עיר הרפאים- הקדמה- הערים הנופלות

"בצער רב וביגון, אני מכריז על מצב חירום. זהו מצב אשר החל בצפון אמריקה, התפשט לדרום אמריקה, וכרגע… מטריף את כל העולם. אני ומנהיגי העולם החלטנו להכריז על מצב כמצב חירום. אל תצאו מביתכם, תדאגו שתמיד יהיה אתכם עוד מישהו, הישארו קרובים לרדיו, טלוויזיה, מכשיר סלולרי אשר אפשר ממנו לשמוע רדיו… תנסו לעשות הכל כדי לא להיפגע."
"וירדת משידור," בוני הנרגשת מתקרבת לנשיא אמריקה, "היית מדהים שם…"
"את לא אמורה להתרגש מהמצב הזה את יודעת?" הוא פנה אליה ויצא מהחדר בסערה.
"תראו מה זה, שנת אלפיים שלוש-מאות וחמש, ובכל זאת נדמה שאף פעם לא שמעו על נימוסים." התעצבנה בוני ויצאה בסערה מהמשרד.

***

היא הורידה את האוזניות בעדינות והניחה אותן על שולחן המהגוני. היא חייכה חיוך זדוני מרוח אודם מבריק ואדום. 'הם נופלים במלכודות שלי יותר מהר מעכבר שמריח גבינה,' חשבה לעצמה, מלגלגת על מנהיגי העולם ה"חופשי" וה"חדש". מאז הצהרת היבשות היא הייתה נגד כל זה. בשנת אלפיים מאתיים תשעים וחמש החליטו מנהיגי העולם שהגיע הזמן לעבור ליבשות, לא למדינות. אין גבולות, אין דתות, אין שפות… כולם מדברים אנגלית, כולם גרים בעולם החופשי, ביבשות השונות, כולם מאותה עדה (חופשיים), כולם מאותה דרגה, לכולם יש כסף… היא הגדירה את זה כעולם בלי אקשן. הוא קיבל את עבודתו כנשיאה הראשון של יבשת אסיה. היא הכריחה אותו לא להסכים, אך הוא האמין שהעולם חשוב יותר מכל דבר שהיא תגיד לו.
"אם את סומכת עליי, תני לי לעשות זאת," מאז שאמר לה את המשפט הזה התנתקו דרכיהם של השניים. היא לא הספיקה להיפרד, וכבר פרצה מלחמה בין אסיה-אפריקה ואמריקה נגד אירופה. נשיא אירופה החליט שאם חיים בעולם שכולם בו שווים, גם השטחים יהיו שווים. לאירופה צריכה להיות מקום בדיוק כמו לאסיה. מנהיגי היבשות יצאו מדעתם מאמירותיו של האווגן פלוצנרך, נשיא אירופה המורמר, שהחליט להכריז על מלחמה בכיבוש. הוא הוביל את צבאה של אסיה, הוא היה הראשון שמת. כדור אחד, שנורה בזמן המתאים, בכיוון המתאים, הרג את זה שלמות… זה לא הגיע לו. היא סגרה את המלחמה ומונתה לנשיאת אסיה השנייה, החליטה לתת לאירופה גם חלק מרוסיה כדי שיהיו מרוצים.
לאחר שנה וחצי היא פרשה מהתפקיד ונעלמה מן העולם. כאן החלה המלחמה האמיתית.
היא הבינה, שהיא צריכה להראות לו… לו שבשמיים עכשיו בגלל העולם… כמה העולם יכול להיות רע. אז היא שינתה את שמה, נהייתה אנונימית והחלה במלחמה. גרמה לסכסוכים שהובילו לריבים שהובילו למלחמות שיובילו לסוף העולם.
ולמה נשיא אמריקה החליט להיפגש עם נשיאי העולם וליצור שלום?
כי מידי לילה היא יוצאת לרחובות, משספת אנשים בגרזנה המושחז, מראה לו עד כמה העולם הטוב שלו, לא כל-כך טוב עכשיו. הם קוראים לזה הערים הנופלות. לילה אחר לילה היא הורסת עיר אחר עיר, בירה אחר בירה, יבשת אחר יבשת.
היא נוקמת.
היא קמה מכיסאה, חבשה את המגבעת השחורה והגדולה, עטפה עצמה גלימה ירוקה כברקת, לקחה את סכינה המושחז, הטילה אותו על הקרקע ויצאה החוצה. היא גררה את הגרזן אחריה באיטיות לכל אורך המדרכות והכבישים, מסתכלת על השריפות שאסיה ואירופה גרמו לאמריקה דרך המלחמות. שריפות שאי-אפשר לכבות יותר.
היא לא דואגת להסתיר את פיניה, כי זה הדבר האחרון שיראה מי שיראה את פניה. היא מסתובבת ברחובות, מחפשת אחר קורבן. תמיד יש את חבורת השתויים שיוצאים בלילה.
היא מסתובבת ברחוב,
היא מחפשת אחר קורבן,
היא סוף-סוף עושה מה שתמיד רצתה לעשות… ועכשיו זה מתגשם,
היא נוקמת.