'זה הפסל, פה הוא מחביא את זה.' חשבה ג'ואנין. היא עברה את חבל הקטיפה האדום וניגשה לחפש את החפץ התוך הפסל. אולי תא מוסתר, אולי החפץ מסתתר בשיש הלבן, ואולי הוא כל כך גלוי לעין עד שלא רואים אותו. ג'ואנין ניגשה לחלק הקדמי של הפנים וחיטטה בנחירו הימני של האף היא מצאה משהו קטן ודק. היא הוציאה אותו, זה היה מפתח בצבע שנהב. המפתח נראה כאילו יצא מאגדה על ימי הביניים, הוא נראה כמו מפתח שפותח דלת מסתורית כלשהי שחבוי אוצר מאחוריה.
היא לקחה את המפתח ויצאה מהחדר. כשיצאה מהחדר נתקלה בג'ים וויליאמסון, שהפיל אותה על הרצפה הקשה.
"תסלחי לי ג'ואנין, לא ראיתי אותך בחשכה המוחלטת הזו, מה חיפשת שם?" שאל אותה ג'ים.
"כלום, ממש שום דבר, אני מתעניית באומנות ורציתי לבדוק את הפסל החדש שבתצוגה." אמרה ג'ואנין וקמה. היא סידרה את שמלתה השחורה וניקתה אותה מאבק.
"לא כל הפסלים שבתצוגה הם חדשים? מה באמת עשית שם, ג'ואנין?" שאל בסקרנות יתר ג'ים.
ג'ואנין התרחקה ממנו בסערה וחשש שמא עלה על תוכניתה, היא החליטה לנסות שוב את חדרו של מלקולם והפעם היה פתוח עד כדי סדק קטן. אישה רזה עם שיער אסוף לפקעת עמדהליד מיטתו של מלקולם ובחנה את הזיו של המונה ליזה. ג'ואנין אף פעם לא הבינה למה שמר מלקולם את ציור זה, הרי זה זיוף, אם היתה יכולה, ממזמן היתה מחליפה ג'ואנין את הזיוף בציור האמיתי שתלוי על קירות הלובר.
האישה בחנה את הציור מכל פינה ופינה עד שהסיטה אותו מהקיר וגילתה חור קטן, חור שתואם את המפתח שמצאה ג'ואנין.
ג'ואנין פלטה צווחת הפתעה והסגירה את מקומה. האישה סידרה את הציור והתקדמה אל עבר הדלת ופתחה אותה בעדינות. ג'ואנין התחבאה מאחורי דלת של מחסן שירות והקשיבה בשקט לפסיעותיה של האישה. עקביה הידהדו על הרצםה המבריקה, לג'ואנין היו שתי נשים במוחה, ג'ולס ברוק ועלמה קריים, חבל שהיא לא זכרה את התסרוקת של כל אחת מהן. ג'ואנין יצאה ממחסן השירות כשהשט היה פנוי ונתקלה הפעם במייק וויליאמסון.
"תסלחי לי, לא ראיתי אותך שם." הצטער מייק.
"מה אתה עושה פה? מה יש לך לחפש בחדר של מלקולם?" שאלה ג'ואנין בטון תוקף.
"אני מחפש את מלקולם, יש לי שאלות בנוגע להקמת הקרן להשקעות." אמר מלקולם ושפשף את עינו.
ג'ואנין עלתה עליו, הוא שיקר. גירודים במקומות הפרצוף הם סימנים לשקר, כמו כן מייק לא יצר קשר עין עם ג'ואנין כשדיבר אלא סרק את המסדרון בקפידה.
"תודה לך." אמרה ג'ואנין וירד במדרגות לסלון שם פגשה את עלמה. ג'ואנין הניחה את נורת החירום על שולחן הקפה הקטן והיא האירה את פניה של עלמה באור אדמדם שמאוד החמיא לה.
"עלמה, את היחידה שאני יכולה לסמוך עליה!" לחשה ג'ואנין.
"מה קרה?" שאלה עלמה בסקרנות.
"אני יודעת שמלקולם מחביא משהו, ומצאתי אותו, מפתח. ניגשתי לחדר של מלקולם וראיתי שם איה ששיערה אסוף לפקעת והיו לה עקבים, היא חיפשה משהו בחיקוי של המונה ליזה ומצאה חור של מפתח מאחוריו שתואם למפתח שמצאתי. מה את חושבת שמלקולם מחביא?"
"אינני יודעת, אך אני כן יודעת מי הייתה האישה שבחדר, ג'ולס. שיערה היה אסוף לפקעת, עקבים שבגללם פסיעותיה מהדהדות בכל רחבי האחוזה, זו היא."
בדיוק כשסיימה עלמה קריים את המשפט נכנסה ג'ולס לחדר והפעם שיערה פזור. הוא היה באורך המותניים שלה והיא התיישבה לצד עלמה.
"אתן לא מבינות במי נתקלתי כרגע." אמרה ג'ולס.
עלמה עשתה מבט שואל.
"באחים, הם היו בקומת הומנות חיפשו משהו ואז ראיתי אותם מחפשים משהו בחדר של מלקולם. מה אתן חושבות שהם מחפשים?" שאלה ג'ולס בדאגה מאולצת.
"אינני יודעת. גם אני נתקלתי בהם,בשניהם. בג'ים בקומת האומנות ובמייק ליד החדר של מלקולם." אמרה ג'ואנין.
"ומה את עשית שם?" שאלה גברת ברוק, היא עלתה על משהו.
ג'ואנין התכלה לג'ולס בעיניים במבטה הזעוף הרגיל ואמרה ללא שום טון שיכול להעיד על הגנה, או על שקר, "אני חיפשתי את לקולם כדי לשאול אותו איפה לוח החשמל כדי לסדר את החשמל."
"הוא בחדרו של בלקוויד, ליד החלון הגדול." אמרה ג'ולס.
"רוב תודות לך. ומה את עשית ליד חדר השינה של מלקולם?" לג'ולס היה מבט כאילו הפסידה במשהו, כנראה כך היה. אמרה ג'ואנין והדליקה את הפנס שוב. היא השאירה את מנורת החירום ליד ג'ולס ועלמה והיא הלכה לחדרו של מלקולם בחיפוש אחר לוח החשמל.
" מה את עושה פה?" התפרץ בהפתעה פיטר בנג'מין לחדרו של מלקולם.
"מחפשת אחר לוח החשמל, הו, הנה הוא." אמרה ג'ואנין וניגשה אליו, "ובאותו עניין, מה אתה עושה פה?"
"מחפש אחר מלקום." ענה פיטר בטון מעורר חשד.
"מוזר שכולם מחפשים את מלקולם, אתה, מייק, ג'ולס, מוזר שכולם רוצים לדבר עם מלקולם."
פיטר כיחכח ואמר, "ערב טוב לך, אני אלך למטבח, אני צמא."
'מוזר, הוא נשמע כמו מישהו שיש לו משהו להסתיר.'
ג'ואנין התייאשה והתקדמה אל עבר חדר שינתה, היא החביאה את המפתח בציפית הכרית, פשטה את מדי העבודה והלכה לישון.
*** סוף הסיפור, הווה ***
"ואז התעוררתי לקולה של עלמה והיא טוענת שראתה את מלקולם מת." ובמשפט זה סיימה את סיפורה ג'ואנין. פיטר קם ולקח חתיכת עוגת שוקולד בזמן שג'ואנין ניגשה לקחת קפה, היא היתה צמאה לאחר חצי שעה של דיבורים ללא שתיה. היא לקחה לעצה כריך עם גבינה ומלפוננים וניגשה חזרה למקומה.
"יש לי כמה מסקנות," אומר ברנרד, "אחת, שאת עדיין חשודה, למה חיפשת את החפץ הזה? אולי את הגנבת? שתיים, ג'ולס, את חשודה עיקרת בגניבה, שלוש, האחים וויליאמסון אתם חשודים בשני הדברים כי רוב האורחים נתקלו בכם בקומת האומנות ובחדר שינתו של מלקולם. חיפשת אחר החור של המפתח ולאחר המפתח שג'ואנין מצאה? עלמה, בינתיים את נקייה מאשמה, למרות שזה די מוזר שראית את מלקולם ראשונה והיית במרחק גדול ממנו כשהאורות חזרו. בינתיים, אף אחד לא נקי מאשמה. ג'ולס יקירתי, הבה ונשמע את סיפורך…"