בבקשה, בבקשה תגיבו, זה מאוד חשוב לי, אני רוצה לדעת מה דעתכם על הסיפור (כולל כמובן הפרקים הקודמים) עד עכשיו.

שקיעת האדם הבודד פרק 5

01/10/2014 538 צפיות אין תגובות
בבקשה, בבקשה תגיבו, זה מאוד חשוב לי, אני רוצה לדעת מה דעתכם על הסיפור (כולל כמובן הפרקים הקודמים) עד עכשיו.

האופנוען הראשי הקדים בעשרה מטרים את שאר האופנוענים.
הוא התקדם במהירות שיא.
האוויר היבש והחם, השקט שהיה שרוי באזור, הכול גרם לסיטואציה להיראות בעיני ג'ון כמעין חלום.
הבוס הבטוח והמתוחכם שלו, עומד, לא נע ולא זע, והאופנוען מתקדם מטר אחר מטר.
בעיניו של ג'ון הסיטואציה התרחשה זמן רב, כאילו הוא בזבז עשרות שנים של חיות בשניות ספורות בעולמינו.
האופנוען היה כבר מרחק חמישה מטרים, נראה היה שהאופנוענים האחרים שהיו מאחוריו עצרו במרחק חמישה עשר מטרים מברוס.
ואז זה קרה.
רגליו של ברוס נשארו חטובות בקרקע, אך זזו חמישה מטרים לאחור.
גופו של ברוס לא הראה סימנים לכאב, מלבד עיניו של ברוס שנפתחו לרווחה.
ברוס הוציא נשימה עמוקה.
הוא נפל על גבו, שכוב על הרצפה החולית חסר תנועה.
אופיו הקשוח הסתיר את הכאב שהוא חווה.
הכאב לא הצליח להכניע את נפשו, אך הצליח להכניע את גופו.
נראה היה שהכאב שיתק את גופו של ברוס.
ג'ון רץ לעבר ברוס, הוא הגיע לזירת האירוע, נפל על ברכיו והזיל דמעה.
על אף שלאחר זמן רב בקרבתו של ברוס הצליח עוזרו להקשיח את אופיו במידת מה, כמות הכאב הנפשי שחווה ברגע שראה שברוס נפגע קשות, מחצה את אופיו הקשוח, את החומה שכל אדם בעל אופי מחוסן מציב בינו ובין סביבתו.
יש גבול לקשיחותו של ג'ון, תחת לחץ גבוה הוא יכול להתפרק, בעיקר כשזה שבנה את אופיו נמצא בסכנת חיים.
"הבוס שצוחק בשגרה יום – יומית בפני סכנות אדירות, עומד כיום בפני סכנה אמיתית", זה מה שמוחו של ג'ון חשב ברגע שראה את ברוס נפגע, ותנועות גופו של ג'ון הראו זאת.
"ידעתי שיום כזה יכול להגיע, הוא סוף, סוף הרג את עצמו".
דממת מוות שררה במקום התאונה.
האופנוען הראשי ירד מאופנועו והחל לצחוק.
"איך יש לך החוצפה לצחוק על מישהו שרצחת בעצמך? חתיכת ממזר חסר כבוד"!
"אתה מייבב לשווא, ברוס לא מת".
"איך אתה יודע את שמו"? הגיב העוזר המתאבל בצעקה מאיימת.
אצבעו הקטנה של הבלש האמיץ החלה לזוז, לפתע כל ידו החלה לזוז, אז גם רגלו ואז כל גופו.
ג'ון הסתובב לאחור, הוא ראה מהתחתית את הבלש האמיץ עומד בגאווה, במקום שבו ג'ון חשב שהוא מת בו לפני כן.
האופנוען הראשי חייך חיוך קטן וממזרי, ברוס הגיב גם הוא בחיוך מאותו הסוג והשניים התחבקו.
האופנוען הראשי שם את ידו על כתף ברוס והחל לצחוק, "סוף, סוף עמדת בהתערבות שלנו"!
הוא אמר בחיבה.
האופנוען, בזמן שהמשיך לצחוק אמר: "היינו צוות טוב במלחמה נגד המאפיה המקסיקנית".
"אכן כן, אכן כן".
ואז התחיל להיראות פרצוף רציני המביע מעט חיבה, על פני שני הגברים.
"טוב לראות אותך, טוד ידידי".
"טוב לראות גם אותך".


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך