שקיעת האדם הבודד פרק 7

"ג'ולי סגרה את החנות והזמינה אותי ואת טוד לביתה, הלכנו בנינוחות, ללא ידיעה למה שמצפה לנו בהמשך".
"היה זה בית צנוע, עם ערוגות פרחים בצבעים שונים, עלינו במדרגות אבן קשיחות, ג'ולי פתחה דלת בצבע חום – צהוב, עם שלושה מנעולים שהיו כמעט לא נראים לעין והכניסה אותנו לביתה".
"מראה הבית מבחוץ היה מטעה ביותר, היה זה בית מושקע מאוד, היו בו מנורות יקרות, תמונות נדירות ושלל רהיטים יקרים אחרים, מדרגות מסולסלות בצורה אלגנטית הובילו לקומה מתחת לקרקע".
"זה פשוט לא היה ברור לי, "איך היא יכולה לחיות בבית כה יקר, באמצע שכונה ענייה כשהיא עובדת בחנות שלה בשביל פרוטות?" שאלתי את עצמי".
"שאלתי אותה איך זה ייתכן והיא אמרה שהיא קיבלה הון בירושה מדודתה העשירה, מה שאפשר לה לקנות בית כזה, כמו כן היא הוסיפה שהבית נראה צנוע מבחוץ בכדי לא למשוך גנבים, טוד ואני הנהנו בסנכרון".
ג'ון הקשיב מרוכז, טוד חייך חיוך גדול, והקשיב לברוס מעלה זיכרונות.
התיישבנו על הספה המשובחת בעלת כיסויי העור היקרים, ג'ולי הגישה לנו תה חם ועוגיות".
"הרגשנו נוח מאוד טוד ואני, הרגשנו יותר משוחררים, פחות רציניים, אחרי זמן כה רב בדרכים, כשאנו עושים עבודות בילוש, ריגול ולחימה, היה נחמד פשוט להירגע".
"לפתע הרגשתי ברזל קר בעורף שלי, ההרגשה הייתה מוכרת אך מרוחקת, כמו זיכרון ילדות שחווית פעמים רבות בחייך, אך הדחקת כל פעם מחדש".
"ראיתי שגם טוד קפא, ידעתי מה קרה, עשו לנו אמבוש".
"קול מחוספס נשמע מאחורי גבי, והוא אמר:
"אין לכם טעם להתנגד, חוץ מהאקדחים שאתם מרגישים בעורפים שלכם, יש עוד ארבעה רובים שמכוונים אליכם, אין לכם לאן לברוח".
"קול צחוק נשמע, מקולות הצחוק שאתה אף פעם לא שוכח, צחוק מגעיל, מלא ברוע וחטא, שחוק מסיגריות ואלכוהול, חסר כל אלמנט של טוב".