תקועה במרתף

אני מתעוררת למשמע קול חבטה. "מי זה ?" אני מתחילה לצרוח בכל כוחותי. מה זה איפה אני לעזאזל? ולמה אני קשורה לברזלים האלו.
אני מסתכלת מסביבי. ואני רואה עכברוש קטן. "היי עכברוני קטן בוא אליי" והוא נושך אותי בחוזקה . וידי מטפטפות מדם. "בן זונה קטן."
אני לא יודעת כמה זמן אני יושבת שם, אבל זה מרגיש כמו נצח. אני צועקת בכל כוחי. אין קול ואין עונה.
מסריח , מגעיל ומטונף פה. וחם פה כל כך, אני מפנטזת על מקלחת קרירה ומרעננת. לישון במיטתי, לאכול מהמטעמים של אמי האהובה. אני מתחילה לבכות. בכי תמרורים. כולי תקווה שהסיוט הזה יגמר. שהכל יחזור לשגרתו. ואז אני שומעת דלת נפתחת ויריה מחרישת אוזניים.

~המשך יבוא~