שוטר בלי מדים- פרק 2

Lola^^ 27/09/2016 879 צפיות תגובה אחת

בס"ד

שרה נכנסת לתחנת משטרת באר שבע בחשש ופניה הראו דאגה.
היא ניגשת למזכירה שבקבלה ואומרת "אני שרה ברוך באתי לחקירה שהוזמנתי אליה עכשיו על ידי השוטר כהן"
המזכירה בחנה את שרה ונדמה היה שהיא אינה מבינה מדוע באה בחורה אלגנטית ומחושבת כמוה להיחקר בתחנת משטרה.
"תעודת זהות" ביקשה המזכירה ותוך כמה דקות מצאה שרה את עצמה יושבת מול השוטר כהן בחדר אפרורי וקטן כשמאחוריו ניצבת מראה גדולה המבהירה שיש עיניים צופות.
"אוקיי, תספרי לי למה אנחנו כאן" אומר כהן בקולו העבה.
שרה עושה פרצוף " הגעתי לחקירה על ידך סביר להניח שאני עדיין לא יודעת למה אני כאן".
כהן נשען לאחור ואומר בקול: "אל תשחקי אותה תמימה. אני מבין שאוליי את מעט מפחדת שמה תסתבכי פה אבל תאמיני לי, הכול יכול להיות כל כך פשוט אם תשתפי איתי פעולה וכך לכולנו יהיו חיים קלים יותר".
כהן מתקרב לשולחן עם הכיסא ושואל "אמרת שהכרת את צביקה ודיברת המון נכון?"
שרה מהנהנת והוא ממשיך "אז אוליי תספרי לי מה היה נושאי השיחה שלכם?"
"וואו אממ.כל כך הרבה שיחות מפגרות וחסרי תכלית מה הסיכויים שזה יעזור לכם במשהו? ובכלל על מה החקירה הזאת? הוא פושע נמלט עבריין או אוליי מסתנן ?" שואלת שרה את מה שחששה מכול.
כהן מחייך ואומר "מעכשיו אני שואל את השאלות. לשאלתך אומר שהוא איננו אחד משלושת התיאורים הללו. צביקה מוכר במשטרה כבלש ולפניי כמה ימים הוא נעלם ולא ידוע לאן ולמה אז אוליי בעצם אין לו שום הגדרה כל עוד לא ידוע מה סיבת ההעלמות שלו."
שרה פוקחת עיניים גדולות ומנסה להתאים את מה ששמעה הרגע לפרצופו של צביקה היפה מהקומה האחרונה שדאג תמיד להחמיא לה כדי להזמין אותה לכוס קפה בעיר.
"שרה, עכשיו אני צריך תשובה" דורש כהן "מה את יודעת על צביקה?"
"תשובה?" שואלת שרה וכשהבינה סיפרה "צביקה היה ג'נטלמן אמיתי. שלח לי פרחים לבנים לפני כל כניסת שבת, נראה היה שהוא מעוניין בי ואני לא מנעתי זאת ממנו בציפייה שאוליי אצא מהבדידות ואקים משפחה . הוא סיפר לי הוא שיש לו שניי ילדים מגרושתו, היחסים בינהם לא היו טובים אז הוא נאלץ לצאת מהבית ולחפש לעצמו חיים אחרים רחוק מהמשפחה. לבאר שבע הוא בא לחפש עבודה לאחר שהתפטר ממשרד עורכי דין של חברה פרטית בטענה שאינם מקצועיים בעינייו."
היא חשבה על מה שסיפרה כרגע ותהתה מה מכול זה אמת, אם בכלל.
"תמשיכי.." מבקש כהן לאחר שתיקה צורמת בחדר.
שרה מושכת כתפיים ומעקמת את שפתיה "אני באמת לא יודעת מה עוד לספר לך".
"הוא לקח אותך לדירה שלו?" שאל כהן.
"לא" אמרה שרה והתלבטה אם לספר לו את התקרית המביכה שהייתה לה עם צביקה ביום האחרון שנפגשו….
****

שרה שמעה תיקתוק עדין בדלת והיא התרוממה מהספא בכבדות לאחר שמצאה את התנוחה המושלמת כדי לצפות בסרט "סיפור אהבה בילתי נשכח".
היא עמדה על קצות רגלייה הצמידה את עיניה לעיינית שבדלת וניסתה להבין מי עומד מאחורי התיקתוק.
הוא נשך את שפתיו וקיווץ את גבותיו כאילו מתלבט האם לברוח או להישאר. צביקה.
שרה פתחה את הדלת בהתרגשות " היי.." לחשה כשדמותו התבהרה.
"שרה" אמר צביקה ועיניו הראו הפתעה. החיוך השובב שלו גרם לה היות במבוכה.
"ערב טוב. רוצה לצאת איתי להליכה לפנות ערב?" שאל וחיכה לתגובתה.
היא לא ידעה האם לצחוק או לטרוק את הדלת על ההפרעה בשעה מאוחרת ולכן היא בהתה בו מהופנטת.
"אממ.. זה אומר כן נכון?" הבין צביקה משתיקתה.
שרה הבינה שאין לה מה להפסיד ולכן היא שמה נעלייים נוחות חולצת שרוולים מאווררת חצאית ארוכה ויצאה עם צביקה למה שהערב תיכנן לה.
שוב הם דיברו על מה שלא חשוב ושוב הוא החמיא על מה שעדיין לא הספיק.
"תזכיר לי איפה היית גר.." ביקשה בנימוס מצביקה.
הוא חיכה מעט וענה "הייתי גר כאן באשדוד לפני שנים עם שותף ולא מזמן גרתי בירושלים עם משפחתי"
היא ניסתה להבין מה הסיבות לעבור לדרום הארץ כשבירושלים הכול יותר נגיש.
הוא הסביר לה שבכל מקום יש אווירה אחרת והוא התגעגע לאוירה של באר שבע שתמיד הזכירה לו תקופות יפות של החיים.
כשהתחיל להיות קריר יותר הם התקדמו לעבר הבניין המשותף וצביקה דאג להסיר מעליו את הקפוצ'ון ולחמם איתו את כתפיה הקרירות של שרה.
כשנכנסו לבניין הוא ביקש מימנה שתלווה אותו עד לקומה האחרונה והיא הסכימה ללא ברירה.
"תודה על הליווי.."אמר צביקה והוציא את המפתחות של הדירה. כשפתח את הדלת שרה רצתה להיתרשם מביתו ולהבין מי הוא ולמה. היא תמיד האמינה שהבית הוא שיקוף לנשמה.
ואכן.. הכול היה נראה אלגנטי. ארון ספרים יוקרתי עמד בפנינת הסלון ועליו סיפרי חוכמה שמעולם לא הספיקה לקרוא. והעיצוב חכם ואלגנטי כמוהו.
"אחמ.." היא השמיעה מגרונה ,"אפשר להיכנס?" שאלה בנימוס.
הוא שוב חיייך אליה את חיוכו היפה וגילגל עיניים.
"את כל כך יפה כשאת מנומסת" אמר לה ולא הפסיק לחייך.
שנייה לפניי שהספיקה להגיב בעוקצנות השכנה הזקנה בת ה 70 נכנסה ושאלה "צביקה, אני צריכה סוכר לדייסה אתה יכול להביא לי?" היא בהתה בשנייהם ועשתה פרצוף "וויווי.. מחילה..הדלת הייתה פתוחה." היא באה לצאת ולטרוק את הדלת אך צביקה בא לקראתה.
"לא, עדנה זה בסדר את יכולה להיכנס" הוא אמר ודאג להביא לה צנצנת סוכר מלאה.
כשעדנה הזקנה יצאה שרה וצביקה צחקו מתוך חיבה לזקנה החביבה.
היא הסירה מעליה את הקפוצ'ון ושמה על ספת העור החדשה של צביקה והתקדמה לעבר היציאה."חכי…" ביקש צביקה "אפילו לא התיישבת"
"ביקשת רק ליווי" היא הזכירה לו ומיהרה לצאת מהדירה. עוד לא הספיקה להכיר את כל תוכנה.


תגובות (1)

יש קוראים?? אני אשמח לדעת אם יש טעם בכלל להמשיך לכתוב אותו….
שנה טובה :}

29/09/2016 17:33
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך