סוכנות חשאית בסמטאות

הלכתי הליכות הולכות וחוזרות, הייתי מבועבע לא יכולתי לחשוב על הנורא מכל, חיכיתי לשיחת הטלפון מהארגון, התחלתי להזיע, לרעוד, מחשבותי לא הפסיקו בראשי, קולות ועוד קולות, הרעש הבלתי נסבל של האימה הצורבת.
הייתי חייב לקבל מענה, לא יכולתי להמשיך בשתיקה המתמשכת, פרצתי בזעם בכך שהוצאתי צעקת זעם. הלכתי הליכה מהירה לכיוון הטלפון ומיהרתי לחייג את המספר המבוקש, לא חשבתי על האסונות שיכולים להבצר משיחה טלפונית אחת פשוטה.
חייגתי את המספר במהירות והצמדתי את הטלפון לאוזני, וחיכתי, לא הייתי מוכן לעבור זאת בעוד שתיקה מתמשכת בכך שאנתק ואגמור את השיחה.
הצפצוף של ההמתנה גרם לרוחי להשבר.
"איזה פגר…" מלמלתי ברוגז בעוד לוחץ על אפי עם ידי השנייה בהתאפקות.
"אתה חתיכת אדיוט אתה יודע?!" פתאום אני שומע מהקו בעוד אני מרחיק מעט את אוזני.
"אני האדיוט כאן?" צרחתי בזעם עם פי לתוך השפורפרת הקטנה, "אני ממלמל לעצמי בעוד אני הולך הלוך ושוב בזמן שאתם לא נתרמתם לענות לשיחה המזד…"
"אוייש תסתום את הפה המטונף שלך, תפסיק עם כל הבולשיט הזה," עצר אותי העונה בחוסר אכפתיות, "חשפת את המיקום של בת'אני חתיכת… לא לימדו אותך בסוכנות לא להתקשר בטלפון! אתה שנתיים בסוכנות הזו ואתה לא מבין בכלל מה אתה עושה!!! אתה עוד על הקו בכלל?!" נשמע מהשפורפרת הקולנית אך אני כבר פיזזתי לצאת מהדירה.
"סמית'!!!" נשמע צווח מהטלפון, אך התעלמתי בסנוביות בעוד הורדתי את מעילי מהמתלה ומשכתי בידית הדלת הראשית, יצאתי במהרה והדלת נטרקה בזעם, "סמית'!!!" זו הייתה הצעקה האחרונה ששמעתי מהטלפון, ירדתי במדרגות המסדרון שבבניין וסביר להניח שבזמן הזה השיחה נותקה.
************
"האדיוט הזה יהרוס לנו את הכל!!!" צעק ראש הסוכנות בעוד דפק את אגרופו על השולחן.
הסוכנים שהיו מסביב שתקו כמו שציווה מלכתחילה ועמדו מולו.
"טוב למה אתם מחכים?! שמשהו יתקשר אליו!!!" צעק המפקד בשניי. מיד כמה בוכנים התנערו מהצעקה ומיהרו לצאת מהחדר החנוק.
"ושנייכם!" צעק הסוכן על שניים עם קולו הצרוד, "לכו לנקודת תצפית ופקחו עיין על מה שהולך שם" ציווה בשנית והתחיל לפנות לכיוון הדלת, והסוכנים אחריו.
"זה מה שחסר לי עכשיו שהאינפנטיל הזה יהרוס הכל!!!"
*************
רצתי ברחוב בפחד, דחפתי אנשים לצדדים בעוד מיהרתי להוציא את המפתחות של הרכב. לחצתי על כפתור הפתיחה של האוטו למרחק שבדרכי ורואה כי הבהבו האורות הקידמיים של האוטו לסימן פתיחתו.
נכנסתי במהירות והתמקמתי במקום הישיבה, הכנסתי את המפתחות ללשונית ההתנעה של הרכב ודחפתי בה להדליקו.
"קדימה…" מלמלתי, "נו כבר! מכונית פגר!!!" צווחתי בעוד אנשים עברו מסביבי מביטים בי מבטים ומתלחששים.
פתחתי את דלת המכונית (לא יכולתי לפתוח את החלון) והתחלתי להביט בהם מביטים חוזרים.
"אין לכם עבודה או משהו?!" צווחתי בעוד האנשים ברחו, "כן אז מסתבר שאני אדם לחוץ!!!" המשכתי לצעוק לעבר האנשים המתקדמים בדרכם.
האוטו סוף סוף נדלק והתחלתי לכוון את ההילוכים, ונדלקה מנורה.
"לא נכון…" מלמלתי בכעס, זה היה סימן לחוסר הדלק, "לא פאקינג נכון!!!" בעטתי ברכב ברתיחה.
פתחתי את דלת האוטו ויצאתי ביאוש, מסונוור מהשמש אך מרגיש קור מהרוח החורפית, ומעיף ברחים מבטים מסביב, כעת אחרי הייאוש המרתיח, סגרתי את דלת המכונית באיטיות ונעלתי אותה עם המפתחות, והתכלתי להתקדם הליכה מהירה ברחוב לכיוון הרחוב האחרון בשדרה ועם הזמן רצתי, מתוך לחץ הזמן שמתקתק בראשי.
עם ריצתי אנשים המשיכו לעבוד, חלק על סקייטבורד, חלק אפילו על גלגליות, וחלק עם אופניים, "אופניים!" הוצאתי חיוך קטן.
"סליחה חבר," הודעתי בנימוס לבחור ודחפתי אותו מהאופניים.
"היי מה אתה חושב שאתה עושה אדיוט?!" צווח לי בזמן שאני מתחיל לרכב.
"סליחה!!! האהבה קראת לי! אחזור והשאיר את האופניים כאן!!!" צעקתי לו בהמשך הרכיבה.
הבחור נשאר מאחורי ממורמר, בעוד הוציא את הטלפון מכיסו.
"לא נורא, לא נורא," מלמלתי, "הוא יתקשר למשטרה ואסביר להם את הכל!" המשכתי בפחדי, "אראה להם את את התג ויהיה בסדר" בזמן שהמשכתי לדבר לעצמי הפלאפון שלי צלצל, ועניתי תוך כדאי נסיעה.
"אני יודע מה אני עושה" עניתי מיד במשפט הראשון.
"עזוב, אתה מקרה אבוד," ענה הבחור מהצד השני, "אני אכוון אותך בנסיעה ונגמור עם זה,"
"אני על אופניים איך אתה מודע לכך?"
"אפ.בי.אי מודעים להכל אדון סמית'"
"ברור…" מלמלתי.
"תמשיך ישר בכביש ופנה שמאלה בפניה הקרובה לכיוון הסמטה" הדריך הסוכן שבקו, "הם שם" הודיע בחוסר עניין.
לא עניתי, המשכתי לפי דרכו בזמן הזה והשארתי את הסוכן על הקו בפלאפון. הסתובבתי לכיוון הסמטה והיא הייתה שם, יחד עם משהו נוסף.
ונשמעה יריה.