שקיעת האדם הבודד פרק 2

ברוס וג'ון הגיעו לעיירה המרוחקת, ניכרה הייתה רצינות תהומית בעיניו של ברוס.
כשעיניו של ברוס נראו ממוקדות ורציניות, עיניו של ג'ון נראו פתוחות לרווחה, כמו ילד שזו הפעם הראשונה שלו רואה משהו.
ג'ון התפלא מהשדות הירוקים הירוקים והמרחבים העצומים המקיפים את העיירה הקטנה.
ברוס סינן לג'ון: "שים לב לסביבתך, כשבעיירה קטנה כזו שכוללת בערך 8000 בני אדם, מסתובב רוצח חופשי, כל אחד הוא חשוד"!
עיניו של ג'ון מעט קדרו, ניכר היה שהוא הבין לרצינותו של ברוס, ושיהיה זמן להתפלא מהנופים וליהנות מהם לאחר תום הפרשה.
ברוס וג'ון הלכו ברחוב של העיירה, כל הדלתות היו סגורות ונעולות, כל התריסים היו מוגפים, הפחד של התושבים היה ניכר.
בסוף הרחוב הארוך של העיירה, ליד בתי העץ הרעועים של תושביה נתקלו ברוס לני וג'ון תומפסון בבניין עץ עמיד וגדול, בראשו היה שלט שעליו הכיתוב: "בניין העירייה".
"בוא נלך לשאול את ראש העירייה על פרטי המקרה", אמר ברוס, "העוזרת שלו התקשרה לדווח על המקרה, אך היא העבירה מעט פרטים, אולי נוכל לדלות עוד ממנו".
הם נכנסו לבניין העירייה, הם עלו 20 מדרגות ונפגשו עם השומרים שבדלת הכניסה המפוארת, ג'ון אמר להם מה מעלליהם במקום והם נתנו להם להיכנס.
דלת הפלדה הגדולה נפתחה, ברוס וג'ון נכנסו לבניין.
לתדהמתו של ברוס וג'ון, בתוך בניין העירייה היו עמודי אבן גדולים, תקרת זכוכית ושטיח אדום וארוך בכניסה, היו תמונות יקרות על הקירות, ופסלים מפוארים ליד התמונות, הגובה של התקרה היה 20-25 מטרים, הגודל היה פנומנלי.
ברוס הסתכל לג'ון בעיניים ואמר בקולו הבטוח: "אתה חושב על מה שאני חושב"?
"כן", אמר ג'ון, "איך יכול להיות שבניין עירייה של עיירה כה קטנה יכול להיות כה מפואר"? וברוס הוסיף: "כנראה הוא מקבל את המימון לכך ממקורות אחרים".
ג'ון הרהר בדבר ושאל את ברוס: "אבל למה לבנות מבנה כה מפואר כבניין עירייה לעיירה כה קטנה"?
"לרוב זה בגלל שתי סיבות", ענה ברוס, "או שראש העירייה גר כאן, או שהוא מרוויח מזה משהו"…
"שלום, שלום לידידיי"! לפני שברוס סיים את דבריו נשמע קול קורא מקצהו השני של הבניין.
לאחר שירד 15 מדרגות בגודל רגיל שהיו בסך הכול פי 3 מגובהו שלו והלך 60 צעדים שהיו כ20 צעדים ברגלי ברוס, הגיע האיש הקטן שהוא ראש העיירה ליעדו ולחץ את ידיהם של ברוס וג'ון.
על אף שג'ון היה נמוך בהרבה מברוס, הוא עדיין היה גבוה בהרבה מהאיש הקטן, כשברוס לחץ את ידי האיש הקטן היה זה כמפגש בין דוד וגוליית.
לאיש הקטן היה זקן תיש לבן ואוזניים גדולות ביחס למידות גופו הקטן.
"אז אתם כאן כדי להציל את היום"! פתח בשיחה ראש העיירה וקרץ.
"אנחנו כאן כדי לעשות את עבודתנו", ענה ברוס.
כפי שאתם יודעים, רוצח חופשי מסתובב ברחובות, אנא תפסו אותו", ראש העיירה פנה לאחור.
"אין עוד פרטים על המקרה"? שאל ברוס, "לא רק זה, בהצלחה", "מה עם זהות הנרצחים"? "על הבתים של הנרצחים יש דגל כחול בראשם, להתראות"!
גופו של ג'ון לפתע רעד, כאילו נזכר בדבר וצעק: "איפה המזכירה שהודיעה לי על פרטי המקרה, היא הייתה מאוד נחמדה והייתי רוצה להודות לה"! "בסדר…" תמה ראש העיירה, "בסוף המסדרון ימינה".
ג'ון וברוס פסעו במסדרון לעבר המזכירה, ברוס הסתכל קדימה בעיניים חושבות ואמר: "נראה היה שראש העיירה לא רוצה לעזור לנו בפרטי המקרה", " אכן מוזר ביותר", הסכים איתו ג'ון.
ג'ון וברוס הגיעו למזכירה, "שלום את נלי, נכון"? "לא נלי התפטרה לפני חודש", היא ענתה, "אבל דיברתי איתה לפני שבוע", המזכירה סימנה כלא יודעת מה קורה ואמרה: "שלחנו לכם בדואר מעטפה בה כתוב שאנו רוצים את עזרתכם, יותר מזה אני לא יודעת".
לאחר שברוס וג'ון יצאו מבניין העירייה, ברוס שאל את ג'ון האם נלי, המזכירה לשעבר איתה דיבר, אמרה משהו חריג, "לא היא רק אמרה את פרטי המקרה, אני כן זוכר שהיא התנשפה במהירות בזמן שדיברנו, כאילו שהיא דיברה איתי ובמקביל ברחה ממשהו".
ברוס הרהר לרגע בדבריו של ג'ון ואמר: "ברור שיש כאן משהו לא חוקי, נחקור את הדברים שקורים בבניין העירייה לאחר שנפענח את הפרשה שלשמה באנו".